ראש המועצה האזורית גולן, חיים רוקח, מסכם את 30 הימים הראשונים של המלחמה עם סיפוק גדול על השלמת פערים מהירה, עבודה יצירתית למציאת פתרונות, הרוח והחוסן של תושבי ויישובי הגולן, לצד אכזבה גדולה מתפקוד הממשלה
ביום שבת, ה–7 באוקטובר, התעוררנו כולנו למציאות אחרת. מהר מאד הבנו שאנחנו נמצאים במצב מלחמה והפעילות הראשונה היתה לפתוח את החמ”ל ולוודא שבכל יישוב הוקמו כיתות כוננות המוכנות לכל תרחיש. בשנת 2021, ברקע החשש מגניבות של אמצעי לחימה, החל צה”ל לאסוף כלי נשק מיישובים הסמוכים לגבולות המדינה, וקבע כי הוא יסייע בגיבוי כוחות הכוננות ביישובים. המציאות לצערי, הוכיחה אחרת. אחת הדרישות הראשונות שעלתה הייתה להחזיר מיד את כלי הנשק ליישובים. זה לא קרה מיד. רק כעבור כשבוע, החלו כיתות הכוננות ברחבי הארץ לקבל את כלי הנשק שנלקחו מהם.
ומה היה המצב שלנו פה בגולן, ביום שבו נפתחה המלחמה?
“זה בדיוק המצב שגם אנחנו פגשנו פה, ביום תחילת הקרבות. הבנתי מהר מאד שחייבים לפעול במיידית כדי לגייס נשק וציוד לכיתות הכוננות. הצלחנו, דרך האוגדה והפיקוד להשיג נשקים, אך עדיין היה חסר ציוד. היה לי ברור שהישועה לא תגיע מהממשלה שעצרה את כל התקציבים והפנתה אותן ללחימה, ופנינו לגיוס תרומות, דבר שכמעט לא עסקנו בו בעבר. במהלך החודש, הצלחנו לגייס סכום חסר תקדים של מעל 5 מיליון ₪ ועם הכסף הזה רכשנו אפודים, מחסניות, ציוד רפואי, תיקי חובשים ורופאים, מכשירי קשר, וציידנו את כיתות הכוננות.נמשיך כך עד שלא יחסר להן דבר. בנוסף, שיפצנו מקלטים, רכשנו מסכים ומחשבים לניהול החמ”לים ודאגנו לחבר את המקלטים לרשת האינטרנט. אלו סכומים אדירים אותם השקענו בכדי להגיע לרמת מוכנות מיטבית.
מעבר לנושא התקציבי, יש ציוד שפשוט אינו זמין לרכישה, וגם כאן, כמו בתחומים רבים אחרים, אנחנו מגלים יצירתיות. מיגוניות למשל אין להשיג. פשוט אין. באמצעות החברה הכלכלית, אנחנו מנסים לייצר מיגוניות בעצמנו, על פי המפרט של פיקוד העורף ובכך לא נהיה תלויים במלאי המיגוניות בשוק.
גם בחינוך – פתרונות מחוץ לקופסה
חודש אחרי שהמלחמה התחילה, מערכת החינוך בגולן עובדת בצורה חלקית מאוד. ברחובות יש תחושה של שגרה, אז למה הילדים עדיין לא הולכים פה לבתי הספר?
“מהרגע הראשון של המלחמה, מנחים אותי שני כללים, שאני לא מפסיק לומר אותם לעובדי המועצה ולכל מי שמדבר איתי. הראשון אומר ש’מלחמה היא ממלכת אי-הוודאות’. אנחנו מנסים לקיים שגרה בתוך אי-ודאות מוחלטת. הגולן הוא מרחב שזמן ההתרעה בו הוא בין 0 ל-15 שניות, במקרה הטוב. זה לא פרק זמן שמאפשר להגיע לממ”ד. על אחת כמה וכמה, אם מדברים על מערכת חינוך שיכולה בשנייה להידרש להעביר מסה של ילדים לתוך מתחם מוגן, בגלל מתקפת רקטות וטילים.
