הוא אחד הפוליטיקאים החכמים, הערמומיים, המנוסים והחזקים בישראל נתניהו ניסה למחוק אותו, לצבוע אותו כשמאלן, לא עזר לו. הוא מזגזג ומצליח להיתפס כמחזיק דעה אמינה. ממי שנלחם על הישרדותו מעל אחוז החסימה,הפך לאיש החזק בישראל. הוא יקבע מי יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל. איש השנה תשע”ט הוא אביגדור ליברמן
שנת תשע”ט תכנס להיסטוריה הישראלית כשנה יוצאת דופן – השנה היחידה בתולדות המדינה שבה התקיימו שתי מערכות בחירות. נכון לעכשיו, מעט לאחר הבחירות השניות, דומה שהמבוי הסתום נותר כשהיה.
לפני בחירות מועד א’ ולפני בחירות מועד ב’, שאלת השאלות הייתה – האם יהיו לנתניהו 61 קולות? אותה שאלה, אך היא שונה כל כך בין שני המועדים. במועד א’, ה-61 שנספרו כללו את הליכוד, המפלגות הדתיות והחרדיות, כולנו וליברמן. בליל הבחירות, נישאו שני נאומי ניצחון, של גנץ ושל נתניהו. עוד בטרם סיים גנץ את נאומו, הנאום כבר נראה נלעג, כזה שנושאו יתבייש בו. ניצחונו של נתניהו היה ברור. יש לו 65 ממליצים. יש לו קואליציה בטוחה.
אכן, היו לו 65 ממליצים. אכן, הרכבת הממשלה הוטלה עליו, אך הוא נכשל ולא הצליח להרכיב ממשלה חדשה. בדיעבד, גם נאום הניצחון שלו נשמע מביך ומגוחך. מי שעמד בין נאום הניצחון לבין הניצחון היה איש השנה תשע”ט – אביגדור ליברמן.
היה צדק והיגיון רב בעמדתו של ליברמן. הרי חוק הגיוס הוא כשלעצמו פשרה מרחיקת לכת עם המשתמטים. החרדים היו שותפים לניסוח ההסכמות. הם עשו זאת, מתוך הנחה שכאשר החוק יגיע לדיון בוועדה בכנסת, הם ימרטו את נוצותיו ויסרסו אותו
ליברמן הבטיח להמליץ על נתניהו וקיים, כצפוי. הוא גם הבטיח שלא יכנס לקואליציה, אלא אם כן ייאמר בפירוש בהסכם הקואליציוני שחוק הגיוס, כפי שהומלץ בידי מערכת הביטחון, יתקבל כלשונו, בלי להזיז פסיק. איש לא האמין שעל חודו של פסיק הוא ימנע את הקמת ממשלת נתניהו.
היה צדק והיגיון רב בעמדתו של ליברמן. הרי חוק הגיוס הוא כשלעצמו פשרה מרחיקת לכת עם המשתמטים. החרדים היו שותפים לניסוח ההסכמות. הם עשו זאת, מתוך הנחה שכאשר החוק יגיע לדיון בוועדה בכנסת, הם ימרטו את נוצותיו ויסרסו אותו. את זה רצה ליברמן למנוע, ובצדק.
אך היה משהו תמוה בעמדתו. מה פירוש לא להזיז פסיק? הרי כל חוק שמגיע לכנסת, מתקיים עליו דיון, שיג ושיח, חברי הוועדה מושכים אותו לכאן ולכאן, מעלים רעיונות חדשים, הסתייגויות. אך הוא החליט “לשחק בונקר”. הוא דחה את כל הצעות הפשרה. הוא סירב לכל דיון. הוא הציב אולטימטום של הכול או לא כלום.
הלוחם בחרדים
איש לא האמין שליברמן יעמוד על עמדתו העיקשת; שהוא, איש ימין מובהק, ימנע הקמת ממשלת ימין. אך הוא עמד על שלו, בלי לסטות ימין ושמאל. נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה. בתמיכתו של ליברמן ותמיכת הרשימה המשותפת, הוא הביא לבחירות חדשות.
