זהו המוטו שלה. לחייך, להיות בשמחה. 43 שנה שירתה כאחות, 32 מהן כאחות קהילתית בקופת חולים “לאומית“, בקצרין. נשואה לגיבור ישראל, יצחק נגרקר. האורחת שלנו לשבת היא אילנה נגרקר, מקצרין
קצת על עצמך
“אילנה נגרקר, בת 67, אימא לארבעה בנים – יואב, יוגב, תומר ושגיב וסבתא ל-11 נכדים. נשואה ליצחק, שעבד בתעשייה האווירית בבני יהודה וכיום מדריך טיולים בחו“ל ומעביר מורשת קרב באתר תל סקי“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי בבומביי, הודו, ב-11.11.54. יש לי שבע אחיות ואח, אני השלישית . אבא ז“ל היה מסגר ברכבת ואימא, שתיבדל לחיים ארוכים, הייתה עקרת בית ותופרת, כיום בת 92, עדיין צלולה ברוך השם.
“בשנת 1964, כשהייתי בת תשע, עלינו לארץ, לדימונה. סבתא של אימא שלי כבר גרה שם ולכן הגענו לדימונה, לגור קרוב למשפחה“.
מגורים
“קצרין, כבר 42 שנה.
“יצחק לחם במלחמת יום הכיפורים בתל סקי, כשריונר. ביום השני למלחמה, במהלך הקרבות הקשים, הם הסתתרו בבונקר בתל סקי, 28 חיילים מחטיבה 188, רעבים, צמאים ופצועים. מנחם אנסבכר, המפקד, ביקש ממי שיכול שיצא החוצה ויגיד לסורים שאנחנו נכנעים. יצחק יצא ואמר לסורים בעזרת הידיים שהם היו ארבעה בפנים, שלושה נהרגו ושהוא נשאר לבד. הסורים האמינו לו וככה הוא הציל את חבריו שהיו בבונקר. הסורים ירו עליו ברגל ולקחו אותו לשבי בדמשק. הוא היה בשבי הסורי שמונה חודשים. במשך חמישה חודשים, היה נעדר. כשחזר מהשבי, עם 65 חיילים, נוספים החליט יצחק שהוא רוצה לבנות משפחה ולגור בגולן ולחזק את האחיזה היהודית במקום.
“שישה שבועות אחרי שחזר מהשבי, באמצע לימודי האחיות שלי, התחתנו. גרנו ביבנה שבע שנים ואז עברנו לקצרין. מאז, אנחנו כאן“.
עיסוק
“אחרי התיכון, הגשמתי חלום ילדות והלכתי ללמוד אחיות בבית החולים ‘סורוקה‘, בבאר שבע. לפני חמישה חודשים, פרשתי מעבודתי כאחות במשך 43 שנים. בהתחלה, הייתי אחות במחלקה כירורגית בבית החולים ‘קפלן‘, אחר כך ב‘פוריה‘ ואז, במשך 32 שנים, אחות קהילתית בקופת חולים ‘לאומית‘, בקצרין.
“העבודה כאחות בקהילה משלבת בין טיפולים, בדיקות, בירורים ומעקב וחלק משמעותי מהזמן שלי היה מוקצה להקשבה למטופלים. לפעמים, כאבי בטן, או ראש, הם סימפטומים של כל מיני מצבים נפשיים וגם לזה האחות צריכה להיות ערנית. הרבה פעמים, את לא צריכה לטפל במחלה, מספיק שאת מקשיבה לנפש ונותנת ביטחון.
אחד הנושאים החשובים הוא שנשים מעל גיל 50 צריכות לעשות ממוגרפיה, אחת לשנתיים. היו מטופלות שסירבו לגשת לבדיקה ואני הסברתי והתעקשתי שיבצעו. לשתי מטופלות כאלה התגלה סרטן. בזכות הגילוי המוקדם, הן טופלו והבריאו
“בנוסף לזה, כאחות בקהילה, גם עסקתי במניעה. דאגתי שאנשים יעשו בדיקות וישמרו על אורח חיים בריא. אחד הנושאים החשובים הוא שנשים מעל גיל 50 צריכות לעשות ממוגרפיה, אחת לשנתיים. מי שיש לה רקע צריכה כמובן לגשת לרופא. היו מטופלות שסירבו לגשת לבדיקה בטיעון שזה כואב ולוחץ ואני הסברתי והתעקשתי שיבצעו. לשתי מטופלות כאלה התגלה סרטן. בזכות הגילוי המוקדם, הן טופלו, הבריאו ונמצאות במעקב. זה נתן לי את הפידבק שאני צריכה להמשיך בעבודת הקודש הזאת, עוד אחד מהרבה רגעים מרגשים בעבודה שלי שאני מאוד מתגעגעת אליה“.
