בדרך כלל, אני בסבבה, בזרימה עם החיים. לפעמים, יש בקרים שאני מתעוררת על הצד הזה שלי, שמחפש על מה לקטר ולהתלונן. הפעם, על הפרק: פורים כמבוא לפסח. והקור

אני אוהבת את העובדה שיש שני אדרים השנה, ככה זה מרחיק לי את פסח, כי כשמגיע פורים, פסח כבר ממש קרוב ואני לא מתה על החג הזה. לא אוהבת את כל ההכנות והאווירה מסביב והעניינים עם האוכל והקניות וההכשרות. אבל אין מה לעשות, גם חגים שאני לא אוהבת, אני בסוף חוגגת בשמחה. האמת היא שהדבר היחיד שבגללו אני כן קצת מחכה לפסח זה האביב שמגיע אתו, כי די נמאס לי שקר לי.

נכון, כתבתי לא מזמן, שעם השנים והגיל, אני לומדת לאהוב גם את החורף ואת המגפיים והבגדים החמים, אבל זהו. חאלס. מיציתי. נמאס לי שקר לי כל הזמן. ירד אחלה גשם השנה, הלכנו לראות שלג, יש זרימות יפות ואני מתגעגעת כל כך לשמש מלטפת. לא יודעת אם החקלאים מסכימים אתי. לי, אישית, זה הספיק.

אני אוהבת את הימים האלה, כשהשמש מאירה ומחממת ועושה לי מצב רוח טוב. כמובן, שגם זה במידה, כי אני לא אוהבת שרב כבד, או ימים שחם מדי. אני רוצה אותה מלטפת, מחממת ונעימה, בלי הזעות יתר

השבוע, היו כמה ימים כאלה של קצת שמש, שעשתה לי ממש נעים וחמים בלב ובפנים והרגשתי שממש–ממש התגעגעתי לימים חמים. אני אוהבת את הימים האלה, כשהשמש מאירה ומחממת ועושה לי מצב רוח טוב. כמובן, שגם זה במידה, כי אני לא אוהבת שרב כבד, או ימים שחם מדי. אני רוצה אותה מלטפת, מחממת ונעימה, בלי הזעות יתר.

לא שמישהו שואל אותי ותמיד זה תכנית כבקשתי, אבל כשיש יום כזה של שמש, אני מיד מצהירה שהיא הפציעה לכבודי. מי מאתנו לא אוהב פינוקים שמיועדים במיוחד עבורו ואני מדמיינת לעצמי – שביקשתי וקיבלתי. חושבת לעצמי על הקיץ והחורף, על הימים שאני אוהבת יותר ועל אלה שפחות, על הדברים שאני מבקשת ומקבלת, על החגים שאני מתרגשת לקראתם, כמו ראש השנה וחנוכה ועל פסח שעושה לי מחנק בגרון, למרות ששנים אני אומרת לעצמי כל מני מנטרות, שזה טוב הניקיון הזה שעושים והחמץ שמבערים מהבית ומהחיים.

כמו תמיד

ככה אני כבר מקטרת על פסח שנים, כשפורים עוד לא הגיע בכלל, אז למה מעכשיו, אם יש עוד זמן? זה פשוט. כי אימא שלי הזכירה לי להתחיל לנקות והשמש מרמזת שהאביב מתקרב ותכל'ס, הימים והחיים עוברים כל כך מהר. לפני רגע, הייתה פה שבת ובישלתי והנה עוד שבת בפתח ולמרות שאני אוהבת מאוד את השבתות, לפעמים, אני קצת מתעייפת מראש מכל ההכנות.

הבוקר, התעוררתי על הצד הזה שלי, שמחפש על מה לקטר ולהתלונן ואם אני מחפשת על מה, באמת לא חסר – קר לי, אני עייפה, אין לי כוח, לא הכול מסתדר כמו שאני רוצה ועוד כל מיני… כשזה קורה, אני מכינה לי כוס קפה גדולה, עם שוקולד מפנק ליד ומיד חושבת על כל הדברים שיש לי להודות עליהם, במקום לקטר. במאזן, הם רבים יותר, אז בסדר, פסח יגיע וכמו תמיד, יהיה בסדר והקור הזה גם יתחלף בשמש חמימה בקרוב, כמו תמיד, במעגל השנה. הקפה טעים והילדים נפלאים והעבודה סבבה ועכשיו יש לי ג'וק חדש: בא לי איזו כלבת שעשוע קטנה ומלאת פרווה. אומרים שחית מחמד קטנה משפרת את מצב הרוח וממלא את הלב והנשמה ואז מקטרים פחות. בינתיים, עד שאמצא אותה ואחליט אם אני באמת בנויה לגדל כלבה בתוך הבית, עם השיער והצרכים וכל מה שמסביב, פתאום זרחה לי שוב השמש ועשתה לי נעים בלב ומצב רוח טוב. פורים זה עוד חודש ופסח עוד חודשיים. זה עוד המון זמן. מקווה שיעבור לאט, כי עכשיו צריכה שוב לבשל ולנקות לשבת ואין לי זמן להמשיך לקטר.