ממש בלב סיפור העקידה, בשעה שאברהם יוצא לדרך הארוכה אל הר המוריה, מופיעה דמות נסתרת, אילמת – החמור

כשקוראים את פרשת "וירא", נדמה שהדמויות המרכזיות הן אלה שמושכות את כל תשומת הלב: אברהם, יצחק, ה' והמלאכים. אך, ממש בלב סיפור העקידה, בשעה שאברהם יוצא לדרך הארוכה אל הר המוריה, מופיעה דמות נסתרת, אילמת – החמור.

מי היה מאמין שחמור פשוט, חיה שקטה, יהפוך לסמל שמגלם את סודות הגאולה והשליחות בדברי חז"ל, סמל שממשיך לרתק אותנו גם היום?

מדוע החמור ולא הסוס? מסופר על חכם מוסלמי שפנה לרב יהודי בשאלה מתגרה: "מדוע, לפי אמונתכם, המשיח אמור להגיע דווקא על חמור? הנביא שלנו רכב על סוס, חיה אצילית ומהירה שמסמלת כוח וגדולה. למה דווקא בחר בחמור?" הרב חייך והשיב: "הסוס אולי מהיר, אבל החמור יודע לשאת מסעות קשים ולהתקדם גם כשהדרך ארוכה. הגאולה שלנו אינה מבוססת על מהירות, או עוצמה חיצונית, אלא על ענווה, על עקביות ועל נכונות לשאת את כובד השליחות בלי ציפייה לתהילה."

החמור הזה, שמופיע בשקט, דווקא הוא מבטא את הערכים העמוקים שדרכם עם ישראל נושא את מסעו – לא בגבורה חיצונית, אלא בכוח פנימי, באמונה שקטה ובעמידות נצחית. כך הוא גם אצל אברהם אבינו, שהולך אל ההר בשקט, מתוך נחישות של שליחות, גם כשנשמתו נקרעת מהמבחן הכבד.

חמורו של אברהם – מסר לדורות

לפי חז"ל, החמור של אברהם הוא אותו חמור שמשה יבחר לרכוב עליו בדרכו חזרה למצרים, כדי להוציא את עם ישראל מעבדות לחירות וזהו גם אותו החמור שעליו יגיע המשיח, לעתיד לבוא. אותה בהמה פשוטה, שקטה, חוזרת ונוכחת ברגעים מכריעים – בעתות גאולה ושחרור, כאילו אומרת לנו שגם הרגעים הגדולים ביותר בהיסטוריה אינם זקוקים להופעה חיצונית מרשימה, אלא למי שמוכן לשאת את השליחות באמונה שקטה ולב פתוח.

ולא רק בעבר. גם בימינו, אותם לוחמים שפורצים קדימה בשקט, באומץ ובצניעות, בלי לדרוש קרדיט ובלי לחפש תהילה, מזכירים את חמורו של אברהם. הם מבינים שתפקידם הוא לשאת את משא השליחות הכבדה על כתפיהם, על גבול הארץ, בדרכי הביטחון ובחזיתות שאינן נראות לעין. הם יודעים שהגדולה האמתית היא לעמוד על המשמר מתוך אחריות ושליחות, מבלי שהעולם יכיר בעשייה.

דמותם של בוני הארץ

השבוע, נפרדנו מאחת מהדמויות שהשפעתן ניכרת באדמת ההתיישבות, גם אם לא נודעה ברבים – רינה דגני ז"ל, ממקימי קצרין. כמו אותו חמור פשוט, רינה נשאה על כתפיה את חלום ההתיישבות, בניית קצרין, כשהיא מתקדמת מתוך אמונה פשוטה בעשייה ובחזון ארץ ישראל. אנשים כמוה אינם צריכים מחיאות כפיים, הם אינם באים לזכות בפרסום. הם פשוט עושים. נושאים את החזון, צועדים בשקט ובמסירות ורק אחריהם מתגלות תוצאות מפעולותיהם.

הדרך השקטה היא לעתים החזקה ביותר. החמור של אברהם מזכיר לנו את ערך הדרך השקטה, זו שאינה מתהדרת בחיצוניות מרהיבה, אלא נושאת את השליחות באומץ ובעקביות. כמו חיילנו, כמו בוני הארץ וכמו רינה דגני. האמת הגדולה היא לא לחפש כבוד, אלא לפעול מתוך תחושת שליחות אמתית. אולי בעידן של אינסטגרם וכותרות, המחשבה הזו נראית כחלום ישן, אבל דווקא היום, היא רלוונטית מתמיד.

לכן, בפעם הבאה כשנעבור ליד אותו "חמור" פשוט, נזכור שיש בו משהו ממה שאנו זקוקים לו, כדי לבנות ולהתחזק: צניעות, התמדה ואמונה בדרך. כך נוכל לשאת את החלום והחזון ולהיות שותפים באותה שליחות שמובילה את עם ישראל קדימה, גם ברגעים הקשים ביותר.