היא זמרת, מוזיקאית ויוצרת, מדריכת קריאה, מעצבת והילדים שלה לומדים בבית. איך היא מספיקה הכול? תחזרו לכותרת. האורחת שלי לשבת היא ליגל אוזן
קצת על עצמך, משפחה וילדים
“ליגל אוזן, בת 34 (אוטוטו 35), זמרת, מוזיקאית ויוצרת, בוגרת קורס עיצוב ופנג-שוואי של המאסטרית המדהימה שרונה קאופמן, מדריכת קריאה בשיטת “ילדים-סיפור-הצלחה”, של חמוטל שהינו, בעלת תואר ראשון בשירותי אנוש. נשואה לאהבת חיי – רם אוזן, מאמן ומנטור ובעיקר, הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים ואימא במשרה מלאה לשלושת ילדיי: שי-לי (8), יסמין(6) ואריאל (3), שבשלוש השנים האחרונות, מתחנכים בבית, במסגרת חינוך ביתי חופשי, המעודד למידה חווייתית ומשמעותית, דרך עידוד הסקרנות הטבעית של הילד ופריצת גבולות אישיים”.
מגורים
“גרים בקצרין כבר שמונה שנים”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי בחיפה, לאימא אשת חינוך ומורה לאדריכלות ואבא איש צבא בגמלאות ובעל מועדון צלילה. יש לי אחות שצעירה ממני בשנתיים ושלושה אחים גדולים מנישואיו הראשונים של אבי.
“משנות ילדותי, הרגעים המשמעותיים ביותר היו מהפלגות על הספינה שאבי בנה ובעיקר מלגדול על הים, הופעות בלהקה צעירה של המתנ”ס השכונתי בשכונת מגוריי ואין-ספור חוויות מעצימות ומחזקות מתנועת הנוער ‘צופי ים’, בחיפה.
“החיים האינטנסיביים האלה מעניקים לי מסננת אנושית דרכה כל המיותר והלא נחוץ נזרק החוצה ורק הטוב והמדויק נשאר. אני מעדיפה את הקושי הזה על פני פשרה וחיים רגילים. כל יום יש לי אפשרות לוותר על הכול, אבל אני בוחרת בזה כל פעם מחדש”
“שירתי כמש”קית חינוך וידיעת הארץ ואחרי הצבא, עבדתי וניהלתי צוותי בידור באילת ובים המלח ושם גם פגשתי את רם. אני זוכרת שעוד לפני שדיברנו בכלל, נכנסתי להכין את התלבושות להופעה בערב והודעתי למנהל שלי ‘היום הכרתי את אהבת חיי’ ואכן כך היה”.
איך נראה יום השישי שלך?
“יום השישי שלי נראה כמו כל יום רגיל. יש לנו סדר יום, שבו הילדים ואני מנקים, תולים כביסות, יוצרים, עובדים בגינה ביחד ותוך כדי זה, גם לומדים ונהנים. הדבר היחיד ששונה ביום שישי הוא העובדה שאני מדליקה נרות שבת עם הבנות, רם מברך ‘אשת חיל’, עושים קידוש”.
מה אוכלים בשבת?
“האוכל משתנה ולא קבוע. יש ימי שישי שאני מכינה סושי. לפעמים, אני מכינה חריימה מרוקאי שמחבר אותי לשורשים המרוקאיים מצד אבי ויש ימי שישי שרם מכין אוכל ואני נהנית מכל מה שהוא מכין.
“אחרי שכל השבוע אני עם הילדים בבית, בשבת, זה ‘זמן אבא’ והוא לוקח אותם לטייל, עד מוצאי שבת. לי זה מאפשר זמן ללמוד, ליצור, לשיר, או לא לעשות כלום ופשוט לנוח ולטעון מצברים”.
זיכרון ילדות משבת
“בימי שישי, בבית הוריי, היינו מקדשים. לפעמים, אני הייתי מקדשת, לפעמים, כולנו, לפעמים, אחותי, או אימא שלי. גדלתי בבית שהייתה בו המון מסורת והדבר שאני הכי זוכרת הוא את סוף הארוחה, כשהיה עולה נושא מסוים בשיחה ואבי היה מפליא ומספר סיפורים מהתנ”ך, מההיסטוריה של מדינת ישראל, או סיפור אישי שלו. רוב הידע העשיר שלי הוא מהוריי, מאותם סיפורים, או מאמי, שתמיד הפנתה את תשומת לבנו לתופעות טבע, או מבנים מיוחדים”.
עיתונים, או ספרים בשבת?
