הילדים נחשפים למידע רב, לשינויים מהירים ולעתים, גם לחרדות של המבוגרים סביבם. דווקא משום כך, הם זקוקים היום, יותר מתמיד, למבוגר יציב, ברור ומכוון
בשנים האחרונות, אנו שומעים את המשפט: "הילדים של היום רגישים יותר". אי אפשר להתעלם מן המציאות. הילדים גדלים בעולם עמוס גירויים, חוסר ודאות, פחדים ולחצים. הם נחשפים למידע רב, לשינויים מהירים ולעתים, גם לחרדות של המבוגרים סביבם. דווקא משום כך, הם זקוקים היום יותר מתמיד למבוגר יציב, ברור ומכוון.
רגישות איננה סיבה לוותר על גבולות. להפך. ילד שאינו פוגש גבולות ברורים, עלול להרגיש שהעולם כולו חסר מעקה. חינוך איננו הפחדה, אך גם איננו "זרימה" בלתי פוסקת עם כל רצון רגעי של הילד. ילד זקוק לאהבה, להקשבה ולהכלה, אך באותה מידה הוא זקוק ליד מכוונת, לסמכות רגועה ולעמידה עקבית על כללים. אין בכך נוקשות; יש בכך ביטחון.
כשילד לומד שקופסת האוכל מונחת על השולחן בזמן המיועד לאכילה, הוא לומד דחיית סיפוקים. כאשר מבקשים ממנו לצאת לשירותים לצורך אמתי ולא כדי להסתובב במסדרונות, הוא לומד אחריות. כאשר הוא מחכה לרשות לקום ממקומו, או מקשיב בזמן שחבר מדבר, הוא לומד כבוד, איפוק והתחשבות בזולת. אלו אינם "חוקים קטנים". אלו אבני יסוד לבניית אישיות.
הראשונים והעיקריים במערכה החינוכית הם ההורים. הבית הוא המקום שבו הילד בונה את תחושת הביטחון הראשונית שלו. ילד קולט לא רק את מה שאומרים לו, אלא בעיקר את מה שהוריו מרגישים. כאשר אוזניו שומעות פחד, חרדה, היסוס וחוסר אמון במסגרת, או במבוגרים שמחנכים אותו, הוא מפנים זאת. כאשר ההורים משדרים אמונה, יציבות וכוחות התמודדות, הילד לומד שגם הוא מסוגל להתמודד.
המעקה הוא הגבול
אי אפשר לחנך לחוסן, בלי לאפשר לילד להתמודד עם תסכולים. אי אפשר ללמד אחריות, בלי להציב דרישות. אי אפשר לבנות ביטחון עצמי אמתי, אם מסירים מן הילד כל קושי וכל גבול. נכון, אין לחנך כיום כפי שחינכו לפני עשרות שנים. אך נדמה שלעתים איבדנו את הדרך בין הרצון להיות קשובים לילד לבין הוויתור על תפקיד המבוגר, כמנהיג ומכוון. מתוך החשש "לטעות", יש מבוגרים שנמנעים מלהציב גבולות. חוסר גבולות איננו חופש, הוא בלבול. ילדים זקוקים למבוגר שיודע לומר להם: "אני אוהב אותך ולכן אני מציב לך גבול".
בשיעור בכיתה א', למדנו השבוע את השיר "גשר צר מאוד". שאלתי את הילדים: "מה היה קורה אילו לגשר לא היה מעקה?" והילדים ענו מיד: "היינו נופלים, נפצעים, מסוכן ללכת". שאלנו יחד: מהו בעצם המעקה? הילדים הבינו לבד: המעקה הוא הגבול. הוא מה ששומר עלינו, גם כשהדרך צרה וקשה. הגבול איננו עונש – הוא הגנה.
אם ילדים צעירים מסוגלים להבין זאת בפשטות ובחכמה, ראוי שגם אנחנו, המבוגרים, נזכור: אהבה אמיתית לילדים איננה היעדר גבולות. אהבה אמיתית היא לבנות עבורם מעקה בטוח על גשר החיים.
