הביקור של מנהלי הענפים והוועדות באורטל, בארכיון הגולן, הפך בתום הסיור לשירת נוסטלגיה, עת עיינו החברים במסמכי אורטל הישנים. הרבה “ואו”
“שמעתי ארכיון. ציפיתי לאיזה חדר טחוב ואפל ובתוכו ערמות של מסמכים עבשים. לא ציפיתי לכזאת תצוגה חדשנית”. זו רק תגובה אחת, אך אופיינית, של מנהלת ענף באורטל, במהלך ביקור של מנהלי אורטל בארכיון הגולן.
שני פורומים של מנהלים פועלים באורטל – המנהלים של ענפי העסק והמנהלים של ענפי הקהילה וועדותיה. אלה פורומים של לימוד, העשרה ולימוד עמיתים, הפועלים באופן רצוף לכל אורך השנה. פעמיים בשנה, מתכנסים יחד שני הפורומים, לסיכום חצי-שנתי ולסיכום שנתי, של שנת הפעילות באורטל. בעשור האחרון, המסורת היא שהמפגש המשותף מארח הרצאה, או עורך סיור וכך מעשיר את המנהלים, מעבר לסיכום השנה.
לכבוד שנת הארבעים לאורטל, שנה עמוסה בפעילויות רבות ומגוונות לכל אורכה, ערך הפורום את הסיכום החצי-שנתי ב”מכון שמיר למחקר” וחלקו הראשון הוקדש לביקור בארכיון הגולן.
התגובה שציטטתי ברישא מעידה על ההתפעלות וההפתעה של חברי הפורום, שלא ציפו למוסד כה מפואר וחדשני. מנהלת ארכיון הגולן, טובה מנדל, ערכה סיור בין חדריו, הכירה לנוכחים את עובדי הארכיון המקצועיים, אלי ואלישע ותיארה את הפונקציות שמבוצעות בו. ביקרנו בספרייה, במגנזה ובחדר המדיה ושמענו סקירה מפורטת על האופן שבו הגולן, על מועצותיו, מוסדותיו ויישוביו, משמר את עברו ומנגיש אותו לציבור הרחב ולחוקרים. ביקרנו גם באולם התצוגה, שם מוצגת התערוכה “ימים ראשונים” ובה תמונות “אנו באנו” של כל אחד מ-33 יישובי הגולן, מימי הקמתו.
כך חלפו לנגד עינינו מכתב לראש הממשלה לשעבר, גולדה מאיר. מכתב של חתן פרס ישראל, עזריה אלון, האיש שנתן לאורטל את שמה. קראנו את נאומה של נציגת ההורים בטקס העלייה לקרקע
מסמכים “מדליקים”
בתום הסיור, התכנסנו בספרייה. לאחר הרצאה קצרה שלי, על מחקריי בתולדות ההתיישבות בגולן, עברנו למנה העיקרית: עבודה עם חומרים מארכיון אורטל, שלפני כ-15 שנים, עבר לטיפול המקצועי והמסור של ארכיון הגולן. התחלקנו לקבוצות על פי נושאים: חינוך ותרבות, משק וכלכלה, ועדות וארגון והימים הראשונים. כל משתתף עבר על חומרים וסימן מסמכים ש”הדליקו” אותו, או שמעוררים בו השראה לעשייתו היום. כל משתתף תיאר זאת בקבוצה וכל קבוצה הציגה 2-3 מסמכים במליאה.
ההתרגשות הייתה רבה. זה היה כמו פגישה עם מכר ותיק, או בן משפחה אובד, בחלוף עשרות שנים. האוצרות שנדלו ממעמקי הארכיאולוגיה ותיארו את ימי ראשית אורטל עוררו מיד את השאלה: מה נשתנה? ספקטרום התשובות לשאלה זו נע בין “זה בדיוק אותו הדבר” לבין “לא ייאמן. ככה זה היה?!” והמילה העברית התקנית “ואו” נשמעה שוב ושוב מן השולחנות השונים.
כך חלפו לנגד עינינו מכתב לראש הממשלה לשעבר, גולדה מאיר, המזמין אותה לטקס העלייה לקרקע של אורטל. מכתב של חתן פרס ישראל, עזריה אלון, האיש שנתן לאורטל את שמה, המדווח שפנה לוועדת השמות הממשלתית ושכנע אותה לתקן ברישומים את שם הקיבוץ מ”אור-טל” ל”אורטל”. אין לזלזל בכך, הרי במסורת הסוציאליסטית, מפלגות התפלגו בשל ויכוחים על מיקומו של מקף. קראנו את נאומה של נציגת ההורים בטקס העלייה לקרקע. נחשפנו למכתב של רגין, מנהלת החשבונות המיתולוגית, המודיעה ל”ברית פיקוח” על כניסתה לתפקיד, אותו היא ממלאת במסירות עד היום. צפינו במודעת הברכה על לוח המודעות כשנולדה תדהר, הבת הראשונה באורטל. קראנו על ההחלטה המהפכנית להכניס לתקציב האישי של החברים סכום כסף לחופשות ונסיעות לחו”ל במקום ניקוד בתור לנסיעות, כמקובל באותה תקופה בתנועה הקיבוצית, החלטה שעוררה כתבות בעיתונות הקיבוצית על הפלא.
החברים, שלא הסתירו את התרגשותם, הציעו לערוך פעילות דומה לכלל החברים, לוועדות, לנקלטים ולנוער. אני יכול להוסיף על כך, שפעילות כזו מומלצת לכל יישוב. בפרפרזה על דבריו האלמותיים של יגאל אלון, ניתן לומר שיישוב שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
סיכם את הביקור מזכיר אורטל, רן קמינסקי, ברשימה שכתב ל”מידף”, עלון קיבוץ אורטל: “באנו לנבור בעבר כדי לקבל השראה לעתיד”.
