מים ופת קיבר

בשבת ימלאו 57 שנים בדיוק לשחרור הגולן. הסופר, המחזאי והפובליציסט הדגול, חתן פרס ישראל לספרות, משה שמיר, היה אוהב גולן מושבע. עיון בפרק המוקדש לגולן “מים ופת קיבר”, מתוך ספרו “חיי עם ישמעאל”

כמו לפני 57 שנים, גם השנה ב’ בסיוון חל בשבת. אז, הייתה זו אחת השבתות הגדולות בתולדות המדינה. בשבת זו שוחרר הגולן. עם שחרור הגולן, שוחררו תושבי הגליל מן הסיוט שבו חיו 19 שנים. שחרור הגולן היה אקורד הסיום של מלחמת ששת הימים, שבה הניצחון הישראלי היה, אכן, ניצחון מוחלט. היה זה 10 ביוני למניינם. ב-14 ביולי, חמישה שבועות בלבד לאחר מכן, עלו חלוצי ההתיישבות לעליקה, והחל מפעל ההתיישבות בגולן. 

הסופר, המחזאי והפובליציסט הדגול, חתן פרס ישראל לספרות, משה שמיר, איש הפלמ”ח, היה בין מייסדי התנועה למען ארץ ישראל השלמה ומנהיגיה. לימים, הוא כיהן בכנסת. שמיר היה אוהב ארץ ישראל, אהבה שבקעה מכל משפט בכל אחד מארבעים הספרים שכתב. הוא האמין אמונה יוקדת בצדקת הציונות ובזכותנו הבלתי מעורערת על ארץ ישראל.

לגולן, היה לשמיר מקום מיוחד בלב. הוא אהב את הגולן ואת נופיו ודווקא את הפרא הקשה, ולעתים המאיים, של אבני הבזלת השחורות; הנוף הלא-פסטורלי, שכל אוהב גולן מאוהב בו דווקא בעטיו. הכרתי את משה שמיר בתקופת המאבק על הגולן, שבו שירתתי כדובר ועד יישובי הגולן והתפעלתי תמיד מאהבתו הגדולה לגולן ומהיכולת הווירטואוזית לבטא במילים את האהבה הזאת. הדאגה, שמא ישראל תיסוג, חלילה, מהגולן, הדירה שינה מעיניו. 

גובהם השליט

ב-1968, שנה לאחר מלחמת ששת הימים, פרסם שמיר את ספרו “חיי עם ישמעאל”. ספר זה הוא שילוב של אוטוביוגרפיה עם מניפסט אידיאולוגי. בספר, הוא הציג את השקפתו, השקפת שלמות הארץ, במובן הרוחני, האידאולוגי, התרבותי, המדיני והביטחוני, דרך סיפורי חייו. לא סיפור חיים כרונולוגי, אלא מעין שיטוט ברחבי ארץ ישראל, בעיקר מעבר לקו הירוק, עם זיכרונותיו מתקופת המנדט, בתנועת “השומר הצעיר” ובפלמ”ח, עם טיוליו הנרגשים ברחבי הארץ, בחודשים שלאחר מלחמת ששת הימים. 

הגולן מוזכר לאורך הספר פעמים רבות, אחד הפרקים: “הגולן – מים ופת קיבר”, מוקדש לגולן. הוא מספר על הטיול עם משפחתו וחברים לגולן, לאחר המלחמה. כיצד חבריו והוא סיפרו את סיפור מסעותיהם לגולן בנעוריהם ובפלמ”ח. הוא מפליג ומספר את ההיסטוריה היהודית של הגולן, מתקופת המקרא, דרך תקופת בית שני, המשנה והתלמוד, ההתיישבות הציונית בתקופת העלייה הראשונה, הגולן בחזונו של הרצל בספרו “אלטנוילנד”, הימים הקשים והמרים למרגלות הגולן, תחת הכיבוש הסורי, בין מלחמת השחרור למלחמת ששת הימים וראשית ההתיישבות החדשה בגולן. 

הוא דיבר על הגולן וחשיבותו העצומה לביטחון ישראל ועל תפקידו כמקור המים של ישראל. הוא כתב על חוסר השורשים של הערבים שהתגוררו תקופות אלה או אחרות בגולן ולא יצרו בו יצירה של ממש וכיצד בתקופת השלטון הסורי, הגולן לא היה אלא מכשיר לתוקפנות בלתי נפסקת נגד ישראל.

