זהו אחד המשפטים שאני שומעת הכי הרבה, גם מהורים וגם ממבוגרים שכבר מנהלים משפחה, עובדים ומתמודדים עם החיים
מעניין לחשוב על זה לרגע: רובנו למדנו לקרוא, לכתוב, לרכוב על אופניים ואפילו לנהוג, אבל כמעט אף אחד לא באמת לימד אותנו לדבר על כסף. כסף היה נושא למבוגרים בלבד, משהו שמדברים עליו בלחש, בדלתות סגורות. אבל כסף הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום של כולנו ואין סיבה להירתע מלדבר עליו הפתיחות ובטבעיות גם בבית.
האמת? לא צריך לפתוח הרצאה כדי להתחיל. השיעורים הכי טובים קורים דווקא ברגעים הקטנים של היום-יום.
כשמשלבים את נושא הכסף בשיח המשפחתי, מעניקים לילדים ולבני הנוער כלים מעשיים שילוו אותם לאורך כל הדרך אל עבר עצמאות כלכלית בוגרת. הדרך לעשות זאת אינה דורשת הרצאות מורכבות, אלא חיבור פשוט ומהנה לשגרה.
אפשר להתחיל כבר בקניות השבועיות בסופרמרקט. שיתוף הילדים בשיקולים שמאחורי הבחירות שלנו – למה העדפנו מוצר מסוים, איך השווינו מחירים בין אריזות שונות, או מדוע ויתרנו על מותג יקר לטובת חלופה משתלמת. זה מלמד אותם שקניות מבוססות על מחשבה מתוכננת ולא על פזיזות.
"אבל לכולם יש"
דרך מצוינת נוספת היא היכרות עם עולם המטרות והחיסכון. בין אם מדובר בילדים צעירים, שחולמים על כדורגל או על ערכת לגו ובין אם בבני נוער, שחוסכים לשיעורי נהיגה, טלפון חדש, או טיול עם חברים – הגדרת יעד ברור ובניית תקציב להשגתו מעניקות להם תחושת מסוגלות ואחריות. למידה על ביצוע סקר שוק קצר לפני הרכישה מראה להם שיש להם יכולת להשפיע על התוצאה.
מילה נוספת ששווה לאמץ בבית היא "תקציב". כשעולה בקשה לרכישה חדשה, במקום להנחית סירוב, אפשר להסביר את הדברים דרך סדרי עדיפויות: "יש לנו תקציב מסוים לבילויים החודש; אם נבחר ללכת היום לסרט, בסוף השבוע, נעשה פעילות כיפית שלא עולה כסף". עם ילדים צעירים יותר, אפשר לתרגל את הרעיון דרך משחקים מוכרים כמו מונופול, או פשוט לחלק יחד תקציב דמי כיס קטן לחיסכון, פינוק ומתנה.
לבסוף, כשהילדים מגיעים עם בקשות מהסוג של "אבל לכולם יש", או "ראיתי בפרסומת", זו הזדמנות נפלאה לעודד צרכנות נבונה וסקרנית. שאלה קטנה אחת כמו: "האם זה באמת משהו שצריך עכשיו?" מעודדת אותם עצמם לחשוב, לבדוק ולדייק את הרצונות שלהם.
כשאנחנו פותחים את הדלת לשיח פתוח, רגוע ונעים על כסף, אנחנו לא רק עוברים יחד את הקניות הבאות בשלום – אנחנו מעניקים לדור הצעיר מתנה לחיים.