“אנחנו עושים שמיניות באוויר כדי בכל זאת להצליח לתת לילדים מסגרת כלשהי, בתוך היישובים. מספיקה אזעקה אחת, נפילה אחת סמוך לאחד היישובים, כדי לגרום לצבא להחליט שמרגע זה הכול סגור ואין דיונים. מצד שני, ברמה המדינית, יכולה להיות התפתחות שבעקבותיה מודיעים לנו שאפשר ממחר לפתוח את בתי הספר. הגישה שלי טוענת שאין לנו את הפריווילגיה לקפוא על שמרינו רק בגלל חוסר וודאות.
“כל זה מוביל אותי לכלל השני שמנחה אותי שאומר ש’במלחמה לא עושים את מה שרוצים, אלא את מה שאפשר’. ביום ה-19 למלחמה, אחרי שכנוע של פיקוד צפון, הצלחנו לפתוח פעילות חינוכית לגיל הרך, בגנים ובמעונות. הם דרשו שהפעילות תהיה רק בתוך מרחב מוגן. הצלחנו להביא אותם להסכמה לקיום פעילות בסמוך למרחב מוגן.
“לפני פחות משבוע, אחרי לחץ ממושך, אלוף פיקוד צפון התיר להחזיר את תלמידי התיכון ללימודים, תחת מגבלות מיגון. התיכונים בגולן חזרו לפעול במתכונת דיפרנציאלית, שבה שכבות שונות לומדות לסירוגין, על מנת להבטיח שבמקרה של אזעקה, לכולם יהיה מקום במרחב מוגן.
“בנושא בתי הספר היסודיים, הייתי שמח לפתוח את בתי הספר, אך עקב הסיכון ואי קבלת אישור מפיקוד צפון ופיקוד העורף, הפתרון שמצאנו הוא למידה בתוך היישובים.
אני יודע שזהו לא הפתרון האופיטמלי, אבל המטרה היא להביא למצב שלכל הילדים יהיו 5 ימי לימוד שיתנו מענה מהבוקר ועד הצהריים. מסגרת כזו תורמת המון לחוסן הנפשי של הילדים ועוזרת גם להורים.
דואגים לעסקים
מה לגבי הנושא הכלכלי? יש עדיין יישובים בגולן שלא נכללים ברשימת יישובי הספר הזכאים לפיצויים. המועצה הבטיחה תשובות, אבל נראה שהן לא מגיעות
“ביום שלאחר תחילת המלחמה, הממשלה הקפיאה את כל תקציבי הרשויות באופן גורף. מבחינה מעשית, המועצה אמורה להיות משותקת. מדי יום, אנחנו עושים מאמצים לשחרר את הכספים שאמורים היו להגיע למועצה בשגרה וכן תוספות שדרושות בעקבות מצב החירום. אנחנו נמצאים כל הזמן בקשר עם משרדי הממשלה הרלוונטיים ולוחצים עליהם לקבל את התקציבים הנדרשים. השבוע ביקר במועצה שר הפנים משה ארבל. הצגנו בפניו את הדרישות שלנו והתרשמתי שכוונתו טובה. הוא נתן הנחיות לצוות המשרד כדי להתחיל בסדרת פעולות שיתחילו להזרים לנו תקציבים. אנחנו נמצאים בקשר רציף עם צוות המשרד, על מנת לראות שההבטחות גם מתממשות במציאות. ביום שלישי בערב, הצלחתי, ואני אומר הצלחתי כי זה לא פשוט בימים האלה, לקיים שיחה עם שר האוצר. אני לא אוהב לצאת בהצהרות לפני המעשים. אני יכול לומר שהשיחה היתה חיובית מאד, וברגע שהדברים יקרו בשטח, כמובן שנעדכן את כל התושבים.
“אולם מעבר להתנהלות שלנו כרשות, יש את התושבים, שכמו כל עם ישראל, מוצאים את עצמם בימים אלו במצב כלכלי לא פשוט, שלא לומר קשה. התיירות שמהווה נדבך משמעותי בכלכלת הגולן נעצרה לחלוטין. החקלאות בקשיים גדולים, עקב מחסור בידיים עובדות, לאחר שרבים מהעובדים הזרים עזבו את ישראל. ישנם שדות ושטחי גידול צמודי גדר, שאי אפשר להגיע אליהם, מאחר שהם הוכרזו שטח צבאי סגור. הפדיונות של העסקים הקטנים בגולן נחתכו, בחלק מהמקרים ביותר מ-80%.
