כל הפוסטים של יעלי אליה מדי

פגשתי אישה מדהימה. על כל דבר היא אמרה: “איזה כיף” ו“כמה טוב, מקסים ויפה“. זה לא מאולץ. זה בא לה

היא נולדה וגדלה באניעם, מאמנת כושר ועובדת ברט“ג בשמורת יהודייה. “בארוחת שישי, אני אצל אימא“. אורחת שלי לשבת היא אודליה

אלמז עוידאת, מטפלת גוף ונפש, ממג’דל שאמס, חלמה מגיל צעיר להיות “מישהו”. עכשיו יש לה חמאם טורקי, הסמכה כמורה לעיסוי

החופש הגדול בפתח והמתבגר והצעירה כבר מחכים לו ושמחים בו. גם אני. הם כבר די גדולים ולא צריכים השגחה צמודה.

ביום שישי, הוא מתעורר באמצע הלילה ומתחיל לגלגל מאות קרואסונים. הבעלים של “מטרלו” ו“החומוסייה“, בעין זיוון. האורח שלי לשבת הוא

כל שבוע מחדש, פורסת את מפת חיי לפניכם, על הבית, הילדים, העבודה, האיש, האתגרים, השמחות, הטוב והפחות. יומולדת 4 לטור

כשאיבדתי את בתי אפרת וחיפשתי מרפא לנפשי מצאתי אותו בלימודי הרייקי. שם הצלחתי לפרוק את הכאב, לשתף ולדבר והרגשתי שאני

היא עושה אמפנדס ואלפחורס, עם מגוון של ציפויים מיוחדים, שגם בבואנוס איירס לא היו מאמינים והיא גם ספרית כלבים. האורחת

כילדה, הערצתי נשים שנראות כמו דוגמניות, מתוקתקות מעקב עד מסקרה, עם שיער אלגנט וחזוּת שכולה שיק. בסתר לבי, אני עדיין

היא מטפלת בתינוקות ולאחרונה, התחילה להגשים לעצמה חלומות. למשל, יצירה במקרמה, אריגה בנול, ו“מילה טובה” – עציצים מאוירים עם ברכות,

אני הולכת, לא כדי להרשים את הקילוגרמים המיותרים, אלא כי זה עושה לי טוב בלב ובנפש ובגוף. השבוע, בהליכה היומית,

לפני הגבינות של קרינה מנטור, יש סיפור אהבה רומנטי, מסירוּת, גיור, עלייה, קוצים, בית ומחלה קשה. שָבועות, מכל הכיוונים. אם

לפני שלוש שנים היא התחברה עמוקות לאפיית הלחם, לפשטות הראשונית, לטבע בראשיתו. לפלא היצירה. מניחה פסוקי שירה שמרגשת אותה ולשה

נולד וגדל בפ“ת, כבר 38 שנים ברמג“ש – “שבוע אחרי החתונה, עלינו לגולן“. מנהל סניף צפון במשרד רו“ח רוזנבלום הולצמן.

לא פעם, במהלך החיים, רובנו מוצאים את עצמנו מנוהלים על ידי הפחד. פחד לשנות, פחד להגיד, פחד ממה יגידו, מחושך,