חזרתי.
בזמן שלא היית בעמוד הזה, הוציאו אלבומים שלום חנוך, נורית גלרון, איה כורם, שאנן סטריט, סבלימינל ואתה חוזר עם אבי אמתי? 11 גיליונות השארת אותנו לדפדף לשווא ועכשיו, זה?
ובכן, איך לומר? זה העמוד שלי ואני המחליט הבלעדי מתי ובאיזה מקום בדיוק להגיד: אתם צודקים. חלק מהנזכרים מעלה יזכו, בעצם אני אזכה, לסיקור כאן.
אבי אמתי הוא מוזיקאי, שחקן ובמאי. בוגר ביה"ס "בית צבי". זהו אלבומו השלישי. בדרך לכאן, לימד משחק, עשה מוזיקה, ביים הרבה (למשל, המחזמר "גריז" ו"מופע ה-50 למדינת ישראל"), שיחק במגוון הצגות ופרסומות ועבר לארה"ב. "לבד על הירח" מסכם תקופה מאוד לא פשוטה שעברה עליו.
כבר בשיר הראשון, מתברר שיש רוקנרול בעברית והוא נמצא אצל אבי אמתי (ואצל רק עוד כמה בודדים. לא כל מי שמצהיר, הוא באמת). יש פה רוק–גיטרות אמתי, בסיסי. ב"לרקוד", היה רגע מזוכך. נזכרתי במרק קנופלר, כשהגיטרה משלימה את המשפטים. אין מה להתפלא: את הדיסק הזה, עשה אמתי עם ראובן חיון, שניגן פה על הכול, אבל הוא קודם כול גיטריסט, אחד הטובים.
נשבע לכם שחיפשתי, אבל לא מצאתי משהו רציני לציטוט. אלה 13 שירים של אדם שצועק את מה שכואב לו, שהייתה לו אהבה רעה, עם כל מה שזה אומר, עם אהבה–שנאה–אהבה–שנאה, עם מלחמות לב–ראש, כל כך רעה עד שאחת המסקנות שלו היא: "אולי יהיה טוב לבד על הירח". העניין הוא שמהצד זה נשמע קלישאתי מדי, אבל מי אני שאתווכח עם כאבים של אחרים. הבנאדם, נשבר לו הלב וזה מה שיצא ממנו.
המוזיקה זרמה לי יפה. מקצבים שונים, רוק זריז, בלדות. רוק מלודי. צבע הקול, ההגשה והמנעד של אמתי מזכירים את מני בגר וזה זורק קצת אחורה, שזה תמיד נעים, לי לפחות.
בסוף מצאתי: "שברת לי את הלב/ הסיפור היה אמור להיות אחרת…", ("מנגינה אחרת"). זה מסכם יפה את התחושות סביב "לבד על הירח".
אין מקריות בעולם ולא סתם יצא שחזרתי לכאן עם הדבר הזה של אבי אמתי. מריר, בועט ולא מתקתַק אפילו קצת.
