במו“מ לשלום עם אויביה, החזיקה ישראל בעמדה המסורתית של “ללא תנאים מוקדמים“. אם וכאשר יעלה שוב נושא השלום מול סוריה, על ישראל לזנוח עמדה זו. לא עוד “מו“מ בלי תנאים מוקדמים“, אלא תנאי מוקדם למו“מ – אין שום שינוי בגבול והגולן הוא מחוץ למו“מ
במאמר שפרסם לאחרונה ב-N-12, ציטט אהוד יערי את איבראהים חמידי, אותו הגדיר “הפרשן מספר 1 בעולם הערבי לענייני סוריה“, אומר שהנשיא אסד ויועציו שוקלים את הכדאיות של יוזמה לחידוש המשא ומתן עם ישראל.
מדווח יערי: “במאמר שפרסם בעיתון הסעודי ‘אל–שארק אל–אווסט‘, העיתון הנפוץ ביותר במרחב הערבי, אומר חמידי כי בכל פעם שסוריה נקלעה למצוקה קשה, בחרו גם הנשיא חאפז אל–אסד וגם בנו בשאר, לפתוח בשיחות עם ישראל במטרה להגיע לוושינגטון דרך השער של ירושלים. הוא מסביר כי סוריה שרויה עכשיו במשבר חמור, הן בגלל ההידרדרות המהירה של המשק המקומי, הקטטות הבלתי פוסקות בין ראשי הצבא וחבורת אנשי העסקים המקיפה את אסד וגם בגין הקיפאון בזירת הלחימה שמתבטא במצב אנדרלמוסי בצד הסורי של הגולן, בהתבססות הטורקית בצפון המדינה ובהתגבשות של הסכם אחדות בין הסיעות היריבות של הכורדים, בשטחים שממזרח לנהר פרת, בחסות האמריקנים“.
על פי הדיווח אסד בוחן את האפשרות של מו“מ עם ישראל בחסות משותפת של ארה“ב ורוסיה.
להערכתי, האמינות של ההערכה הזאת קלושה מאוד, עד אפסית. אסד עצמו הכחיש מכל וכל את הידיעה, בריאיון לסוכנות הרוסית “ספוטניק“.
אבל אם הנושא כבר עלה, זו הזדמנות לשפץ את עמדת ישראל באשר למו“מ לשלום עם סוריה.
לחשב מסלול מחדש
ישראל היא מדינה שוחרת שלום וחפצה בשלום עם מדינות ערב, בכלל ועם שכנותיה הקרובות, ובהן סוריה, בפרט. על ישראל להבהיר שהסכם שלום מבורך עם סוריה יתבסס על כיבוד הריבונות של שתי המדינות ועל הגבול הקיים. הגולן לא יעמוד למו“מ.
האמירה הזו סותרת את עמדת ישראל מאז מלחמת ששת הימים, בדבר מו“מ ישיר ללא תנאים מוקדמים. הערבים הציבו תנאים מוקדמים למו“מ – נסיגה ישראלית לקווי 4.6.67 וביוזמה הערבית גם את קבלת תביעת “זכות” השיבה. ישראל, לעומתם, אמרה שהכול פתוח למו“מ ועל שולחן הדיונים, כל צד יכול להעלות כל תביעה ודרישה.
ייתכן שהעמדה הזאת הייתה נכונה לשעתה, אך היום היא כבר מיושנת ואינה רלוונטית. כאשר ההתיישבות בגולן היא בשנתה ה-54, כאשר הריבונות הישראלית על הגולן היא בת 39, אחרי שארה“ב הכירה בריבונות ישראל על הגולן, כאשר פרק הזמן שהגולן נמצא בידי ישראל הוא כמעט פי שלושה מזה שהיה בידי סוריה, אחרי שהסורים דחו את כל הצעות הנסיגה הישראליות, יש לחשב מסלול מחדש. לא עוד “מו“מ בלי תנאים מוקדמים“, אלא תנאי מוקדם למו“מ – אין שום שינוי בגבול והגולן הוא מחוץ למו“מ.
על העמדה הזאת קיים קונצנזוס לאומי. במצע של “כחול לבן” נכתב בפירוש (ובאותיות מודגשות): “רמת הגולן היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ונושא זה אינו נתון למשא ומתן. נפתח וניישב את האזור“. עמדה זו מחייבת את “כחול לבן” החברה בקואליציה ואת סיעת האופוזיציה הראשית “יש עתיד – תל“ם“. לליכוד אין מצע, אבל נתניהו נושא את הדגל של שלום תמורת שלום. גם השלום עם סוריה צריך להיות במתכונת של “שלום תמורת שלום“.
ביניים: מציאות בלתי הפיכה
אני מאמין שרעיון העוועים של נסיגה מהגולן מצא את המקום הראוי לו בפח האשפה של ההיסטוריה. אולם “אשרי אדם מפחד תמיד” וגם אופטימיסט חשוך מרפא כמוני צריך לאלף את עצמו להיזהר משאננות ולזכור שלא לעולם חוסן.
בנוסף לחשיבות שבהכפלת ההתיישבות בגולן, מעצם ההתיישבות כערך ובשל הצורך החיוני בכך לעתיד ההתיישבות בגולן, ללא כל קשר לשאלה המדינית של עתיד הגולן – יש בכך חשיבות גם כדי לסכל כל הזיה עתידית על נסיגה מהגולן
לכן, בנוסף לחשיבות שבהכפלת ההתיישבות בגולן, מעצם ההתיישבות כערך ובשל הצורך החיוני בכך לעתיד ההתיישבות בגולן, ללא כל קשר לשאלה המדינית של עתיד הגולן – יש בכך חשיבות גם כדי לסכל כל הזיה עתידית על נסיגה מהגולן. גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון יישארו בידי ישראל ועל כך אפילו “מרצ” מסכימה (אף שהיא מציעה את הרעיון ההזוי של פיצוי הפלשתינאים בשטח חלופי בנגב) וזאת, כיוון שמבחינה מספרית נוצרה שם מציאות בלתי הפיכה. עלינו ליצור מציאות כזאת בגולן.
היעד – 50,000 יהודים בגולן בשנת 2030. זה לא בשמים. זה בידינו.
* * *
… ואם הסורים מתעקשים על הנוסחה “שטחים תמורת שלום“, אפשר לדבר על החזרת האדמות היהודיות בחורן לישראל תמורת שלום.
