באנו חושך לגרש, מי היה מאמין שנתגעגע לבית הספר? לנשום אוויר בלי תיווך של מסכה? תושבים משתפים נקודות האור שמצאו בקורונה. גולן אליסף, גר ברמת מגשימים, נשוי לזכית, הורים לשישה, מחנך בחט“ב, בישיבה תיכונית חיספין
“המון זמן עם המשפחה והילדים בבית. החל מהשנה שעברה, בה היה לנו זמן וניקינו את הבית ביסודיות לפסח, עד לסדר פסח, בו כל הילדים, מהבכורה בגיל 16 עד הקטן בגיל שנתיים וחצי, נשארו ערים עד שלוש בבוקר, לליל סדר שלא יישכח.
גולן אליסף: בעבודה, פגשתי את התלמידים מזווית אחרת. פגשתי יכולות חדשות שלהם, תעסוקה בשעות הפנאי, עבודה, הכנת גינת ירק ועוד. למדנו ללמוד מרחוק בזום ובקלאסרום ויותר מזה, למדנו לנהל לעצמנו את הזמן
“בעבודה, פגשתי את התלמידים מזווית אחרת. פגשתי יכולות חדשות שלהם, תעסוקה בשעות הפנאי, עבודה, הכנת גינת ירק ועוד. למדנו ללמוד מרחוק בזום ובקלאסרום, כלי שנראה לי שיהיה משמעותי מאוד במאה ה-21 ויותר מזה, למדנו לנהל לעצמנו את הזמן.
“למדנו להעריך את הדברים הפשוטים – קימה בבוקר ויציאה לבית הספר (מי היה מאמין שנתגעגע ללימודים בכיתה?), ללכת ברחוב ולנשים אוויר צח, בלי מסכה. אפרופו מסכה, להעריך את העובדה שרואים הבעות פנים של אדם, כשמדברים אתו.
“למדנו כמה אנחנו קטנים וכמה אנחנו לא יודעים כלום, אין לנו מושג מה יהיה בעוד שבוע. חיים את היום הכי טוב ולומדים להתמודד עם הבלתי ידוע“.
