מתגעגעת למה שהיה כאן רק לפני 10 חודשים ולא הייתי צריכה את הסגר כדי להעריך את זה. בינתיים, צריך  לעשות עבודה פנימית, על האמונה, שבסוף הדברים יסתדרו

נוסעתי השבוע לבקר את ההורים שלי. מותר לבקר הורים שזקוקים לעזרה, אבל עדיין כל הדרך אני בחשש מהשוטר הזה שיעצור אותי ולא יאמין לי שההורים שלי חייבים שאגיע אליהם. אני נוסעת ומדמיינת אותו עוצר אותי ואני מספרת לו על ההורים והוא נותן לי קנס ומחזיר אותי הביתה. אני מרגישה את פעימות הלב כל הדרך, כמו גנבה שחוששת שיתפסו אותה ואני יודעת שאני בסדר, אבל בכל זאת, רואה מרחוק את המחסום ומתפללת שרק לא יעצור אותי והוא באמת לא עוצר אותי.

לא בטוחה אם זו התפילה שעזרה לי, או שהוא פשוט ראה מרחוק שאני בחורה טובה שבטח לא הייתי מפרה סגר, ללא סיבה מוצדקת ואני ממשיכה לנסוע, עדיין בתחושה כבדה. עוברת בראש פנה, הכול סגור. מעט מאוד אנשים מסתובבים, אווירה לא נעימה של סגר. אני לא אוהבת את התחושה הזאת. אני מתגעגעת לחיים שלנו לפני. לא הייתי צריכה את הבלגן הזה של הקורונה בשביל להעריך אותם. התחושה הזאת של אסור היא קשה לי, על אף שאני יכולה להבין אותה, אבל למה אי אפשר פשוט לסמוך עלינו, במקום לאסור ולשים שוטרים? טוב, זו סתם שאלה רטורית, אני יודעת.

היו לי המון תכניות לסוכות. אחרי שנים רבות שעבדתי  בסוכות, ידעתי שהשנה יהיה לי חופש לבלות עם הילדים והמשפחה. תכננתי מסלולים, פסטיבלים, כנרת, ביקורים אצל המשפחה המורחבת. אבל התכניות כולן בוטלו ומצאנו את עצמנו בבית, כל השבוע, חוגגים לבד.

האמת, לא כיף להיות לבד כל כך הרבה זמן, על אף שאנחנו משפחה עם ילדים, ויש הרבה כאלה שנמצאים לבד, בזוג, או אפילו בודדים. אנחנו זקוקים לחברה והמצב הזה שנכפה עלינו לא קל ומשפיע על הנפש שלנו, שזקוקה למרחב, לאוויר, למשפחה, לחברה, שלא לדבר על עבודה ופרנסה. מיליוני מובטלים, עסקים שנסגרו, מצב כלכלי לא פשוט לרבים מאתנו.

בסוף זה יסתדר

המצב הזה לא בשליטנו, לצערנו, וכולנו מתפללים שיעבור מהר ונחזור לשגרה ובינתיים, יש צורך לעשות עבודה פנימית, על האמונה, שבסוף הדברים יסתדרו, כי תמיד הם מסתדרים. חשוב שנשמור על אופטימיות ונחפש את הדברים הקטנים שעושים לנו טוב על הלב ומשמחים אותנו.

אם יש משהו שלמדנו בתקופה הזאת זה שגם הפשטות, יש בה הרבה יופי ושמחה. חשוב שנלמד ליהנות מכוס קפה עם בני הזוג, מטיול לאור השקיעה, מארוחה משפחתית מפנקת, מספר או סרט טוב, סדנה, הרצאה, שיחה עם מישהו אהוב, שנת צהריים טובה

אם יש משהו שלמדנו בתקופה הזאת זה שגם הפשטות, יש בה הרבה יופי ושמחה. חשוב שנלמד ליהנות מכוס קפה עם בני הזוג, מטיול לאור השקיעה, מארוחה משפחתית מפנקת, מספר, או סרט טוב, סדנה, הרצאה, שיחה עם מישהו אהוב, שנת צהריים טובה. יש הרבה דברים קטנים שיכולים למלא לנו את הלב ואהבה בתקופה הזאת… כמה חשוב שנרבה באהבה בימים אלו, שנעצור את המחלוקות והשנאה ולשון הרע ונמצא את הטוב באנשים שסביבנו. אין לנו אפשרות לשנות את המצב שנוצר ולחסל את המגפה. אנחנו כן יכולים לשמור על עצמנו ועל האחרים מהידבקות ולנסות להקל, אבל חלק משמעותי מהדרך והריפוי במצב הנוכחי זה לחפש לעשות טוב לעצמנו ולאחרים. עשיית הטוב והרבה אהבה יכולים להקל על הקושי של הסגר, של הבדידות של קושי הפרנסה. כשיש אהבה, אפשר לנצח, לשמוח, ולהירפא. יש כוח עצום, כשאנחנו יחד, באהבה ובכבוד.

כשהמלחמה על הקורונה תיגמר, נחזור לחופש שלנו. החנויות ייפתחו, המשטרה תחזור לעצור מפירי חוק ולא סגר ואנחנו נרצה להיות קרובים יותר לאהובינו, נרצה לחגוג יותר ונעריך את החיים הטובים, המשפחה, השמחה, הבריאות והאהבה.