“אצלנו בבית, אין עיתונים מלבד ‘שישי בגולן’ ואנו לא רואים חדשות, באופן גורף. הטלוויזיה אצלנו היא כלי חינוכי והעשרתי בלבד. אנחנו אוהבים לקרוא וקוראים המון באנגלית ובעברית ורוב המדפים בבית מלאים בספרים”.
מה הכי כיפי בשבת שלכם?
“הכי כיפי בשבת שלי הוא הזמן לעצמי. הזמן שאני יכולה לקחת צעד קטן אחורה ולתת לעצמי בלבד. אני מאוד אוהבת את החיים שלי ומאוד נהנית מהקושי ומהאתגר שבהם”.
מאכל אהוב במיוחד?
“הקציצות הטוניסאיות שחמי האלוף מכין ואת המקלובה המושלמת של חמותי! אין דבר שמשתווה להם”.
עם מי הייתי רוצה לשבת בשולחן השבת?
“עם רם והילדים או עם בני משפחתי, שגרים באזור ירושלים. תמיד בחברתם יש אווירה נעימה, תחושת בית ואהבה חמה ועוטפת”.
לגדל כנפיים
מה עושה בשעות הפנאי?
“שעות הפנאי שלי הם כל הזמן, כמו גם שעות העבודה שלי. אני תמיד צוחקת כששואלים אותי ‘מתי את מספיקה ליצור, לעצב, ללמוד…?’ רוב הזמן אני יוצרת עם הילדים ממה שאני גם ככה לא צריכה ובדרך החוצה, אני קוראת כשהם ישנים בצהרים, או בלילה ולומדת, או מעצבת כל הזמן, כי זו גם הדרך שבה הם לומדים”.
מה לא יודעים עלייך?
“שקשה לי, אבל אני מתה על זה!
“שאני מתרסקת כל כך הרבה פעמים, אבל קמה חזרה על הרגליים, שהחיים האינטנסיביים האלה מעניקים לי מסננת אנושית דרכה כל המיותר והלא נחוץ נזרק החוצה ורק הטוב והמדויק נשאר. שאני מעדיפה את הקושי הזה על פני פשרה וחיים רגילים. כל יום יש לי אפשרות לוותר על הכול, אבל אני בוחרת בזה כל פעם מחדש ורואה איך המאמץ שווה את זה. איך דברים, שלא האמנתי שאעשה ואצליח לפני שלוש שנים, אני עושה היום כמו גדולה ואפילו יוצאת עוד מעט לדרך עצמאית וכל כך מרגשת שגיליתי רק דרך אותם קשיים ויוצאת לפתח את עצמי ולהתפרנס ממה שאני טובה בו וכל כך אוהבת, מבלי לוותר על מה שאני נותנת לילדים ולעצמי”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“המוטו שלי בחיים הוא – SHE TOOK A LEAP HF FAITH AND GREW HER WINGS ON THE WAY
“שצריך לקפוץ קפיצה של אמונה ולהאמין במה שרוצים להשיג, גם אם אין לנו מושג איך לעשות את זה, ולגדל את הכנפיים תוך כדי, כי כשאתה קופץ – אין כבר דרך חזרה, אתה חייב להצליח”.
מה השיר האהוב עליך?
“‘ערב של שושנים’. יש בו משהו מלא רוך ורומנטיקה ורגע שהוא כולו קסם”.
מהו החלום שלך?
“לגדל את ילדיי ביחד עם רם, שיהיו ילדים חזקים ברוחם, מלאי ביטחון עצמי, עם תשוקה ללמידה ולידע, עם אותה מסננת אנושית שתנקז לחייהם את הנכון והמדויק. לעצמי – לתת לאחרים את מה שאני למדתי על בשרי בשנים האחרונות. איך אפשר לתחזק בית, לעצב בית, ליצור, ללמוד ולגרות ללמידה טבעית ולעבור תהליכים פנימיים משמעותיים, תוך כדי. אני רוצה ללוות אחרים בכל צעד בדרך ולהמשיך להוכיח לעצמי שאפשר הכול, אם רוצים את זה מספיק”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“את המרחבים, את הטבע, את האנשים. אוהבת את הזכות לחיות במקום הכי יפה בארץ בעיניי ולתת לילדיי מרחבים ושפע של טבע ואיכות חיים”.
מה את מאחלת לעצמך?
“להמשיך להתרסק כל פעם מחדש, לשבור את הגבולות של עצמי ולהיות דוגמה אישית חזקה ומיטיבה עם ילדיי. להמשיך ליהנות ממה שאני עושה ומהזמן שלי עם המשפחה שלי. שהעסק החדש שלי יצליח ויעצים כל כך הרבה אנשים ושאמשיך ללמוד ולהתפתח”.
