בפרשת השבוע "עקב", מוצגים שני מודלים של חינוך. דרך מחסור וסבל ודרך שמחה ושובע. האם באמת נדרש לנו תמיד את הכאב כדי להגיע להכרת הטוב?

הוא מעולם לא הוכתר לתפקיד הזה ואף פעם לא היה בוועד יישובי הגולן תפקיד כזה. בכל זאת, הרב אהרן איזנטל, מחיספין, היה הדמות הרוחנית הבולטת

ראשון עד שלישי: זה פרק זמן המאופיין בחוסר שקט פנימי. אתם ממש מנסים לגשר בים הפערים הקיימים בין אנשים קרובים אליכם ואפילו לפשר ביניהם כדי

שלושה שבועות וחצי עברו. יש בי משהו חדש: זה לא היעדר כאב, זו היכולת החדשה שלי לא לפחד ממנו. להישאר נוכחת גם כשכואב, להאמין שאני

מה אנחנו באמת מלמדים כשאנחנו נותנים לילדים דמי כיס? על כסף – או על בחירה? על תקציב – או על ערכים? רונית סימני, רו"ח השבוע

בפרשת "ואתחנן", כאשר משה רבנו חוזר ומזכיר את עשרת הדברות, לפני כניסתו של העם לארץ הקודש, הוא מעיר שאלה מהותית שמהדהדת עד היום: מה התפקיד

מהו האירוע המזקק את עומק המחדל שהוביל לשבעה באוקטובר? בעיניי, הסמל הוא הקמת מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני של ישראל – התנקשות בריבונות ישראל. תגובת

ראשון עד שלישי: תחושת בדידות משתלטת עליכם, למרות שאתם מוקפים חברים. גם אם לעיתים נדמה לכם שאין להאמין לאף אחד, הרי שאתם נוכחים לדעת שיש

כאב נגרם כאשר זרימת הצ'י (האנרגיה) בגוף נחסמת ונתקעת. התקיעות יכולה להתרחש בכל מקום בגוף והכאב יתבטא בהתאם למיקום ולחומרת החסימה של הצ'י בטח נתקלתם

איך לומדים מהעבר מבלי להישבר ממנו? והאם התפקיד של המנהיג הוא להסתיר את הכישלונות, או להפוך אותם למקור של צמיחה משותפת? האם התפקיד של המנהיג

מאוד אכפת. בינינו לבין העדה הדרוזית בישראל כרותה ברית חיים וברית דמים. איננו יכולים לעמוד מנגד כאשר מתבצעת מתקפת טבח, נוסח השבעה באוקטובר, באחיהם הדרוזים

ראשון עד שלישי: תוכלו להפיק תועלת רבה ממפגשים בהם תתבלטו ותפגינו אקטיביות. גילויי המנהיגות והכושר המילולי המרשים יעזרו לכם להזיז עניינים שאחרים נכשלו בהם. עדיף

אני ממש אוהבת פירות קיץ. ענבים, אבטיחים, מלונים, מנגו, נקטרינות, שזיפים, דובדבנים ועוד… אבל תאנים זה סיפור אחר לגמרי וגם סברס יום אחד השבוע, בדרכו

מהפכת הרובוטים-שליחים שהדהימה את סין ועשויה להגיע גם לישראל. רובוט, עם עיניים זוהרות, ממצמץ בלֶדִים כחולים, גובהו בערך כמו של ילד בן שש והוא מחכה

בפרשת "מטות", מתקיים רגע מכונן: מסיבות כלכליות (מרעה עשיר), שבטי ראובן וגד מעוניינים לנחול נחלה בעבר הירדן ולא להתנחל בארץ כנען. "אַל תַעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן",