פיתוח מול שימור. רווח כלכלי על חשבון הטבע. אין נושא שיצר מחלוקות ושסעים בקהילה הגולנית יותר מסוגיות כאלה. אני מציע לעבור מוויכוח שבבסיסו פוליטיקת הכנעה לשיח שעוסק בפוליטיקה של הסכמות
בשנים האחרונות, אין נושא שיצר מחלוקות ושסעים בקהילה הגולנית יותר מסוגיות הנוגעות למתח המובנה שבין פיתוח ושימור; בין פיתוח דמוגרפי וכלכלי לבין ההגנה על הסביבה.
כך היה במחלוקת העזה על חיפושי הנפט בגולן, לאחר מכן, במחלוקת על טורבינות הרוח בגולן ובמידה פחותה בנושא של אנרגיה סולארית (למשל במאגרים) ואפילו בהתנגדות פנים-גולנית להקמת יישובים חדשים.
מה שחמור יותר הוא שבמידה רבה המחלוקת יצאה מגבולותיה של מחלוקת עניינית בין תומכים ומתנגדים לפעילות זו או אחרת ולבשה סממנים של מחלוקת זהותית – בין ותיקים לחדשים, בין חברי אגש”חים לתושבי הרחבות קהילתיות. מחלוקות כאלו מסוכנות לחברה הרבה יותר ממחלוקות ענייניות לגופו של דבר והן עלולות ליצור קרע, שקשה לאחותו.
אנו שומעים דיבורים על רודפי בצע, מוכרי הגולן לטייקונים, או על מחבקי עצים רחפנים וקנאים. אנו שומעים חלוקה ל”שומרי הגולן”, כלומר “אנחנו”, לעומת “הורסי הגולן”, כלומר “הם”, או על מי שאכפת להם מההתיישבות בגולן, כלומר “אנחנו”, לעומת “אויבי ההתיישבות”, כלומר “הם”, שהנם גם “פישרים שרק אתמול הגיעו ומוכנים לחרב את מה שבנינו”.
אנו נתקלים בהזמנת תקשורת לכתבות מוטות, הכוללות השמצות כלפי יריבים בגולן ובמקרה קיצוני, תושב הגולן איים, בכתבת טלוויזיה, בקריאה לחרם צרכנים על התיירות ביישובים שיקימו טורבינות רוח, בשיטת BDS.
אגב, בנושא טורבינות הרוח, אין זו רק מחלוקת של פיתוח מול שימור, אלא בין מגמה אקולוגית של אנרגיה ירוקה, כחלופה לאנרגיה המזהמת את כדור הארץ, למגמה הפוסלת את הטורבינות בשל פגיעה בערכי טבע ונוף אחרים. המחלוקת הזו, בעיקר כאשר היא מקצינה ופוערת שסע חברתי, מסוכנת לעתיד ההתיישבות בגולן ולכן היא,, כשלעצמה, הופכת לאיום גדול יותר מן האיום שבו כל צד במחלוקת מציג את זולתו.
כשמגיעים לסוג כזה של מחלוקת, היא הופכת למלחמה, למשחק סכום אפס ולפוליטיקה כוחנית של הכנעה. מטרת המאמר הזה היא להזהיר מפני ההקצנה הזאת ולהציע להמיר את פוליטיקת ההכנעה בפוליטיקה של הסכמות. כלומר, תמיד יהיו כמה קיצונים שיתבצרו על קוצו של יו”ד, אך אין לי ספק שהרוב הגדול והמוחלט של תושבי הגולן יכול להגיע להסכמות בתחום הזה. כשהרוב יגיע להסכמה, ניתן יהיה לראות בחיוב גם את המיעוט הקיצוני בכל צד, שהוא אוונגרד מאתגר. ללא הסכמה, כל מיעוט כזה עלול להפוך למסה קריטית של קנאות, שמאיימת על לכידות הקהילה.
הבטחת העתיד
אין לי ספק שרוב מוחלט של תושבי הגולן מבין את ההכרח הקיומי בצמיחה דמוגרפית ובפיתוח הגולן. זהו הכרח לעצם קיומה התקין של ההתיישבות בגולן ולהבטחת עתידה. הפיתוח הזה הכרחי לא רק למען עצמנו, אלא להבטחת היעד הלאומי האסטרטגי של הבטחת הגולן כחלק בלתי נפרד מישראל.