אביא כאן ציטוטים נבחרים מן הפרק:

” ‘שם הרי גולן – הושט היד וגע בם’, שרה רחל בכנרת, לפני חצי מאה שנים, כשהיא חורזת את ה’גע בם’ עם ‘חרמון הסבא’. היה זה לא רק אחד מחרוזי האסוננס הראשונים של השירה העברית החדשה בארץ ישראל, אלא אולי הביטוי הראשון והחי ביותר עד היום לתסביך הכפייה ולקשר הכפייה המיוחד שהיו לנו כלפי הרמה, רמת הגולן, מיום שנטינו את אוהלנו הראשון בעמק שלרגליה. הדבר בולט במיוחד באזור הכנרת, אבל הוא נכון גם ככל שנצפין משם, עד מקורות הירדן ממש: הרי הגולן, ההרים שמזרחה לירדן, גבוהים יותר וממהרים יותר להתרומם אל גובהם השליט, מאלה שמערבה לירדן. ההרגשה, כי לפנינו חומה אדירה, קשוחה, אינה תוקפת רק את ההולכים או החיים בעמק שלרגליה – אלא גם את כל הצופים בה מרכסי הגליל. זה היה האזור היחיד בארצנו שמעליו התרומם רכס הרים מוצק, קרוב כל כך ועם זאת מנותק ורחוק כל כך. החרמון עם כיפתו הלבנה נראה באמת כסבא טוב וחייכני. הרי הגולן החשופים, שסלעיהם שחורים וצבא אדמתם כבשר חי, היו קרובים יותר ??ונוכרים?? יותר. תמיד היה בהם משהו אכזרי ונוקשה למראה ועל כן אולי המשיכה המתמדת להגיע אליהם, לגעת”.

ממגורת הדגן ומקור המים

שמיר כתב על הגולן כמקור המים של ארץ ישראל, וסיכם זאת במשפט: “… נגיע באופן הטבעי והצודק ביותר למסקנה האחת והיחידה: רמת הגולן שייכת באופן אורגני למכלול האחיד של ארץ ישראל, כיחידה גיאופוליטית בעלת כושר קיום”. 

על כך הוא הוסיף ש”אכן, גם כאן כבמקומות אחרים בארץ ישראל, חוזר אותו הסיפור: תקופות הזוהר של הגולן כארץ נושבת, משגשגת, מייצרת בחומר ויוצרת ברוח היו תמיד תקופות הקשר ההדוק של הגולן אל ארץ ישראל, במילים אחרות: בימים שהיה יישוב יהודי בגולן”. 

שמיר מתאר מטבעות יהודיים שנשתמרו בגולן מתקופת בית שני ובהם “בולטת צורת שיבולים של ברכת-יבול – סמל לתפקידו של הגולן כממגורת הדגן של ארץ ישראל. שרידים רבים של בתי כנסת, ההולכים ומתגלים וגדלים במספרם – מהווים תזכורת לאופי העיקרי של ה’ישות’ היהודית בגולן: לא רק שליטת-מלכים ומסעי-מלחמה – אלא ישות של ממש, יישובים, קהילות עובדות, יוצרות וסוחרות, חיי רוח. מכאן כמובן תודעת-קשר עמוקה אל העם והארץ, אל הייחוד הלאומי ואל העצמאות הלאומית”. 

לעומת, זאת, הוא מדגיש: “מאז חיסול היישוב היהודי בגולן, בעקבות הכיבוש הערבי, לא התבססה שם תרבות אחרת רצינית – לא התיישבות, לא בניית ערים, לא חקלאות מפותחת ולא שום תהליך מן התהליכים שיש בהם כדי לכסות כליל על מה שהיה לפניהם. שוב אותו סיפור מוכר ממקומות אחרים: הסר את השכבה השטחית של הכיבוש הערבי – ואתה בארץ יהודית”.

פסקת הסיום של הפרק עוסקת בהתיישבות החדשה בגולן לאחר מלחמת ששת הימים. “לפני למעלה משנה (מאז שבועות אחדים אחרי מלחמת ששת הימים) התחילו במלאכה – המתנחלים הראשונים בהיאחזויות השונות הפזורות על פני כל הרמה. שטחים נחרשו, שדות עובדו, מים הובאו ממרחק, אחרי שהסורים ניתקו את קו המים הקיים. בוצע סקר אווירי של קרקעות, לקראת תכנון כולל ורציונלי של התיישבות רחבת-ממדים. אנשי רשות שמורות הטבע שלנו סימנו אתרים בעלי ערך מיוחד וניגשו לטיפוחם במרץ הסוחפני-האופייני להם. פיתוח בעל אופי עירוני יותר ניתן לאל-חמה (מרכז מרחצאות ותיירות) וגם קוניטרה מתוכננת כמרכז עירוני, אף כי אין נראית לפי שעה כל התקדמות בשטח זה.

דבר אחד, מכל מקום, ברור: סיני, חברון, שומרון, ירדן, חרמון – זהו היום קו ההגשמה הציונית”.

אירועים שיתקיימו ב 27th מאי
אירועים שיתקיימו ב 28th מאי
אירועים שיתקיימו ב 1st יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 2nd יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 3rd יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 4th יוני
אירועים שיתקיימו ב 6th יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 7th יוני
No Events
אירועים שיתקיימו ב 8th יוני
No Events









מחשבות ודעות

גשר צמח *9924 צ׳יטו טיגו 8 פרו המותג הסיני הגיע לצפון
[adrotate group="2"]

תפריט נגישות

× היי איך נוכל לעזור לך?