נתניהו הקדים את הבחירות בביטחון רב שהוא ינצח. הציבור הימני, שבחר בליברמן, יפנה לו עורף ויעבור לליכוד. ליברמן יתרסק, לא יעבור את אחוז החסימה, הליכוד יתחזק והוא ירכיב ממשלה חדשה ללא קושי.
כבר בערב שבו הכנסת החליטה על בחירות חדשות, נתניהו סימן את ליברמן וכינה אותו “שמאלן”. או “סמולן”. או “סססססמולן”. או “0מולן”. הוא הפנה את מלוא מאמציו למלחמה להשמדת ליברמן. הוא גייס את מלוא משאביו וכוחותיו למגזר “הרוסי” כדי למחוק את ליברמן.
אבל כוחו של ליברמן גדל מאוד והגיע לשמונה מנדטים. ליברמן הצליח לבנות לעצמו באחת דמות חדשה – ליברמן הלוחם בחרדים.
לפתע, הפך ליברמן, שותפו הוותיק של אריה דרעי, עוד מימי פרשת בראון תמורת חברון ועד הבחירות המוניציפליות האחרונות בירושלים, לאויב החרדים. לפתע, הוא היה לנושא דגל החילוניות. אחרי שפסל את החרדים, הוא פסל גם את החרד”לים, אותם הוא כינה משיחיים.
ליברמן הצליח לעצב את סדר היום של הבחירות ולהטות אותו לנושאי דת ומדינה. הוא טבע את מטבע הלשון “ממשלת הלכה” ולמרות שאין שחר לטענה שהחרדים רוצים להפוך את ישראל למדינת הלכה (רצון שקיים רק בקרב חלק מן החרד”לים, שמייצגם בכנסת הוא סמוטריץ’), רבים קנו את הסיסמה.
הוא טבע את הסיסמה האוקסימורונית “ממשלת אחדות חרדית” וגרר אחריו את כחול-לבן, שאימצה את הסיסמה המנוגדת לטבעה ולדרכה. בתום סיבוב הבחירות השני, ליברמן הוא האיש החזק בפוליטיקה הישראלית, הוא עשוי להיות האיש שיקבע מי יהיה ראש הממשלה. ייתכן שאכן יצליח לכפות על הליכוד וכחול-לבן ממשלת אחדות ללא המפלגות הדתיות והחרדיות. אם הדבר לא יצא לפועל, לא יהיה מנוס מסיבוב בחירות שלישי. היחיד שיוכל להביא לתסריט שלישי, כלומר לא ממשלת אחדות ולא מועד ג’, הוא ליברמן, אם יצטרף לממשלה צרה, בראשות נתניהו, או גנץ. הוא לא יעשה זאת בפחות מרוטציה על ראשות הממשלה.
כוחנות אנטי-ערבית
הניסיון של נתניהו לשוות לליברמן דימוי של שמאלן נחל כישלון חרוץ. למה? למה מה שהצליח נתניהו לעשות לריבלין, לבני בגין, לבוגי יעלון, לרוני אלשייך, למנדלבליט, הוא לא הצליח לעשות לליברמן?
אדרבא, בעמדות המדיניות, בגין וריבלין הם אנשי ארץ ישראל השלמה בכל רמ”ח ושס”ה, בניגוד לנתניהו; גם עמדותיו של יעלון ניציות יותר משל נתניהו ואילו ליברמן מדבר כבר שנים על תכנית מדינית יונית מאוד. כשהוא מדבר על “חילופי שטחים ואוכלוסיות”, הוא מקבל את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, על בסיס קווי 4.6.67, עם חילופי שטחים. כמו יוסי ביילין. רק שבעוד ביילין מציע תמורת גושי היישובים שטחים ריקים בנגב, ליברמן מציע שטחים מאוכלסים בוואדי ערה. במסגרת התכנית הזאת, הוא אף אמר לא אחת שהוא מוכן לוותר גם על היישוב שלו, נוקדים. אז איך אפשר להסביר את הצלחתו של נתניהו להדביק “שמאלנות” לאנשי ארץ ישראל השלמה וכישלונו להדביק אותה לליברמן?