“אנחנו בטוחים שמאחר שהגולן נחשב אזור ספר, במקרה של מלחמה, יחולו עליו אוטומטית הכללים הקובעים פיצויים לעסקים. משום מה, מישהו בממשלה החליט לגרוע מרשימת היישובים הזכאים את בני יהודה, חיספין, רמת טראמפ, חד נס, המועצה המקומית קצרין ובוקעתא. באף משרד לא מצליחים להסביר לנו למה. השבוע, הוצאנו ראש מועצת קצרין, ראש מועצת בוקעתא ואני מכתב חריף נוסף למנכ”ל משרד הביטחון שחייבים לסיים את הסאגה הזו במהרה ולהכניס את כל יישובי הגולן לרשימת היישובים הזכאים. אני מבטיח שאנחנו לא נשקוט עד שזה יקרה.
“גם לאחר שזה ייפתר, ברור לחלוטין שהגולן חייב להיכלל גם במתווה הפיצויים המיוחד של הממשלה ליישובי קו העימות וגם בנושא זה לא נתפשר ולא נהיה מוכנים לשום ויתור.
“הרושם הוא שיש כרגע כאוס במשרדי הממשלה השונים. יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל, תקציבים מובטחים ואז מוקפאים וקיים אי סדר גדול. זה מקשה מאד על העבודה השוטפת של המועצה, אבל אנחנו מאורגנים, חזקים, יודעים איך לתמרן ואני בטוח שהלחץ שאנחנו מפעילים ישירות מול הפקידים ומול השרים, ובעקיפין באמצעות התקשורת, יניב
את התוצאות המקוות.
פתרונות אמצע יצירתיים
אתה יושב מולי מלא במרץ, אחרי שבועות מאוד עמוסים. מאיפה הכוח להמשיך לנהל את הסיפור הזה ככה?
“ראשית, אני מקבל כח מהתושבים והיישובים. החוסן שלהם, ההתגייסות, ההתנדבות, ממלאים אותי בכל יום מחדש. רוח הגולן המיוחדת אותה אנחנו מכירים, התגלתה בתקופה הזו בגדולתה.
“המועצה מתפקדת כבר כמעט חודש במתכונת חירום של משמרות, 24/7, כולל שבתות. ישנם עובדים שישנים במועצה מדי לילה, על מנת להיות זמינים מידית, למקרה של כניסה למערכה. אני חייב לציין שאני מלא בגאווה והתפעלות אל מול ההתגייסות של העובדים שעושים פה לילות כימים, במובן הפשוט של המילה. יש אין-ספור דוגמאות, אבל אתן רק אחת, מהלילה האחרון, שבו עובדים מאגף התפעול העמיסו ציוד וריהוט ב-12 בלילה בבתי ספר ופרקו אותו לאחר מכן ביישובים, כדי שלילדים שיגיעו בבוקר למסגרת היישובית יהיה על מה לשבת. העובדים האלה חזרו לעבוד בבוקר בשעה שבע…
“זו השגרה שלנו במועצה, כבר יותר מחודש, בכל האגפים. אנשי אגף החינוך, עובדי אגף הקהילה והיישובים, מכלול האוכלוסייה, צוות אגף הייעוץ והטיפול, אגף התפעול, אגף ההנדסה, יחידת הבריאות, יחידת המתנדבים, מחלקת משאבי אנוש, צוות הלשכה, אנשי המחשבים ומערכות המידע ומי לא. אנחנו בימים לא פשוטים, אולם הם גם ימים מדהימים, שבהם התברר שתושבי הגולן זכו בעובדי ציבור מסורים, מן המעלה הראשונה. זוהי זכות גדולה לעמוד בראש ארגון שאנשים שכאלה עובדים בו”.
