בשבוע הבא, יחול יום הזיכרון, ובצמוד אליו נחגוג, או לפחות נציין, את תקומתנו כעם בארצנו. כיצד להתמודד עם ה"נדנדה" הרגשית ועם הדואליות המנוגדת הזאת?
הימים האלה, שבין יום השואה ליום הזיכרון וליום העצמאות, הם ימים רוויי טלטלות רגשיות. אם לא די בכל הצער והכאב של החודשים האחרונים, באים הימים האלה שבין צער לשמחה, בין קודש לחול.
השבוע חל יום השואה ולצד העצב העמוק, באותו שבוע בדיוק, ילדי המושב התאמנו על השיר "לא תנצחו אותי", של יהורם גאון. מתהומות של כאב, לפסגות של תקווה ואמונה.
בשבוע הבא, יחול יום הזיכרון, ובצמוד אליו נחגוג, או לפחות נציין, את תקומתנו כעם בארצנו. כיצד להתמודד עם ה"נדנדה" הרגשית ועם הדואליות המנוגדת הזאת?
הפעם אין לי תיבה של טיפים ועצות, אבל יש לי מספר רעיונות שאולי יוכלו לסייע.
ראשית, מותר לשמוח. למרות ועל אף הכול, אנו שמחים על קיומנו בארץ הזאת, למרות המחירים הכבדים שאנו משלמים. השמחה לא מבטלת את הצער, היא לא באה במקום ואם אנו שמחים, אין זה אומר ששכחנו את האבדות הקשות. חפשו דברים לשמוח בהם. ציור של ילד או נכד שבא מהגן, שיר שמתנגן, מעשה טוב שמישהו עשה עבורכם. הבעל שם טוב אמר כי מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך. היכולת לראות את האור ואת הטוב היא מתנה נפלאה. יש כאלה שזה בא להם בקלות ויש כאלה שצריכים לעבוד קשה בשביל זה, אבל זוהי עבודה ששכר גדול בצדה. בכל עת, הזכירו לעצמכם את הסיבות בחייכם לשמוח.
מותר להתלונן
שנית, מותר להתלונן. השבוע, מטופלת התלוננה על הצוואר התפוס שלה ומיד נזפה בעצמה – "אוף, על מה אני מתלוננת". הרשות להתלונן היא זו שמזכירה לנו את ארציותנו ואת גשמיותנו. גם על הדברים הקטנים, שלפעמים לא מסתדרים לנו כפי שרצינו, על מכאובים גדולים, או קטנים. מותר להתלונן שקשה. אפשרו לעצמכם גם להיות ב"דאון", גם לרגשות הקשים צריך לתת לגיטימציה. על כל דבר בחיינו אנו מברכים ברכת "הטוב והמיטיב", מתוך הבנה שהכול לטובה, ושהקב"ה (או הבריאה, או היקום, איש איש ומושגיו) פועל למעננו. למעט במקרה אחד, בו אנו מברכים "ברוך דיין האמת". גם כשאדם הולך לעולמו, יש השגחה, אך הקב"ה מזכיר לנו שאנו ארציים וגשמיים ומותר לנו "להתלונן" ולא לשמוח בכל מצב. הנפש שלנו היא חכמה ועדינה. כשמנסים לחסום רגשות קשים כמו עצב וצער, הם פשוט ייצאו בדרכים אחרות, לעתים קשות יותר.
בפילוסופיה הסינית, העולם מתחלק ליין וליאנג, לאור ולחושך. הסימנייה יאנג מורכבת משלושה חלקים – גבעה, שמש וקרני שמש. משמעות הסימנייה היא הצד המואר של הגבעה. הסימנייה יין מורכבת משני חלקים – גבעה ועננים. משמעות הסימנייה היא הצד המוצל של הגבעה. האור והחושך מתקיימים בו-זמנית, על אותה גבעה.
קיומו של כל אחד מהם תלוי בקיומו של השני ולכן אף אחד מהם אינו יכול להתקיים לבדו. אם אין קור, אז אין חום ואם אין יום, אז גם אין לילה. לאף אחד מהם אין קיום ללא השנ והם תומכים ונתמכים זה בזה וזה על ידי זה. לכן הם אינם ניתנים להפרדה והם מתקיימים זה לצד זה וגם זה בתוך זה.
כמו היין והיאנג, בכל שמחה שלנו, יש גם עצב ובכל עצב גדול, קיים גם גרעין של שמחה.
מאחלת לנו ימים של אור ומייחלת להחזרת כל חטופינו בריאים ושלמים הביתה.
הרבה בריאות, קרן מיכאלי
