היא מורה לאנגלית באולפנת הגולן-קצרין ומביאה לכיתה גם קשר אישי
עם הבנות. מכורה לכדורשת, ברמה של אוויר לנשימה. האורחת שלנו לשבת היא שרית חדשי, מרמת מגשימים
קצת על עצמך
“שרית חדשי, גרושה ואימא לשלושה ילדים, תהל – 15 יאיר – 10 ורועי – שש”.
איפה נולדת וגדלת
“נולדתי וגדלתי ברעננה וכשהתחתנתי עם יוסף, בן רמת מגשימים, עברתי לגולן ולא הבטתי יותר לאחור”.
מגורים
“גרה ברמת מגשימים, כבר 15 שנה, אז אפשר להגיד שיש לי פז”ם כגולניסטית”.
עיסוק
מורה לאנגלית. לימדתי בבית הספר ‘גולן’ וכיום, מלמדת באולפנת הגולן-קצרין. אני מאוהבת בעבודה שלי. משמח אותי להתחיל תהליך עם הבנות ולהביא אותן מנקודה אחת לנקודה אחרת על ידי עמל ועבודה קשה והן בדרך מגלות על עצמן שהן מסוגלות לגמרי. זכיתי לעבוד באולפנה בקצרין עם צוות מדהים, שמובל על ידי המנהלת ורדית טפרברג, מחיספין. אני מורה שמאמינה מאוד בגבולות, לצד הומור וקשר אישי ואני מביאה את זה אתי לכיתה. לאחרונה, נרשמתי גם לתואר שני בהתנהלות ארגונית וזה מאוד מרגש אותי”.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי שלי מתחלק לשבתות שאני עם הילדים ושבתות שאני בלי.
“כשאני עם הילדים, אז ההכנות לשבת מורכבות ממה שכל אחד בוחר ואוהב ואין בחירה אחידה. כל אחד רוצה משהו אחר. אז אני עומדת במטבח ומבשלת דגים, קוסקוס, מרק קובה, הרבה בשר ובעיקר, סלטים וחלות. כמה שיותר סלטים מבושלים, הרי זה משובח. כשאני בשבת בלי הילדים, ביום שישי, אני נוסעת לטייל, פוגשת חברות. לפעמים, אני אפילו נוסעת לכפר סבא לשחק כדורשת שעתיים וחוזרת (אני מכורה…) בשבת, אני נחה. אני אוהבת לקרוא. בית שלי הוא ספרייה פתוחה. באים לקחת ספרים ולקבל המלצות.
ספר האהוב:
‘הזמיר’, של כריסטין הנאה. מומלץ ביותר”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“בשעות הפנאי, אני משחקת כדורשת. לאחרונה, התחלתי גם לרקוד ואני אוהבת לטייל בטבע, אבל הכדורשת זו האהבה גדולה. אני משחקת כבר כמעט חמש שנים בקבוצה שנקראת ‘בנות הרמה’. אנחנו מתאמנות בבני יהודה פעמיים בשבוע ונוסעות יחד לטורנירים בכל הארץ ומשתדלות מאוד (ולרוב מצליחות…) לחזור עם גביע. אני מאוד תחרותית. לפני שנה, נסענו לייצג את המועצה האזורית גולן בטורניר מועצות ארצי, ראשון מסוגו, באילת, שנמשך ארבעה ימים. חזרנו עם מקום שני. כמעט-כמעט מקום ראשון. לאחרונה, סיימתי קורס מאמני כדורשת שהתקיים בקשת.
“הקבוצה בעבורי היא מעבר לקבוצת שחקניות כדורשת. זו משפחה לכל דבר וכשאנחנו על המגרש, יש דינמיקה מדהימה בינינו ושפה משותפת. אנחנו משחקות בליגה ארצית של איגוד הכדורשת ויש גם משחקים שמתקיימים בבני יהודה. השבוע, יש לנו משחק ליגה מול קבוצת טמרה ובאמצע ינואר, יש פה משחק נוסף מול בית ג’ן. אשמח שהקוראים יבואו לצפות.
“הכדורשת הוא אוויר לנשימה בעבורי. הספורט עצמו הוא מציל חיים בעיניי, אבל הכדורשת זה שילוב של תחרות, פריצת גבולות, הישגיות ואמון במטרה, לצד חברוּת מדהימות והרבה צחוק ושמחה. כיום, יש קבוצה נוספת בגולן בשם ‘בזלת’ והייתי שמחה לראות את הספורט הנשי והמודעות לכך מתפתחים פה יותר. הכדורשת הוא ענף ספורט מאוד פופולרי ברחבי הארץ. יש בו הרבה עניין ואני מקווה שגם בצפון זה ישגשג ויתפתח”.
איך השפיע עליך המלחמה?
“המלחמה תפסה את כולנו לא מוכנים. זו תקופה לא פשוטה. הילדים שלי מאוד מתגעגעים לאבא שלהם, שכרגע במילואים וחוזר אחת לחודש וכולנו דואגים לו ומתפללים שישמור על עצמו. בינתיים, מעסיקים את עצמנו ככל האפשר ואני מודה על הכדורשת בחיי, שגורם לי להתנתק קצת, כי כשאני משחקת, אני לא חושבת על כלום מלבד המשחק”.
מהו החלום שלך?
“אין לי חלום גדול. אני בעיקר רוצה להגשים כמה שאפשר. לחוות, לטייל, להכיר, לראות להתפעל ולהסתכל אחורה בתחושת סיפוק”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“לא בהכרח מוטו, אבל אני אוהבת את המשפט של רובין שארמה – ‘המקום בו נמצאים הפחדים הגדולים ביותר שלך, הוא גם המקום שבו נמצאת יכולת הצמיחה הגדולה ביותר שלך'”.
פינת חמד אהובה בגולן
“אני מאוד אוהבת את הגולן. בתור מישהי שגדלה בעיר, יש פה משהו ממכר, בשקט של הגולן. העובדה שהילדים שלנו גדלים במקום שבו הם יכולים לפתוח את הדלת וללכת לחברים, או לכל מקום שהם רוצים, בתחושת ביטחון והבילוי האהוב זה הכנרת – זה מדהים”.
מה את מאחלת לעצמך?
“אני מאחלת לעצמי, ולכולנו, שתעבור התקופה הקשה הזאת ושנצמח ממנה. שהאנשים שמסביבי ימשיכו להיות שם עבורי ואני עבורם. למזלי, זכיתי ואני מוקפת בהרבה אנשים טובים. שאמשיך לטעות ולשגות ומתוך זה, ללמוד ולהתפתח, כי רק ככה מתקדמים. מאחלת למשפחה שלנו הרבה בריאות וצחוק בריא. כי מה צריך יותר, בעצם”.
