בילגו הוא ראפר, היפ–הופיסט זריז, שיש לו מה להגיד. טוב, לכולם יש מה להגיד, אבל לבילגו שווה גם להקשיב. נדרשתי לכאן מכיוון אחר. המפיק של האלבום הזה הוא גיא מר, מ“הדג נחש“, כישרון גדול שנחבא קצת ליד שאנן סטריט.
פינה חמה בלב לקחה אותי לבילגו והבנתי: הבנאדם מדליק.
הוא פותח עם קטע שנקרא “ק(א)בר“. תוקף את זמרי הריאליטי בגרוש, שמבצעים קאברים על קאברים ולא מבינים שהמרוויחים היחידים הם השופטים בתכנית. בילגו לא רוצה לשיר קאבר וזה מה שהוא כותב: “…אנ‘לא רוצה להיטמן אלמוני וסמוי/ בבית העלמין של מבצעי גרסאות כיסוי“. אהבתי שרק בסוף הקטע, אחרי שסיים את הטיעון שלו, הוא מראפר: “היי, אני בילגו, כן אני זמר אתם כבר יודעים/ רציתי להציע לכם לשמוע קצת שירים חדשים/ כאלה שאתם עדיין לא מכירים/ כאלה שכתבתי בעצמי/ על דברים ברומו של עולם וגם קצת על היום–יומי/ אז נכון לא יצאתי מריאליטי וברשת אין לי אלפי עוקבים/ אין לי אלטר–אגו מוגזם או פוני או ריבועים/ אני פשוט אומר מה אני מרגיש ומנסה לא לעוות או לנחם/ ומקווה שתזכרו אותי אבל/ זה כבר תלוי בכם“.
מודה, בדרך כלל, אני מעיף. שומע בית וחצי, מבין את הרעיון, קולט את המוזיקה והלאה. מה שכנע אותי אצל בילגו לעבור שיר–שיר, מהתחלה עד הסוף? העובדה המנחמת שהנה, יש ראפר שלא מלא בעצמו, שלא חושב שהוא הכי–הכי, שטועה כמו כולם בהתעקשות על חרוז שלא שייך ובעיקר – שאומר את זה. הוא פשוט אומר ושר מה שהוא מרגיש ואל תתבלבלו: זה לא מאוד רחוק ממה שכולם מרגישים, אבל יש לו שפה טובה, הוא מיודד עם המיקרופון שלו וכיף לשמוע אותו. כדאי לכם.
טביעות האצבע של גיא מר הן אול אובר דה פלייס.
