גינה ירוקה ויפה, ריח נפלא ואופניים בכניסה. הכול מבריק, נקי, נעים לעין ולבן. זה הבית של שלי
שלי שלוש, נשואה +4, מתגוררת בקצרין ארבע שנים. המשפחה הגיעה מהמרכז כי רצו שינוי, גם מבחינה מנטלית וגם מבחינה מקצועית. בעברה, היא התעסקה במגוון תחומים. הייתה קלדנית שופט, מנהלת חשבונות, חשבת שכר, קוסמטיקאית, אמנית (פסלת, תופרת), דוגמנית ועכשיו, בעלת סטודיו לצילום – “סטודיו ילדודס”.
הלמידה המתמשכת עוזרת לה בחיים בכל התחומים. כך, למשל, היא מנהלת עצמאית את כל העסק שלה, הפרסום, הנהלת החשבונות, יודעת איך צריך לעמוד מול מצלמה, איך נכון להתאפר לצילום ועוד.
במה היא תעסוק בעתיד? הכול פתוח. היא אישה סקרנית ועצמאית שרוצה לדעת הכול ואם אפשר אז גם ל”שלוט” בכול.
במקביל, היא חושבת על המון פרויקטים. יש לה חלום להיות צלמת נודדת, לעבור בכל הארץ ולצלם ילדים. בנוסף, הייתה רוצה לתעד משפחות בחיים האמתיים שלהן “בלי מסכות” ושהצילומים יהיו בשחור-לבן.
כיום, שלי מצלמת בעיקר צילומים לבוק של בת/בר מצווה, צילומי ניו-בורן, צילומי סמאש- קייק, מגנטים ועוד. מגיעים אליה לסטודיו מכל הצפון ואפילו מהמרכז. שלי גם אוהבת לצלם בטבע ולכן מרבה לקחת את המצולמים לנופי הגולן. היא בעצם לוקחת חלק פעיל בהגשמת חלום של אנשים שמגיעים להצטלם אצלה.
לפעמים, האנשים “נפתחים” מהר ולפעמים, מתביישים וזה לוקח יותר זמן. זה תהליך וחוויה שבה המצולם “מתפתח”, לומד לאהוב את עצמו ולשמוח על התוצאה. הצילום הוא למעשה רק כלי לחוויה וחיזוק הביטחון העצמי. המטרה היא האושר של המצולם.
הבעל של שלי, ויקו שמו, היה בעבר דוגמן והיום, יש לו חברת הובלות בקצרין. מעבר לזה, הוא משמש כעוזר הצמוד של שלי בצילומים. הוא תורם גם פיזית וגם מקצועית.
שלי: “הוא בעל תומך ואוהב וזה אחד הדברים שגרמו לי להתפתח בכל תחום שנגעתי בו”.
החלק האהוב בבית
מתחם הסלון והמטבח הוא חלל אחד גדול, שמכיל גם שולחן פינת אוכל ושולחן עבודה. מבחינתה של שלי, הסלון זה הדבר הראשון שנכנסים אליו והוא מייצג את מי שנמצא בבית. הסלון הוא אמנם לב הבית, אבל גם לב העסק והוא עובר מתיחת פנים מדי יום. למי שנכנס לבית, קשה להאמין שהסלון הכול כך מסודר הוא למעשה גם סטודיו הצילום. רק כאשר מתחילים לפתוח את הארונות, מבינים שזה גם עסק מאורגן ביותר. יש דברים גלויים ויש סמויים. כך, למשל, רקעי הצילום תלויים ומוסווים על ידי רקע לבן בפרונט. האי במטבח לבן ומסודר. כאשר פותחים את החלק הפונה לסלון, מגלים את כל עולם העסק, בדים, אביזרי צילום, בובות, רקעים, עוד ועוד.
על קיר המטבח, יש כוורת ספרים לבנה ותאי אחסון לבנים שנועדו להסתיר בעצם את כל מה שלא לבן. אם יש משהו שלא נמצא בתוך התא, אז הוא חבוי מאחורי משטח לבן. הספרים היחידים שמוצגים הם הספרים עם הכריכה הלבנה, או ספרים ששלי דאגה לעטוף אותם בנייר עטיפה לבן.
הפרט האהוב בבית
לא ניתן להגדיר פריט אהוב, כי שלי לא סנטימנטלית לאביזרים. מבחינתה, הגוונים זה “הפריט” האהוב. היא אוהבת את הגוונים הבהירים ו”הנקיים”, המראה המודרני וקצת נוצץ, שנמצא בכל הבית. היא אוהבת את המראה היוקרתי, אוהבת לחדש ואוהבת לשנות, אבל תמיד יהיה נוכח המראה הנקי, “הלבן”.
איך משלבים את זה עם עסק ביתי? זו המומחיות של שלי… על ידי אחסון, ארגון והסתרה טובה.
הגוונים הבהירים מלווים גם את חדר השינה ואת חדרי הילדים. חדר השינה, כמובן לבן, נראה כמו חדר שינה של נערה מתבגרת, נשי ונעים. שלי מתחייבת שבעלה מקבל זאת בשמחה.
בחדר השינה יש שולחן טואלט שמשמש גם כאביזר צילום, כמו עוד דברים רבים בבית.
חדר השינה הוא מעין מקדש. החדר תמיד נקי, מסודר, ריחני ולא לשכוח – לבן. זהו מקום המנוחה והרגיעה. שלי מדגישה ששנת היופי מקודשת גם היא, כל צהריים… נא לא להפריע.
החדר של הבת, ליאל, צבוע גם הוא בגוונים הבהירים, בשילוב אדום שמח, התפרסם בספר העיצוב של “איקאה”.
הקנייה האחרונה לבית
שלי מראה פריט חדש שיצרה, קישוט לשולחן שעשוי מענפי עץ מחוברים שעיצבה וכמובן צבעה… הבנתם. הפריט מהווה את השילוב של מה שהיא: “ילדת טבע” בלבן.
החלק בבית שמייצג אותה
בסופו של דבר, למרות ובזכות כל הלבן שבבית. מה שבאמת מייצג אותה פנימה זה דווקא החוץ. החיבור לאדמה, החיבור לטבע, החיבור לצמחייה. גינת הבית היא המקום שהכי מייצג את שלי האמתית. הגינה היא הבייבי שלה. כל שתיל וכל מה שבגינה הוא עבודה שלה (כמו תמיד, בעזרה של ויקו), עבודה עם הרבה אהבה, שרואים אותה מכל מקום בגינה.
האם היית משנה משהו בבית?
שלי הייתה רוצה לבנות קומה נוספת, על מנת להגדיל את הסטודיו ולשחרר מעט את מקומות האחסון בסלון ובמטבח, אבל בסך הכול, היא מרוצה מהבית.
יש משהו שחשוב לך להביע?
שלי: “הלבן הוא צבע טהור, שמשקף את היושר והפרפקציוניזם שלי ושל הבית. יחד עם זאת, יש מגוון של צבעים, גם אם זה בגינה וגם אם לפעמים מסתירים אותם. חשוב לדעת להוציא את הצבע המתאים ברגע הנכון. זה בא לידי ביטוי בבית, ברגשות וגם בצילומים”.