דיברת על בטחון ועל תקציבים, מה לגבי התושבים שנמצאים כבר חודש בשגרת מלחמה?
“הבנו מהר מאד, שלחוסן הנפשי של התושבים, ילדים ומבוגרים כאחד, יש משמעות חשובה מאד ופעלנו בהתאם. יש לא מעט משפחות בגולן, שהזוועה בדרום הגיעה אל פתח ביתם. אם במעגל ראשון, שני או שלישי. צוותים של השירות הפסיכולוגי הגיעו לכל משפחה כדי ללוות ולתת מענה. הקמנו צוותים מיוחדים כדי לתת סיוע לחבר’ה צעירים שהיו במסיבה ברעים או שחבריהם היו בה. הצוות גם נותן מענה למשפחות וילדים במעגלי פגיעות, לנפגעי חרדה בקרב תלמידים, הורים וצוותים חינוכיים. כמו כן, עוסק בליווי, בתמיכה ובהדרכה של צוותי החינוך מהפעוטונים ועד גיל בתי הספר ומקיים מפגשי שיח להורים, מורים, גננות, סייעות ומטפלות מעונות.
התחלנו לקיים פעילויות יומיות בזום, אם זה שיעור ספורט או הרצאה והביקוש לכך היה רב.
קיימנו יחד עם מרכז חוסן מפגש מקוון בנושא חוסן אישי שהעניק כלים להתמודדות עם מצבי משבר.
דאגנו לוותיקי הגולן. בתחילה, כשנאלצנו לסגור את מועדוני הוותיקים, דאגנו לשמור איתם על קשר רציף וברגע שבתאפשר, פתחנו מחדש את המועדונים כדי להעניק להם תעסוקה ומקום מפגש חברתי, שכל כך חשוב בימים אלה.
הרבה אנשים שואלים, כבר מאז תחילת המלחמה, למה אתה כל כך מתעקש לנסות לשמר בגולן שגרה בתוך מצב חירום? זה מבלבל מאוד. זה מעלה ציפיות אצל הציבור. זה באמת שווה את המאמץ?
“אני מודה שהדבר שיכול היה להיות הכי קל עבורי הוא לשמוע שפיקוד צפון מחליט, בזה הרגע, שהגולן הופך ל’ירוק’ ואין יותר שום מגבלות מבחינת תעסוקה, לימודים או תחבורה. זה היה מוריד ממני 90% מהדברים שאני מתעסק בהם כל יום. אין בכלל ספק שהכל היה פשוט יותר אם היינו פתוחים לגמרי או סגורים, בעוד שמציאת פתרונות ביניים דורשת לא מעט משאבים ויצירתיות.
“משרדי הממשלה לא יודעים “איך לאכול” תופעה כמו מועצה אזורית שמצד אחד היא צמודת גדר ומצד שני נאבקת לשמר שגרה בתוך חירום ואז פקידים שמכירים רק ‘שחור-לבן’, עוצרים תקציבים ואז צריך לצאת להיאבק. מצד שני, הצבא נושף בעורפי מידי יום כשהוא מתריע שאני מותח את החבל יותר מידי בנושא החינוך וזה רק עניין של זמן עד שיסגרו אותנו באופן גורף.
“אני מאמין בצורך לייצר שגרה, משום שזה עדיף על חיים בתחושת חוסר הוודאות. זה חיוני לבריאות הנפשית של הילדים, ההורים, של כולנו. חוסר הוודאות הרי יתפוגג, במוקדם או במאוחר. עד אז זו חובתנו לשמור על מסגרת שפויה עבור עצמנו ועבור היקרים לנו. זה הדבר הנכון והבריא לעשות. בינתיים אנחנו מצליחים לעשות זאת בזכות העבודה המסורה של עובדי המועצה שממשיכים לתת מענה לכל תושבת ותושב, לעתים בתנאים בלתי אפשריים. בזכות מסירותם של ההנהגות היישוביות, צוותי הצח”י, כיתות הכוננות והרב”שצים, כוחות הביטחון ובעיקר התושבים הנפלאים שנרתמים למשימה ולגודל השעה”.
