הוא מורה דרך ותיק ומוציא טיולים על סאגווי. לאחרונה, התחיל לחתור בקיאק. אוהב את הניוקי שאשתו מכינה ואת האוויר של אלוני הבשן. האורח שלי לשבת הוא דובי הדר
קצת על עצמך
“דובי הדר, בן 61, נשוי לחיה, אבא לרותם, כרמל, הדס והתאומים, אילה וארבל. סבא לנועם, אלעאי וידידיה.
“הגעתי לגולן כנח”לאי, בן 18, כדי להשתתף בהקמת יישוב חדש בשם ‘ארגוב’. היישוב התפרק במהלך השירות הצבאי. מיד אחרי השחרור מהצבא, חזרתי לגולן והייתי ממייסדי מושב אלוני הבשן. אחרי זמן מה, עזבתי לשנת לימודים, שהתארכה לתשע שנים.
“בשנת 1990, חזרתי לאלוני הבשן ומאז, אני גר במקום באופן קבוע, אבל ללמוד המשכתי גם אחרי שחזרתי לאלוני הבשן. במשך השנים, למדתי באוניברסיטת בר אילן לימודי ארץ ישראל לתואר ראשון, המשכתי גם לתואר שני ולבסוף, השלמתי גם לימודים לתואר שלישי ויש לי דוקטורט בלימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה.
“כל השנים עסקתי בתחומים שונים של ידיעת הארץ. הדרכת טיולים, הוראה, הרצאות, ייעוץ, וכד’ אבל מפעם לפעם, עשיתי גם דברים אחרים: הקמה וניהול של בית ההארחה באלוני הבשן, ניהול חברה בחממה הטכנולוגית בקצרין והקמה של הישיבה באלוני הבשן”.
“הייתי שמח להיפגש ולשוחח עם רבן יוחנן בן זכאי. הרב שהנהיג את עם ישראל בדור הראשון שלאחר חורבן הבית השני. ידע להנהיג ולהוביל את השינוי המתבקש, לאחר הטראומה הלאומית הקשה של חורבן הבית”
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בנתניה, קרוב מאוד לחוף הים. כך שלמעשה חוף הים היה המגרש האחורי של הבית. שם ביליתי הרבה מאוד. כנראה שהדבר השפיע על חלק מהתחביבים שלי היום… מגרש אחר בו ביליתי הרבה מאוד היה סניף ‘בני עקיבא’, שם הייתי חניך ומדריך”.
מגורים
“אלוני הבשן”.
עיסוק
“היום יש לי חברה לטיולי סאגווי שטח בשם ‘קל-דעת’. טיולי הסאגווי שאני מוציא לשטח מתבצעים במגוון מסלולים בארץ. הטיולים בסגווי הם חוויה מיוחדת למטיילים, משום שהטיול בשטח נעשה בקלילות, בלי כל מאמץ. את כל הטיולים, אני מדריך באופן אישי וחשוב לי שלטיול הסאגווי יהיה ערך מוסף של ‘דעת’. רוב הטיולים מתבצעים בדרכי היער ליד אלוני הבשן והמטיילים שומעים ממני על היער, הנופים וחדשות מהנעשה מעבר לגבול, בסוריה”.
איך נראה יום שישי שלך?
“עבודה בתיירות לא מאפשרת בטלה ומנוחה ביום שישי. היום מתחיל כרגיל, אבל לקראת שבת, הכול נעצר. כלי הסאגווי נכנסים למחסן כדי לנוח בשבת ואני הולך הביתה להתכונן לקבלת שבת. כולל שטיפת חלק מהבית, שהיא המטלה הקבועה שלי בבית וטיפול שבועי לבריכת הנוי בגינה.
“כשהשבת נכנסת, אני לבוש תמיד בחולצה לבנה, בדרך לבית הכנסת. אחרי התפילה, מתכנסים בבית לארוחה משפחתית, שבדרך כלל כוללת גם אורחים. שכנים, שביליסטים שמטיילים ב’שביל הגולן’, חיילים, צעירים שעובדים במטע, תמיד יש מישהו שאנחנו נהנים לארח…”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“הארוחות בשבת הן מעשי ידיה של אשתי הבשלנית. החלות תמיד הן חלות שהיא אופה, על פי מתכון של הסבתא האיטלקייה שלה. מרק עוף חם יהיה טוב גם בקיץ, אבל בחורף זו מנת חובה. שאר התפריט השבתי אינו קבוע. הארוחות שונות מאוד אחת מהשנייה. בדרך כלל, המשתתפים בארוחה הם נסיינים שצריכים להביע את דעתם על הניסיונות במתכונים השונים”.
מאכל אהוב?
“אני מאוד אוהב את הניוקי שאשתי מכינה, לפי מתכון של דודה איטלקייה שלה, אבל זוכה לאכול אותו רק פעמיים בשנה. בראש השנה, עם רוטב בשרי ובחג שבועות, עם תוספות חלביות”.
ספרים, או עיתונים בשבת?
“בשבת, הטלפון נח ואני מתמסר לתקשורת הכתובה. עובר על העיתון מקצה לקצה. בשארית הזמן, קורא ספר. אוהב לקרוא ספרי מסעות, או ספרות ישראלית ומשתדל גם להיות בעניינים בתחומי העיון והאקדמיה שמעניינים אותי”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הייתי שמח להיפגש ולשוחח עם רבן יוחנן בן זכאי. הרב שהנהיג את עם ישראל בדור הראשון שלאחר חורבן הבית השני. ידע להנהיג ולהוביל את השינוי המתבקש, לאחר הטראומה הלאומית הקשה של חורבן הבית”.
בשעות הפנאי, מה עושה?
“יש לי הרבה תחביבים, אבל בשנה האחרונה, התחלתי לחתור בקיאק. הפכתי להיות ‘חתרן בלתי נלאה…’. אני משתדל להגיע לכנרת, או לים התיכון, לפחות פעם-פעמיים בשבוע. בחורף, זה קצת יותר קשה, אבל גם בחורף, הצלחתי למצוא הזדמנויות של מזג אוויר סביר שמאפשר חתירה. בקיץ, בגלל החום, אני מתחיל את החתירה בסוף הלילה וברגע שנהיה חם, אני בורח חזרה למזג האוויר הקריר באלוני הבשן. אפשר לעקוב אחרי החתרנות שלי בפייסבוק, שם אני מפרסם את החוויות שלי מהחתירה”.
מה אוהב בגולן?
“את המרחבים והשקט. חוזר לאלוני הבשן מיום סידורים במרכז (חם, רועש ומעצבן), מגיע לצומת פזרה (צומת בשן) מכבה מזגן, פותח חלונות ונהנה מהאוויר הצונן. נותן לשלווה ולשקט לחדור לעצמות…”.
מה מאחל לעצמך?
“שכל הטוב הזה ימשיך הלאה…”.
צילום: איילה הדר
