היא מעצבת גרפית וחולמת לפתוח משרד שיאגד תחתיו גרפיקאיות מוכשרות וטובות, “שמחפשות כמוני איך להגשים לאנשים חלומות“. האורחת שלנו לשבת היא רחל לוי, קצרין
קצת על עצמך
“רחל לוי, גרינברג לשעבר, נשואה להושעיה ואימא לטוביה ישראל, בן שנתיים וחצי ודוד יאיר, בן חצי שנה“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בקיבוץ גינוסר. המשפחה שלנו עברה מסע מיוחד של חזרה בתשובה והגענו לקצרין, כשהייתי בת 13. אבא שלי, שמעון גרינברג, מנהל כבר שנים ב‘קרן קר“ב‘, בקצרין ובגולן. הוא הכיר כמה משפחות נפלאות מקצרין דרך העבודה. אימא רונית נדלקה על הרעיון וזה בעצם מה שדחף אותנו להגיע לכאן.
“פגשתי את הושעיה בסניף ‘בני עקיבא‘ והיינו חברים מגיל 15, כך שכשהתחתנו בני 19 אף אחד לא היה מופתע במיוחד“.
מגורים
קצרין. כשהתחתנו, גרנו שנתיים בעיר העתיקה בצפת ושנה בגוש עציון ואז, החלטנו שהדבר הטוב ביותר לעשות, לפני הלידה של הבן השני שלנו, הוא לעבור לגור קרוב להורים. גרים היום בקצרין ונהנים מאוד מהקרבה למשפחה, מהחברים ומהשקט והטבע של הגולן“.
עיסוק
“מעצבת גרפית. עבדתי בעבר כשכירה בבית דפוס ובמשרד פרסום ובין לבין, עשיתי עבודות פרטיות. מאז שחזרנו לצפון, ואני עם תינוק בבית, מתמקדת יותר בעבודות פרטיות“.
איך נראה יום שישי שלך?
“בישולים, בישולים, בישולים … משתדלת לסיים את כל המשימות שלי עד יום חמישי, כדי שבשישי אהיה פנויה לבשל לשבת. אוהבת במיוחד להכין מגוון של סלטים מבושלים וחיים, חלות כוסמין וכמובן, קינוחים. הושעיה אחראי על הדגים המרוקאיים והמרק ובמנות הבשריות, אני משתדלת לגוון ובכל שבת לנסות מתכון חדש“.
ליד: “גדלתי בקיבוץ חילוני, כך שהשבת שלנו הייתה מיוחדת ושונה משל שאר החברות שלי. כילדה, זה לא היה פשוט, אבל ככל שגדלתי, למדתי לשמוח בשבת, באפשרות הזו לשבת יחד כל המשפחה, בלי הסחות דעת מסביב“
זיכרון ילדות משבת
“גדלתי בקיבוץ חילוני, כך שהשבת שלנו הייתה מיוחדת ושונה משל שאר החברות שלי. כילדה, זה לא היה פשוט, אבל ככל שגדלתי, למדתי לשמוח בשבת, באפשרות הזו לשבת יחד כל המשפחה, בלי הסחות דעת מסביב.
“זיכרון מיוחד – הכנסת האורחים המדהימה של ההורים שלי. לא הייתה שבת אחת שבה סעדנו לבד. תמיד הצטרפו אלינו סבתא שלי ז“ל ובכל פעם, עוד אורחים שונים, אנשים בודדים מהקיבוץ, חיילים בודדים שנמצאים בתהליך גיור ועוד. שמחנו תמיד להכיר אנשים חדשים וההרגשה בשבתות הייתה חגיגית ומיוחדת“.
ספרים/ עיתונים בשבת?
“כשיש לי זמן לקרוא בשבת, אני אוהבת מאוד את מגזין ‘פנימה‘, ואת הספר ‘מה את מבקשת – ספר על אהבה וגוף‘, של אוריה מבורך. ממליצה עליו בחום לכל אישה ובפרט, לאנשי חינוך“.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“אנחנו אוהבים להתארח אצל ההורים ואני אוהבת במיוחד סעודות משותפות, בהן אנחנו אוכלים יחד עם שתי המשפחות שלנו. זו הרגשה חגיגית ומשמחת, להיות מוקפים באנשים האהובים עלינו.
“כיף להתפנק על הדגים של אבא שלי, או על הבשרים המיוחדים שחיים חמי מכין. זה אחד היתרונות של לגור ליד ההורים“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“ממש הייתי רוצה להזמין את סבתא שלי עליה השלום, סבתא לאה, אימא של אימא שלי. היא נפטרה, כשהייתי בת 17 ולא זכתה להכיר את בעלי והילדים שלי. חושבת כל הזמן על כמה היא הייתה נהנית לראות אותם ומה הייתה אומרת להם. בטוחה שהיא והושעיה היו יכולים להיות החברים הכי טובים ושהיא הייתה רווה נחת מהנינים וכמובן, גם מעירה להם שלא ישתוללו ושיאכלו יפה, כיאה לסבתא פולנייה“.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“עם הילדים – אוהבת לצאת אתם לטיול ולגינה ובהזדמנות זו, תודה רבה למועצה על גן השעשועים החדש ברובע ‘חן‘. הילדים נהנים שם כל כך.
“לבד – אוהבת מאוד לאפות, עוגות קינוחים ולחמים. יכולה לעשות את זה שעות, לו היה לי הזמן“.
מהו החלום שלך?
“בפן המשפחתי – להצליח להיות אימא ורעיה שמחה וטובה, גם כשיהיו לי בעזרת השם הרבה ילדים.
“בפן המקצועי – לעסוק במה שאני אוהבת, לעוף על עצמי ולחלום גבוה. אולי לפתוח משרד שיאגד תחתיו גרפיקאיות מוכשרות וטובות, שמחפשות כמוני איך להגשים לאנשים חלומות“.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“את הטבע והירוק, השקט, הפשטות והאנשים הלבביים והמגוונים“.
מה את מאחלת לעצמך?
“חורף בריא, בעזרת השם, שגרה מבורכת ושמחה פשוטה. להצליח לכוון גבוה ולחלום בגדול ובמקביל, לשמוח במציאות ובשגרה היום–יומית עם הושעיה, הילדים והבית“.