אין לי ספק שרוב מוחלט של תושבי הגולן מאוהב בטבע הגולני, חפץ להמשיך לחיות בתוך הטיול המקסים והנפלא שבו אנו חיים וחפץ לשמר אותו, לא רק למעננו, אלא גם למען הדורות הבאים. הרוב המוחלט בינינו מבין את החשיבות הלאומית של שמירה על הגולן כריאה ירוקה.
יש מתח מובנה בין פיתוח ושימור, אך אין הוא משחק סכום אפס, שבו כל פיתוח הוא בהכרח פגיעה בסביבה, שמחייבת מאבק תמידי בין שוחרי הפיתוח ושוחרי השימור. יכול להיות שיש מי שהיו רוצים לרכז את כל האנושות באיזה מגדל בבל שראשו מגיע לשמים ולהשאיר את כדור הארץ כולו בטבעיותו הפראית. אבל לאדם יש צרכים משלו, הוא שוחר קידמה ופיתוח, מדע וטכנולוגיה וניסיון להילחם בשאיפה הזאת הוא חסר תוחלת.
הדרך להתמודד עם המתח המובנה הזה הוא באמצעות הסכמות רחבות על פיתוח בר-קיימא, שיאפשר מקסימום פיתוח במינימום פגיעה בסביבה. לכך ראוי שנגיע בגולן. יש לעשות זאת באמצעות יצירת אמנה מוסכמת על הרוב המכריע בקרב תושבי הגולן, במהלך גורף של שיתוף הציבור, על פיתוח בר-קיימא של הגולן, ברוח חזון הגולן: “להיות חבל ארץ מועדף, שבו יכול אדם לבנות את ביתו ולממש את עצמו בקהילה רבגונית, שוחרת איכות ומסבירת פנים. קהילה שמקיימת חיים המושתתים על חירות, אחריות, יוזמה, צדק חברתי, זיקה למורשת ואהבת האדם, העם והארץ. ליצור תנופת עשייה, פיתוח וקידום יזמויות, תוך שמירה על ערכי הטבע והנוף, ויצירת סביבה שופעת אנושיות, פשטות ושלווה למען התושבים, המטיילים והדורות הבאים”.
כולם רק צודקים
גם במחלוקת החריפה ביותר, בנושא טורבינות הרוח, ניתן להגיע להסכמות. לפני כשלוש שנים, נערך סמינר למליאת המועצה האזורית, שנמשך לפחות חמישה מפגשים, בנושא טורבינות הרוח. כל מפגש הובל בידי בעלי עניין אלה או אחרים; הארגונים הירוקים השוללים את המיזם, חברת “אנלייט” המובילה אותו והמשקים שקידמו אותו.
לא הייתה בסמינר הזה הידברות. היה שיח של חרשים. כל צד הציג טיעונים משכנעים מאוד והציג מחקרים מדעיים המתַּקפים את עמדתו. כל צד “הוכיח” שמאה אחוז מן האמת נמצאת בידיו ומאה אחוז מטיעוני הצד השני הם עפר ואפר. היה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי, למי שבא למפגשים הללו בראש פתוח ונפש חפצה, ללא דעה קדומה ומגובשת מראש, לקבוע מי צודק. אכן, הסמינר הזה לא הוליד הכרעה ובדיעבד, טוב שכך. כל הכרעה חדה בנושא הזה, עלולה להיות הרסנית.
האם באמת זהו משחק של “הכול, או לא כלום”? האם האפשרויות הן רק אפס טורבינות וכל טורבינה היא אסון אקולוגי שיחריב את הגולן? או הפיכת הגולן כולו לחוות טורבינות אחת גדולה, כי בלעדי הטורבינות, פיתוח ההתיישבות בגולן ייעצר וייסוג אחור? הרי אפשר להכיר בכך שיש במיזם הזדמנויות כבירות ויש בו גם איומים גדולים ולהסכים על כמות מתוחמת של טורבינות, שתהיה מקובלת על הרוב המוחלט של תושבי הגולן.
