הוא קצין בקבע, באוגדה 162. התחיל כ“בייניש“. לאחרונה, הוציא לאור את ספרו הראשון “איסוף” – ספר פנטזיה ישראלי לנוער. בבית? “אני אחראי על הגיהוץ ושטיפת הכלים“. האורח שלנו לשבת הוא אלאורי וייס, מחיספין
קצת על עצמך; משפחה ילדים
“אלאורי וייס, בן 26 וכרגע רווק. בן שלישי למשפחה עם שמונה ילדים (בלי עין הרע), שלוש אחייניות וכלבה קטנה😉
מגורים
“חיספין“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בחיספין. למדתי בבית הספר ‘גולן‘ ובישיבה התיכונית חיספין. גם כשיצאתי לישיבת ההסדר, נשארתי בצפון, למדתי בישיבת מעלות. היציאה האמתית הרחק מהבית הייתה כשהתגייסתי לצבא“.
עיסוק
“כבר שש וחצי שנים בצבא. התחלתי במסלול ‘בייניש‘, שנה וחצי בישיבת הסדר ולאחר מכן שנה וחמישה חודשים בצבא ואז שנתיים נוספות בישיבה. במהלך השירות הצבאי, חתמתי ויתור על המסלול, כדי לצאת לקצונה. כיום, אני קצין בקבע, מזה כשלוש שנים ומשרת בתפקיד אופרטיבי, באוגדה 162. האוגדה יושבת במעלה אפרים, בבקעה, אבל העיסוק הוא בהסתכלות צפונה אל לבנון ואל האיומים שינבעו ממנה במלחמה, כולל, חלילה, איומים על הבית.
“לאחרונה, הוצאתי לאור את ספרי הראשון ‘איסוף‘ – ספר פנטזיה ישראלי לנוער, שטומן בחובו חלק גדול מהחוויות שחוויתי בצבא. הספר אומנם נכתב עוד בימיי בתיכון, אבל בשנים האחרונות, הלך והתעצב למה שהוא היום“.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי, בדרך כלל, מגיע אחרי עוד שבוע אינטנסיבי בבסיס. בדרך כלל, שעת הקימה טיפה יותר מאוחרת, אבל אחרי שמתעורר מתחיל לעזור בבית. בעבר, זה היה בתחום שטיפת הרצפה, אבל העברתי את זה לדור הצעיר יותר במשפחה וכיום, אני אחראי על הגיהוץ ושטיפת הכלים“.
אין כמו התחושה שאחרי שחלמת על החלות של אימא, בשבת שסגרת בבסיס, אתה מגיע הביתה וזוכה לטעום אותן והן רק תחילת הארוחה… תמיד יש דגים ברטבים שונים ובשרים טעימים עוד יותר
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“על ארוחת השבת, מופקדת אמי האלופה, נילי וייס, שתמיד מצליחה גם להביא את האוכל המוכר שכולנו אוהבים וגם תמיד לגוון עם משהו חדש. אין כמו התחושה שאחרי שחלמת על החלות של אימא, בשבת שסגרת בבסיס, אתה מגיע הביתה וזוכה לטעום אותן והן רק תחילת הארוחה… תמיד יש דגים ברטבים שונים ובשרים טעימים עוד יותר. עוגות מעולות שמתלוות לכל השבת, בערב, בבוקר וגם בצהריים“.
זיכרון ילדות משבת
“זיכרון שנמשך עד היום הוא הזמן שאחרי ארוחת השבת בערב, או אחרי שנת הצהריים. יושבים כולם בסלון, כל אחד עם הספר שלנו ונוצרת אווירה שלווה שאי אפשר למצוא בזמן אחר בשבוע. עם השנים, התלוו לספרים גם עיתונים, אבל האווירה נותרה אותה האווירה“.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“אוהב לכתוב. מקטעים קצרים, שמפורסמים לרוב בפייסבוק ועד ספרים באורך מלא. תחביב נוסף, שאומנם נזנח מעט בצבא, הוא ציור. בתור תלמיד בתיכון, הייתי מצייר המון במחברות במהלך השיעורים (יעידו על כך המורות שלי, כשניסיתי להסביר להן כל הזמן שזה עוזר לי להקשיב) והיום, אין לי כמעט פנאי לזה. מקווה לחזור לזה“.
איך השפיעה עליך הקורונה?
“בזכות הקורונה, הוצאתי את הספר הראשון שלי לאור. חליתי בקורונה פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בגל הראשון, במהלך ראש השנה. מעבר לעובדה שזה סידר לי יופי של חופש לכל חגי תשרי מהצבא, סוף סוף מצאתי את עצמי מגיע לסיים את כתיבת הספר שלי, דבר שאליו לא הצלחתי להגיע עם האינטנסיביות היום–יומית בבסיס. הכרחתי את עצמי להיכנס לשגרת עבודה של כתיבה. בפעם השנייה שחליתי, המשימה כבר הייתה תיקוני עריכה והגהה אחרונים. ככל הנראה, אלמלא הקורונה, עוד הייתי מתעסק באותם תיקונים ועיכובים ולספר היה לוקח יותר זמן לצאת לאור“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“במהלך הצבא, יצאתי מהמציאות שחייתי בה וגיליתי עולם שלם של אנשים ודעות. הבנתי שאין דבר כזה ‘שחור או לבן‘, אלא מגוון מדהים שאפשר ללמוד ממנו המון ושמרכיב את החוויה המטורפת שאנחנו קוראים לה ישראליות. זה מה שמוביל אותי מול כל אדם חדש שאני פוגש ולא משנה כמה אולי אני והוא לא נסכים על נושאים מסוימים, או כמה נתווכח, תמיד יעמוד לי בראש לנסות להבין גם מאיפה הוא מגיע ולמה הוא חושב כמו שהוא חושב“.
מה אתה מאחל לעצמך?
“בעוד כחודשיים, אני אמור להשתחרר משירות צבאי ארוך ומספק ולצאת לאזרחות. אני מאחל לעצמי להמשיך להציב יעדים ולעמוד בהם, תוך כדי הגשמת החלומות שלי, בין אם זה ברצון שהספר שלי יגיע לכמה שיותר קוראים (יש מבצע בקרוב לכבוד שבוע הספר העברי, מוזמנים לעקוב ברשתות החברתיות😉 וששני ספרי ההמשך של הסדרה יצאו לאור בהקדם וגם בשאר העיסוקים בחיים – במילואים, בלימודים, בעבודה ובעזרת השם, גם בהקמת משפחה“.
