עם רכב עמוס בטרמפיסטים וארגזי פירות, חטיפים ופינוקים, הוא מסתובב ברחבי הארץ, מבקר פצועי צה“ל בבתי החולים, כחלק מפעילות העמותה שהקים, “איתכם כל הדרך“
אני מתרגשת, כל פעם כשאני רואה בהודעות הווטסאפ ביישוב שלנו על הטרמפים שהוא מציע. הוא מפרסם את הלו“ז שלו: יום ראשון – תל השומר, שני – הלל יפה, רביעי – רמב“ם, חמישי – ירושלים. יוצא בחמש בבוקר חוזר בערב. עם רכב עמוס בטרמפיסטים וארגזי פירות, חטיפים ופינוקים, הוא מסתובב ברחבי הארץ, מבקר פצועי צה“ל בבתי החולים, כחלק מפעילות העמותה שהקים, “איתכם כל הדרך“, ארגון של מתנדבים שמלווים חיילים פצועים ברחבי בארץ, באמצעות ביקורים והעצמה אישית.
בין ביקור לביקור, לפרנסתו הוא מעביר לבני נוער ומבוגרים את הסיפור שלו על המהפכה שעשה בחייו והמשמעות שמצא בביקור פצועי צה“ל. הרצאה מעוררת השראה, על מנהיגות ועשייה חברתית מרשימה. הוא מספר על הדרך שלו כנער שלא ממש הסתדר עם מערכת החינוך ונזרק מלא מעט בתי ספר וחיפש את עצמו. במלחמת לבנון השנייה, כשהיה בן 18 משועמם, כי דחה את הגיוס, הגיע טלפון מדודה שלו, מצפת, ששאלה אם יוכל לבוא לסייע בשיפוץ מקלטים ועזרה לקשישים בעיר. הוא הגיע ותוך כדי המלחמה, גם התחיל לבקר פצועים, להביא להם פינוקים ולהתעניין בשלומם.
ידיד משפחה אמיד הכניס אותו לפעילות למען פצועי צה“ל ופתאום הוא מצא שלהרים אנשים מכאב נותן משמעות גדולה לחייו. אחרי עשור בשירות צבאי בשריון, יעקב שה לבן, ירושלמי במקור, עבר להתגורר בגולן, אצלנו במושב יונתן ולקח על עצמו כמה משימות. ביום–יום, הוא מעביר את סיפור הקרב בתל סאקי, שם הוא מדריך עשרות קבוצות של נוער, חיילים ומבוגרים. בהדרכה, הוא מקפיד לדבר על פוסט–טראומה, אותה הכיר דרך ליווי הפצועים.
בעקבות ההרצאות שלו, רבים רצו להתנדב אתו. הוא החליט להמשיך את הדרך שעשה בצעירותו והקים את העמותה “אתכם כל הדרך“, במסגרתה הוא אוסף מתנדבים מכל הארץ שיוצאים לבקר את פצועי צה“ל בבתי חולים ודואגים לרומם את מצב רוחם ואת בני המשפחה שלהם בניגונים, ממתקים, גלידות, פירות, ציוד היגיינה ועוד. אפילו מכונות קפה הם רוכשים ושמים בבתי חולים, כי גם הם הבינו שכוס קפה לפצוע, או לבני המשפחה, זה חשוב ומרומם, לא פחות מאוכל לשבת ותרופות…
אנחנו מגשימים משאלות קטנות“, מספר יעקב. “כל מתנדב שהולך לבקר פצוע, מקבל רשימה של דברים שהפצוע אוהב ואנחנו דואגים לזה, באמצעות תרומות. הסיפורים הכי מרגשים זה הדברים הקטנים, התחושה של הפצוע שבאו במיוחד בשבילו
הדברים הקטנים
“אנחנו מגשימים משאלות קטנות“, מספר לי יעקב בהתרגשות. “כל מתנדב שהולך לבקר פצוע, מקבל רשימה של דברים שהפצוע אוהב ואנחנו דואגים לזה, באמצעות תרומות של אנשים טובים. הסיפורים הכי מרגשים של המתנדבים זה הדברים הקטנים, התחושה של הפצוע שבאו במיוחד בשבילו. המתנדבים גם נחשפים לסיפורים מעוררי השראה של פצועים וההתנדבות הזאת נותנת להם הרבה כוח ומודעות ליכולת שלהם להיות בעשייה ולייצר שינויים בחיים ולתרום לחברה“.
החלטתי לספר על יעקב שה לבן, כי הוא אחד האנשים המרגשים ומעוררי ההשראה שלי והשבוע, התקיים יום המתנדב הבין–לאומי ובתוכנו מסתובבים מתנדבים רבים בהרבה מאוד תחומים.
בשבת הקרובה, יציינו את שבת ההוקרה לפצועים. בהחלטת הרבנות הראשית, בבתי הכנסת, יעלו אותם לתורה ויצדיעו להם ובמהלך החודש, יתקיימו גם מפגשים עם פצועים. אצלנו, ביונתן, יהיה קידוש עם תחרות קיגלים ולאחריו, יהיו הרצאות ופאנלים של אנשים שמעורבים בצורות שונות עם פצועי צה”ל. אחד המרצים יהיה יעקב, שיספר את הסיפור שלו וקצת מהחוויות בביקורים אצל הפצועים, את הכוח שזה נותן להם ולמשפחות. הוא גם יספר על כל האנשים הטובים שממלאים לו את הרכב כל שבוע בתרומות של פינוקים ומאפים וגם כאלה שנותנים כסף, שיקנה על הדרך. הוא קונה שוברים לקפה וספרים ב“סטימצקי” ועושה מחוות מרגשות והפעילות הולכת ומתעצמת.
אם גם אתם התרגשתם מהסיפור וזה נגע בכם, אתם יכולים להיות שותפים ל“אתכם כל הדרך“.