איך נראה יום שישי שלך?
“כשעבדתי, יום שישי היה יום עבודה וכבר ביום רביעי, התחלתי לנקות את הבית ובחמישי בערב, בישלתי. היום, כשאני בפנסיה, יש לי יותר זמן פנוי ואין את הלחץ של יום שישי“.
מה אוכלים בשבת?
“אני מאוד אוהבת לבשל. ההורים שלי היו שפים, גם אני שפית. מבשלת אוכל הודי וישראלי. מה שהילדים אוהבים. אני מבשלת בסירים גדולים, אני לא תמיד יודעת מי יגיע ודואגת שיהיה מספיק למי שיבוא.
“אני מבשלת סיר גדול של ביריאני – מאכל הודי, אורז עם בשר בקר, או כבש, תפוחי אדמה, בצל, פיצוחים והרבה עשבי תיבול ומסביב תבלין הל, מזכיר את המקלובה. בחורף, סיר גדול של חמין עם שעועית, בשר, תפוחי אדמה וביצים. עוף עם רוטב ותפוחי אדמה. אורז בסמטי עם ציפורן ועלי דפנה. האורז הוא מאכל מרכזי במטבח ההודי ומבשלים אותו בכל מיני וריאציות, לבן, או צהוב, או עם ירקות. אני מבשלת גם חצילים ופלפל ממולאים, כבד עוף עם הרבה שום, ג‘ינג‘ר, בצל וכמון. תמיד, מנה ראשונה – דגים בסגנון מרוקאי, או הודי ומרק בערב שבת, כי יצחק בעלי אוהב“.
זיכרון ילדות משבת
“בהודו, גרנו בקהילה יהודית, עם בית כנסת ומקווה. אבא היה עוסק בשחיטה. למדנו מגיל צעיר עברית ושירי ארץ ישראל. כילדים, הלכנו עם אבא לבית הכנסת בערב שבת ובשבת בבוקר. שמרנו על הדת והמסורת באדיקות“.
המלצה על ספר
“‘על הבלימה‘, של אבירם ברקאי, קצין בחטיבה 188. הסיפור של תל סקי במלחמת יום כיפור“.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“אני הכי אוהבת שהמשפחה מגיעה. אני מבשלת לכולם ולא רוצה שיביאו כלום. אני מבשלת, אופה עוגות ושמחה מאוד כשהבנים, הכלות והנכדים מגיעים. אני אוהבת לשחק עם הנכדים משחקי קופסה ואפילו מחבואים, ללמד אותם ריקודים הודיים ולשבת בגינה לאכול ארטיקים, זה הכי כיף“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הבעל שלי, יצחק, הוא גיבור ישראל ואני גאה בו ושמחה לשבת אתו בשולחן. הייתי רוצה גם לשבת עם ביבי נתניהו, לארוחת שבת עם אוכל הודי“.
מה את עושה בשעות הפנאי?
“עכשיו, בפנסיה, יש לי זמן לנקות ביסודיות ולסדר את הבית. אני אוהבת לקרא עיתונים, עיתון ‘לאישה‘. פעמיים בשבוע, אני שוחה ועושה כושר. יוצאת להליכות בערב. מטיילים ברחבי הארץ והעולם. לא מזמן, הייתי בחתונה במומביי והיה נהדר“.
איך השפיעה עלייך הקורונה?
“כאחות קהילתית, היה מאוד קשה. הייתי צריכה לדאוג שתמיד יהיו מסכות. להתמגן, להתרגל לכפפות, לשטיפת ידיים כל הזמן. הייתה התמודדות לא פשוטה גם עם החולים והחשש מהידבקות. לא היה קל לשמוע על אנשים שהתאשפזו במצבים קשים, או על אנשים בבידוד. חיכיתי שייגמר. ההתמודדות הייתה קשה, אבל ניצחנו. אני ובעלי לא נדבקנו בקורונה“.
מהו המוטו שלך בחיים?
“להיות בשמחה, לצחוק, לרקוד ולשיר. לחייך ולעשות לאנשים טוב. הכול מתחיל בחיוך. מגיל קטן, אני אוהבת לרקוד ולשיר שירים הודיים, בוליווד ולראות סרטים“.
מסלול, מעיין, או פינת חמד שאת אוהבת בגולן?
“מאוד אוהבת את נחל זויתן וגם ללכת עם הנכדים למעיינות הסלוקיה וליהנות משכשוך רגליים במים ופיקניק בכיף בטבע“.
מה את מאחלת לעצמך?
“שכולם יהיו בריאים, שלווים ושמחים ולעם ישראל ולכולנו, שנהיה מאוחדים וחיילנו יחזרו בשלום ונחיה בשלום“.
