“מאבדים את הצפון” היא סדרה ששודרה בערוץ 2. בפרק האחרון, עומד ראש מועצה בישראל, מוסר עובדות לא נכונות ומתבכיין על המצב. ככה נמשוך לפה אוכלוסייה חזקה? במצגי שווא בכייניים? לא הכול ורוד בצפון, אבל מאבק לא מנהלים במסכנוּת
לפני שבועות אחדים, התקשרו אליי מחדשות ערוץ 2. המפיקה ששוחחה אתי ביקשה שאמצא להם משפחה מהגולן, שתספר כמה קשה בפריפריה, כמה הפריפריה מקופחת ודפוקה, כמה אנחנו סובלים. “אנחנו בעדכם. אנחנו רוצים לעזור”, היא ניסתה לשכנע אותי. היא אף ניסתה לדובב אותי – תחבורה… חינוך… תעסוקה…
בטרם השיחה הסתיימה, כשבת-שיחי העלתה חרס בידה, שכחתי לומר לה שכדאי לה לשמור את מספר הטלפון שלי, למקרה שהם ירצו משפחות שיסבירו שהגולן הוא המקום הטוב ביותר לחיות בו.
האמת? בינינו, כשאף אחד לא שומע… כן, יש בעיות בפריפריה. אבל בדי-אנ-איי שלי טבועה הסתייגות יסודית מהתבכיינות ומהשיחה הקצרה היטבתי להבין איך תיראה הסדרה.
לא צפיתי בכל פרקי הסדרה “מאבדים את הצפון”, ששודרה לאחרונה בחדשות ערוץ 2, אך מה שראיתי אושש את חששותיי. אמחיש זאת בדוגמה מן הפרק האחרון.
הפרק האחרון הוקדש לתרבות וחינוך. ניצב ראש המועצה האזורית מבואות חרמון, בני בן מובחר, מול המצלמות, הציג את אולם התרבות בן 90 המושבים וסיפר שהמועצה שלו משתרעת מהכנרת עד מרגליות בגבול לבנון ובכל השטח הזה, אין אף אולם תרבות אחד, מלבד האולם הזה, עם 90 המקומות.
אולם בשטח שבין הכנרת לגבול לבנון יש אולמות גדולים וטובים, בקריית שמונה, בחצור הגלילית, בקצרין, באיילת השחר, בברעם, שני אולמות בכפר בלום, אולם במכללה האקדמית תל-חי ולבטח לא זכרתי את כולם. אין כמעט מופע, או הצגה, שאינה מגיעה לכאן. יש מקומות נפלאים כמו “אמפיגולן”, שהוא מעין קיסריה של הצפון, ואמפי קצרין ואמפי צמח ועוד מקומות למופעים גדולים בחוץ. קצת דרומה משם, יש אולם מפואר בבית גבריאל, ואולמות בטבריה, באפיקים ועוד.
מה יוצא לראש המועצה מכך שהוא מספר לעם ישראל את הסיפור הזה, שהוא מציג את מצג השווא הבכייני הזה?
לא הכול ורוד בצפון. יש כאן בעיות. יש דברים שדרוש לתקן וראוי לעמוד על כך, להציג את הפערים, לדרוש מענה. אבל הצגת השחור משחור הזה היא שקר ומאבק צודק לא מנהלים בבכיינות ובמסכנות.
הפתרון המרכזי, לא היחיד, לבעיות בצפון, הוא משיכת אוכלוסייה איכותית לצפון, שתחזק את הגליל מן הבחינה הכלכלית, התעסוקתית, התרבותית. האם כך נמשוך לצפון אנשים? במסכנות הזאת?
אני עוסק בקליטה לאורטל. בארבע השנים האחרונות, קלטנו 19 משפחות חדשות לקיבוץ, כלומר, 38 אנשים מבוגרים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, מצאו עבודה בתוך שבועות, לכל היותר. השנה נקלוט עוד כחמש משפחות ואין לי צל של ספק שזו תהיה התמונה גם השנה. כשאני נפגש עם המשפחות, איני מספר להם סיפורי מעשיות, אך אני מדגיש את נקודות החוזק של הקיבוץ, של הגולן ושל הצפון. וזה עובד. עובדה.
רק אנחנו, תושבי הצפון, יכולים לחולל שינוי, אך לא מתוך מסכנות, אלא מתוך גאווה והכרה בערך עצמנו ובערך המקום שבו אנו חיים.
אני תושב גאה בצפון, אני בטוח שאני חי במקום הטוב ביותר בארץ ולא אמיר אותו בשום מקום אחר, תמורת כל סכום שבעולם.
