המרדף אחרי משחה שנזקקתי לה הביא אותי למרפאת קצרין, לחדר האחיות. שם, התברר לי שהאחות היא אח, שה“טייטו” הוא גיבור ושהקדמה הטכנולוגי מפעימה אותי
בשבוע שעבר, כשעוד היה פה חורף ושלג כבד ירד על צפון הגולן, רופא המשפחה שלנו שמגיע ממג‘דל שמס לא הגיע לעבודה כי הכבישים היו חסומים ואני ממש הייתי צריכה איזו משחה. אז אחר הצהריים, נסעתי למרפאה בקצרין, כי כבר נפתחו הכבישים ולשם הוא הגיע. רציתי רק מרשם ולא היה תור פנוי להיכנס לרופא והמון אנשים המתינו בחוץ, אז המזכירה הציע שאפנה לחדר האחיות והן יעזרו לי.
לקחתי מספר לאחיות, כמו שהסבירה, המערכת הקולית קראה את המספר שלי ואת מספר החדר, כשנכנסתי לחדר ראיתי למולי גבר וקצת התבלבלתי, כי המזכירה אמרה לי בפירוש חדר אחיות ולא הייתה שם אחות. למעשה, ישב שם אח. כן, כן, מסתבר שבקופת חולים יש גם אחים לא רק אחיות. ח“כ מירב מיכאלי הייתה מבסוטית לשמוע שאצלנו גם האחים נקראים אחיות, כי הרוב זה אחיות.
בקיצור, מגניב, למרות שלרגע חשבתי שטעיתי בחדר. סיפרתי לאח שאני זקוקה בדחיפות למשחה ושיש תור ושהמזכירה שלחה אותי אליו שיעזור והוא באמת עזר. לקח ממני את מספר תעודת הזהות ואת שם המשחה ופנה לרופא לעזרה ואז, כשחזר, קצת נזף בי: איך זה שבחורה שכמוני, נאורה ומתקדמת וכותבת… לא יודעת שאפשר להזמין את המשחה דרך האפליקציה עם קוד סודי? אני ידעתי שתורים מזמינים באפליקציה, אבל גם תרופות? אף אחד לא סיפר לי.
הנה שני דברים חדשים שלמדתי: בחדר האחיות, יושב אח ויכולתי לקצר את התהליך ולבקש משחה מהרופא, דרך האפליקציה. תוך כדי שיחתנו, האח שאל אם אני מכירה את המכשיר החדש שבזכותו כבר לא חייבים להגיע למרפאה, כדי לעבור בדיקות אוזניים, גרון, ריאות ועוד. “תכירי את ‘Tyto'” (טייטו), הוא משוויץ בפניי במכשיר המתקדם והיחיד בעולם שמאפשר לבצע בדיקות מהבית ולקבל אבחון של רופא מרחוק. שמונה בדיקות במכשיר אחד: אוזניים, דופק, גרון, עור, חום, לב, בטן וריאות. זה כבר ממש הפתיע אותי. טוב, זה לא שאני עושה עכשיו פרסומת ל“כללית“, ממש לא. סתם משתפת אתכם במשהו שהתלהבתי ממנו כל כך השבוע.
הילדים שלנו היום לא יודעים מהם חיים בלי פלאפון, אינטרנט ומיקרוגל. ההורים שלי גדלו בתוניס, כשכלי הרכב שלהם היה חמור ואת האוכל בישלו על פתיליות. כל דור מביא אתו טכנולוגיות חדשות והחיים משתנים כל הזמן
שורשים
בכל פעם מחדש, הגילויים על הקדמה גורמים לי להתפעלות. איזה כיף לכל הגאונים האלה שמייצרים המצאות נפלאות ומקלים עלינו את החיים. הילדים שלנו היום לא יודעים מהם חיים בלי פלאפון ואינטרנט ומיקרוגל. ההורים שלי גדלו בתוניס, כשכלי הרכב שלהם היה חמור ואת האוכל בישלו על פתיליות. כל דור מביא אתו טכנולוגיות חדשות והחיים משתנים כל הזמן. השבוע, ביום שמש חמים ונעים, כשהלכתי עם המתבגרת ל“ערב שורשים“, בבית הספר ושמעתי את הסיפורים של החברות שלה על הסבים והסבתות שלהם. חשבתי גם על המתבגרת הפרטית שלי, שבזכות העבודה הלכה לשמוע מהורים שלי על החיים שלהם בתוניס ועל העלייה ארצה. היא פתאום שמעה על סגנון חיים שלא מוכר לה. לרגע היא דמיינה את החיים שלהם אז וחשבה על החיים שלה היום, על הנוחות וההתקדמות וזה משהו משמעותי כל כך. כשהמחנכות דיברו בהתרגשות, על המסע של הבנות אל השורשים המשפחתיים שלהן, חשבתי גם אני על החיים הלא–פשוטים שעברו ועל הקדמה שהדור שלנו חווה ומקלה עלינו כל כך את החיים.
ככה, בין שלג לשמש, בין חורף לאביב, אח ואחות, עבר והווה, הורים וילדים, סבים וסבתות, מעגלי החיים מתחברים להם ואני מזכירה לילדיי להודות על הטוב ותמיד לזכור איפה הכול התחיל ואין לדעת מה צופן לנו העתיד.
