ניקיון תקשורתי בין הורה וילדיו הוא רכיב הכרחי בתכנון להבניית חינוך מיטבי עתידי. מיומנויות חברתיות ובניית תקשורת יעזרו ליצור סגנון מסתגל וחיובי יותר של התנהגות

להיות כָּשֵׁר נפשית, זה לבער כל פרור חמץ שלא טוב לנו בנשמה. כדי לעשות זאת, עלינו להקפיד בכל הזדמנות על ניקיון תקשורתי. להכיר בתקשורת ככלי זמין ונכון למען הכַּשְׁרוּת הנפשית. בימים של ניקיון הבית, זהו זמן נהדר לשלב משחק. בכל פעם שאנחנו מנקים עם המטלית את המדף, לומר בקול: "אני מנקה את הכעסים שלי על חבר/ה…" ולפרק את הכעס לרזולוציות הנמוכות ביותר, "על שפגע בי, כשאמר שאני מתקשרת בזמן לא מתאים", ואז האם שמנקה ביחד: "אני מנקה את הכאב שלי שאתמול שהרמת קול עליי, כשרק חשבתי על טובתך, שהחבר הזה עושה לך רע וחשוב לי שלא יהיה בקרבתך" וכך ממשכים, וצוברים נקודות לשיח עמוק יותר, כשיושבים לנוח בהפסקת שתייה. כן, חשוב לא לשכוח לעצור ולשתות.

באמצעות תהליך שיתופי של חקירה, בחינה וערעור של הנחות ומחשבות אוטומטיות, אפשר ליצור הערכה מאוזנת ומציאותית יותר של המצב. בניית אסטרטגיות התמודדות לניהול תגובות לקונפליקטים, שיבושים, או יציבות של הקשר. ניקיון תקשורתי בין הורה וילדיו הוא רכיב הכרחי בתכנון להבניית חינוך מיטבי עתידי. מיומנויות חברתיות ובניית תקשורת יעזרו ליצור סגנון מסתגל וחיובי יותר של אינטראקציות וניסויים התנהגותיים יעניקו הזדמנות לתרגל "ספירלה מסתגלת" של תפקוד, (Yalom, 1995, p. 43).

בזמן שאנו מנקים את הנפש מעכבות של כעס ואכזבה, לא לנהל שיח, כדי לא לעכב המשך הניקיון התקשורתי. חשוב לעבוד בשיתוף פעולה כדי לגבש הסכמה בדבר מטרות חישוב המסלול מחדש. מטרות ברורות ועקביות, כדי להימנע מדילוג מבעיה לבעיה מבלי להשיג התקדמות של ממש. 

בשיח שיתנהל בזמן סיום העבודה/המשחק, חשוב שהמטרות יהיו תוצאה של הסכמה הדדית, כדי לצמצם את חוסר שיתוף הפעולה ואת מאבקי הכוח שיכולים לעכב את השינוי במסלול החיים המתבקש. הזמן והמאמץ המוקדשים לפיתוח מטרות המוסכמות על שני הצדדים הם השקעה ראויה וכשרה לשני הצדדים. שהרי שיח, מכבד ומאופיין בתקשורת נקייה, ממקסם את המוטיבציה של הילד/ה לשינוי. מצמצם את ההתנגדות שלו ומקל על פעולת השמירה על התקדמות עקבית לקירוב לבבות ושינוי התנהגות מיטיבי. 

בשיחה, יש להתמקד במשמעות של "מהו שיפור עבורך?", לשני הצדדים. תיאום ציפיות. לתאר איך ייראה השיפור הזה בנסיבות חיים אמתיות ותפקודיות באופן נכון ומיטיבי. תחזוקת ההחלטות, שיבואו בעקבות אותן הצבת מטרות, נשענת על קבלת האמביוולנטיות שבין ההורה המחנך לילד, הנדרש בחינוך הדחפים שאינם מטיבים אתו. לכן חשוב להקפיד על הגישה המוטיבציונית, המבקשת ליצר מוטיבציה אצל הנער/ה ולא לכפות עליהם קו מסוים, שיביא להימנעות, או לפעולות מרד, שיקשו עלינו חינוך נכון ומיטבי.

חג שמח,

ד"ר רבקה מרום, ph.d

מנתחת התנהגות, יועצת חינוכית ומאמנת אישית

* למען הסר ספק, ד"ר מרום אינה עוסקת ברפואה