יש במטעי אורטל טורבינות רוח. לעתים, אני עובד בחלקה שיש בה טורבינה, לעתים ממש בשורה שלידה. אני יכול לקבוע שההפחדות מפני מפגע הרעש הן מוגזמות באופן פראי; לא כצעקתה, תרתי משמע. אם אני עובד ממש סמוך לטורבינה, אך שתי חלקות לידי עובד טרקטור, הרעש של הטרקטור חזק לאין ערוך מזה של הטורבינות. כאשר אני נוכח בזה, אחרי ששמעתי את הסיפורים מזרי האימים על מפגע הרעש והריצוד הנוראי, המחשבה הראשונית שלי, היא שאם זו הרצינות של הטיעונים נגד הטורבינות, אפשר להיות רגועים.
מצד שני, כאשר אני משוחח עם אנשי הצוות המקצועי שהוקם ב”מכון שמיר למחקר”, לניטור הנתונים לצורך יצירת חוות דעת מקצועית אובייקטיבית, אני למד מהם, שהגם שעבודתם עדין בעיצומה, הם כבר יכולים להצביע על ירידה דרמטית במציאותם של חיות בר ומאביקים בשטח הטורבינות. אלו נתונים שאסור בשום פנים להישאר אדישים כלפיהם. הקמת הצוות הזה, ככלי להחלטה אם להקים טורבינות נוספות על הקיימות ואם כן – כמה, היא צעד נכון.
אך בלי מהלך קהילתי-חברתי של יצירת הסכמות, כל נתוני המחקר יפורשו אחרת בידי כל צד ואף אחד לא ירד מן העץ. לכן, היעדר הסכמה רחבה הוא בעיניי איום על הגולן יותר מהאיום האקולוגי של פיתוח בלתי מרוסן ויותר מזיק להתיישבות בשל הקפאת הפיתוח מטעמי קנאות אקולוגית.
מרחב ביוספרי
בתחילת שנות האלפיים, החל מהלך חשוב לגיבוש אמנה חברתית בנושא פיתוח ושימור, תחת הכותרת “גולן ירוק”. המהלך הזה שהחל בקול תרועה רמה, גווע בקול ענות חלושה.
אבל דברים שאלי מלכה כתב באותם ימים, נכונים היום יותר מאי פעם: “אזורים רבים בארץ נתקלים בקונפליקט בין פיתוח כלכלי לבין שמירה על הטבע. המשאב הגדול ביותר של הגולן הוא הטבע ועלינו מוטלת האחריות לשמור עליו. כדי לגשר על הפער בין פיתוח לשימור, החלטנו להניף את דגל ‘גולן ירוק’ ולקדם את הגולן כמרחב ביוספרי. פרויקט זה הוא כלי, שבעזרתו ניתן יהיה להגן על המגוון הביולוגי, מבלי לפגוע בעידוד הפיתוח החברתי והכלכלי. בנוסף לשימור ערכי טבע, עלינו לפעול לפיתוח בר-קיימא, שאיננו מכלה משאבים טבעיים. המחויבות המוסרית שלנו, כתושבי הגולן, היא להגן לטווח ארוך על הנופים, בעלי החיים והמערכות האקולוגיות… המועצה האזורית רואה בתכנית זו קו מנחה לפיתוח מושכל, למען הדורות הבאים”.
מרכיב מרכזי ברעיון של “גולן ירוק” היה יצירת ההסכמות בין האינטרסים השונים ולעתים הסותרים. ומי בעלי העניין יותר מתושבי הגולן עצמם? אחד ממרכיבי המהלך היה שיתוף הציבור. הוא כלל מרכיב של תכנון משתף – הצעה למתווה תהליך תכנון באמצעות בניית קונצנזוס. בין העקרונות דובר על “שיתוף משמעותי, עמוק ורחב, של נציגי-בעלי-עניין ויידוע, הסברה והיוועצות עם כלל הציבור הגולני”. התכנית דיברה על הקמת גרעין של 5-10 אנשים בכל יישוב שירכז את הנושא והוא אמור היה להיות נושא קהילתי מרכזי.
יש לקוות, שראש המועצה הבא, שייבחר בעוד קצת יותר מחודשיים, יחזור למהלך החשוב הזה ויוביל אותו, תוך שיתוף מרבי של תושבי הגולן, כדי לגבש את אמנת הפיתוח בר-הקיימא, למען עתיד הגולן לדורות.
