כבר שבוע אני עם שיעול עד לב השמים, חום וקול שנעלם. אבל מה אני, יש את המאוכזבים שהפסידו בבחירות. גם כואב. איך אמר הרופא? כולם חולים עכשיו
ביום חמישי שעבר, התעוררתי עם כאב גרון קל.
"אל תשאל", אמרתי לאיש, בקפה המשותף של הבוקר, "אני מרגישה שמתחיל לכאוב לי הגרון…".
"בטח ישנת עם פה פתוח והתייבש לך קצת", הוא אמר, "אל תפתחי פה לשטן ותזכרי שאת תמיד אומרת שהכול בראש. קחי סטרפסילס, תראי שזה יעבור".
האיש שיחיה לא יכול לשמוע שאני חולה ושאולי הראש כבר יצר את המציאות. לקחתי כדור מציצה כמו שהציע ויצאתי לדרכי. כשהגעתי לעבודה, כבר הרגשתי ממש לא טוב. היה לי קר והיו לי צמרמורות והתחיל לנזול לי האף והבנתי שכנראה שיש לי חום. הלכתי מיד לבית מרקחת קרוב, התחמשתי בדקסמול צינון, לקחתי שני כדורים שעשו את העבודה לזמן מה. אחרי כמה שעות – עוד כדורים… ויתרתי על הטלפון המבשר לאיש שיש לי חום וזה לא שהתייבש לי הגרון, כי ידעתי שלא אקבל רחמים.
"זה כולה קצת שפעת", הוא היה אומר לי…
בשעות הערב, הגעתי הביתה ממש בסייעתא דשמיא, כי הנהיגה הייתה לי קשה. נזרקתי למיטה לכמה ימים, עם שיעול עד לב השמים, חום, קול שנעלם וכל מה שמסביב וככה, אני כמעט שבוע ואם אתם שואלים לשלומי… אז שלומי כשלום עמי, לא משהו בחודשים האחרונים וגם לא היום.
איפה אני איפה פוליטיקה
אבל הרופא אמר שכולם חולים עכשיו, זה לא רק אני ובסוף יהיה בסדר. כמו שאומרת יסמין: בסוף יהיה טוב, הפרחים ימשיכו לפרוח, עוד תראה שבסוף יהיה טוב. עם הציפיה לטוב, בעת כתיבת הטור, אני מצפה גם לתוצאות הבחירות לרשויות. זה היה נראה לי לא הגיוני לקיים אותן בתוך ימי המלחמה, אבל אף אחד לא שאל את דעתי והן אכן התקיימו. תמיד הייתי פעילה ומעורבת חברתית. בשנים האחרונות, משהו כבה בי, כנראה בעקבות כוויות העבר, כי פוליטיקה היא כל כך משמעותית לחיינו ועתידנו ומצד שני, לפעמים, היא חולה וכואבת.
אז הפעם נדמתי. החלטתי לא להתערבב ולא להביע דעתי בקול, כדי לא להיסחף, למרות בשתוכי הרגשתי שאני צריכה לעשות יותר. ככה, כשאני ברחתי הצדה מהמעורבות, מצאתי את ילדיי פעילים ותומכים במי שהיה רכז נוער שלהם והשפיע עליהם והפך מושא להערכה עבורם. לאורך מסע הבחירות הקצר, היה חשוב להם שהוא ייבחר, כי עתיד הגולן חשוב להם והם מאמינים בכוחותיו לעשות ולהנהיג. הסתכלתי בהם מהצד בהערצה והייתי גאה בהם. אני תמיד גאה בילדים שלי ונהנית מהנחת שהם מסבים לי…
ככה, כשאני בין שיעול לשיעול, עוקבת אחר התוצאות ברחבי הארץ, הלב התכווץ לי קצת בצער על המאוכזבים שלא נבחרו, אבל ככה זה בחיים ובפוליטיקה: צריך לדעת גם להפסיד. כל פעם שאני מרגישה לא טוב, אני מזכירה לעצמי שיש המון דברים חשובים בחיים, אבל הכי הכי חשוב והעיקר זה הבריאות וכל מה שקורה לטובה.
בהצלחה גדולה לנו ולנבחרי הציבור החדשים.
