העם צמא. שוב אין מים. שוב תלונות ושוב – משה ואהרן ניצבים בפרץ. הפקודה האלוקית כפולה: "קַח אֶת הַמַּטֶּה… וְדַבֵּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע". במקום לדבר, משה

חברה ללא אליטה המובילה אותה, היא חברה מפגרת. קצנו באליטה המסואבת המאיימת בסרבנות המונית ומנסה לסחוט את המדינה. אנחנו צריכים אליטה חלוצית, כמו בימי הפלמ"ח,

תפקיד הדמעות להרטיב את החלק החיצוני של העין על מנת לשמור על בריאות העין – הדמעות מכילות חומרים רבים ובהם חומרים נוגדי זיהום וחלבונים שונים

חינוך לכבוד הוא ערך יסוד: גם אם אינך מסכים עם מישהו, גם אם קשה לך אתו, עדיין אתה מחויב להתייחס אליו בכבוד אחד מתלמידיי שיצא

ראשון עד שלישי: זה פרק זמן מורכב. יש לכם הרגשה (נכונה) שצריך לעשות סדר, להגדיר את סדרי העדיפויות שלכם וללבן בעיות בוערות עם בני משפחה.

איכשהו, בין האזעקות, הצלחנו להתכנס, הורים ובוגרי שמינית מהיישוב, למסיבת סיום התיכון. הם חלק מדור שיכתבו עליו בספרי ההיסטוריה במוצאי שבת האחרונה, על רקע חששות

ג'פרי הינטון, מהאבות המייסדים של הבינה המלאכותית, יוצא באזהרה חסרת תקדים: משֹֹרות כמו מוקדנים, עוזרים משפטיים ואפילו בוגרי אוניברסיטה – עלולות להיעלם כהרף עין. האם

הימים שאנחנו עוברים מטילים עלינו עול כבד. הלחץ והמתח הופכים לחלק בלתי נפרד מהחיים ומשפיעים הן על הגוף והן על הנפש. חוסר יציבות וחוסר בהירות

פרשת "קרח" היא סיפורו של איש שחפץ בכבוד. לא סתם איש, אלא ראש משפחה משבט לוי, קרוב משפחתם של משה ואהרון, בן למשפחה שנושאת את

רשת הפנימיות החקלאיות של ארגון השומר החדש, "אדם ואדמה", היא מיזם חינוכי יוצא דופן ומופת חינוכי. באורטל, שוכנת הפנימייה השנייה של הרשת. אין כמוהם השבוע,

ראשון עד שלישי: אתם חיים את הרגע והאופטימיות הבסיסית שלכם שומרת עליכם מדאגות, למרות שהמצב עדיין דורש שיפור. זה עיתוי מצוין להאיץ את הקצב, למרות

אנחנו פוגשים בחיים כל מיני סוגים של פחדים. מי אמר טיל מאיראן? אנחנו אומרים "לא" לדברים שאנחנו הכי רוצים, רק כי הפחד לוחש לנו שאולי

במדינתו הסוערת, ה"אקשן" הוא אין-סופי. אנו נדרשים ליכולת הסתגלות ולגמישות יוצאת דופן, מחד ולכוח וחוסן, מאידך בשנה וחצי האחרונות מספר הטורים שכתבתי שמתייחסים למצבי סטרס

בפרשת השבוע, "שלח לך", מופיע חטא המרגלים. "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים", הם אמרו. הפלא הגדול הוא שכך הם גם נראו בעיני אויביהם. מה שאנחנו מרגישים על

כשהחליט האו"ם על תכנית החלוקה, בנובמבר 47', הפלשתינאים לא רצו את חלקם. הם התנפל על היישוב היהודי כדי להשמידו. גם למחרת הכרזת המדינה, זאת הייתה