הסיבה לכך, להערכתי, היא שהסנטימנט הימני שעליו פרט ליברמן לאורך השנים ועליו הוא בנה את עצמו, לא היה ארץ ישראל השלמה ולא התנחלויות, אלא כוחנות אנטי-ערבית. באחד מגלגוליו, הוא בנה את עצמו סביב הסיסמה הפופוליסטית והלא-דמוקרטית, “בלי נאמנות – אין אזרחות”. גם הצעתו המדינית התפרשה, כיוון שכך הוא הציג אותה, כתכנית נגד ערביי ישראל.
על הסנטימנט הזה פורט ליברמן גם בדרישתו הפופוליסטית לגזר דין מוות למחבלים. על הסנטימנט הזה הוא בנה את עצמו בפרשת אלאור אזריה.
דייג במים עכורים
בערמומיותו הפוליטית, קלט ליברמן מיד כשפרצה פרשת אזריה, כאשר נתניהו, יעלון ואיזנקוט התייצבו כאיש אחד בגינוי המעשה, שיש לו מכרה זהב פוליטי. הוא האיש שהפך פרשה פלילית של חייל שסרח ועמד למשפט, לסוגיה הפוליטית והחברתית המרכזית של ישראל, לאורך יותר משנה. הוא יצר את הגל הפופוליסטי שגרם לנתניהו לעשות סיבוב פרסה וליישר קו עם הזרם העכור. הוא הפך את הפרשה הזאת למגדיר החדש של הימין בישראל. כך, ריבלין, בני בגין ויעלון הפכו ל”שמאלנים”, כיוון שהם דבקו באתוס של צה”ל מיום הקמתו, של צבא ממלכתי ומוסרי, צבא מסודר, שבין ערכיו – טוהר הנשק ומוסר לחימה. בציניות מקפיאת דם, קפץ ליברמן על הפרשה כמוצא שלל רב. כאלוף בדיג במים עכורים, הוא רכב על הפרשה עד למשרת שר הביטחון הנחשקת.
ככזה, הניסיון לצבוע אותו כשמאל, נחל כישלון חרוץ. הצגתו החוזרת ונשנית בידי נתניהו והליכוד כמי שבוודאות משתייך למחנה גנץ, הפכה את שמונת המנדטים שהוא קיבל, לכאלה שבשום אופן אינם יכולים להיספר כחלק ממחנה נתניהו. אם אחרי בחירות אפריל, נתניהו יכול היה להאשים את ליברמן שהוא מעל באמון בוחריו, הפעם, כל בוחריו, מספר כמעט כפול, בחרו במי שנתניהו עצמו הציג כ”שמאל חלש שישב עם אחמד טיבי בממשלה”. לא רק הניסיון למחוק את ליברמן מהמפה נחל כישלון, אלא גם הניסיון לצבוע אותו כשמאל.
שיא ההשפעה
מה עשה ליברמן בחודשים האחרונים? הוא המציא את עצמו מחדש, אך כאותו ליברמן, רק הפעם נגד אויב חדש. בעבר, היו אלה הערבים. הפעם אלה החרדים. ליברמן נבנה תמיד על שנאת קולקטיב אחר בחברה הישראלית והוא מושך אליו תומכים באמצעות אותה שנאה. יש לו מחושים פוליטיים וחברתיים רגישים מאוד והוא יודע לקלוט מוקדם סנטימנטים של התנגדות לציבור מסוים ורוכב על הגל הזה.
הוא עושה זאת בהצלחה רבה ובדרך זו הוא אחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בישראל זה שנות דור. השנה, השפעתו הגיעה לשיא.
ליברמן הוא אחד הפוליטיקאים הציניים בישראל. יש לו כישרון גדול לזגזג ולהישאר בתדמית של איש עקרונות העומד על שלו. כי אכן, בכל זיג שבו הוא נמצא, הוא מגלה נחישות ועקביות ועצבים חזקים וכושר עמידה, עד הזג, שבו הוא שב ומגלה אותן תכונות.
ליברמן הורשע בעבר בדין והיה חשוד בעבירות שחיתות חמורות, אך הצליח לצאת מהן זכאי, תוך שהספק על המעשים נותר גדול והריח נותר מבאיש. הוא הצליח לתמרן את פרשת “ישראל ביתנו” כך שלא תדבק בו אישית
