באנו חושך לגרש, מי היה מאמין שנתגעגע לבית הספר? לנשום אוויר בלי תיווך של מסכה? תושבים משתפים נקודות האור שמצאו בקורונה. חלי אוחנה, גרה באניעם, נשואה לרני ואימא לפלג ונטע
"חיים בגולן כבר 15 שנה, במושב אניעם. יש לנו שני צימרים, 'שני שבלולים', כבר תשע שנים, אותם אני מנהלת. הקורונה תפסה אותנו בדיוק בתקופה שהיא שיא בגולן, גם האביב המדהים, בחודש מרץ וגם חג הפסח, באפריל. שניהם מביאים הרבה תיירים לגולן ומצאנו את עצמנו ללא עבודה בצימרים, כשכל ההזמנות בוטלו.
"עצם מגפת הקורונה שלא ממש ידענו עליה כלום, והסגר, גרמו לתחושות של פחד ובעיקר אי–ודאות, אישית וכלכלית. למזלנו הגדול, רני עובד במועצה האזורית עמק הירדן והמשיך לעבוד כרגיל. עברו עליי תחושות קשות, אפילו דכדוך קל מהמצב והריחוק משאר המשפחה, אבל מצאנו שגם בתקופה הקשה הזו, יש נקודות אור.
"היינו הרבה יותר ביחד, בבית. החיים בגולן, ולא בעיר, נתנו לנו את החופש לטייל בחופשיות באוויר הפתוח, בלי לסכן את עצמנו ואחרים. אם כבר להיות בסגר בתקופה של מגפה, הגולן הוא המקום להיות בו. זה בהחלט עודד אותנו. כשכבר נתנו אישור לצימרים לחזור לעבודה, חווינו תקופת פריחה משגעת בכמות האורחים, מה שהפך לגמרי את הלימון ללימונדה. האופטימיות, בעצם החיים במקום שכזה, גברה על התחושות הרעות מהתקופה הקשה והמאתגרת שעוברת על כולנו. מאחלת לכל ישראל חג אורים שמח ובעיקר בריאות".
