השאלה שמטרידה כל אדם: האם הבחירה החופשית שלנו היא אשליה, או שמא היא הכוח החזק ביותר שיש לנו?
"צַּדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" – אומר הנביא חבקוק. אבל מה קורה כשהתורה כבר סימנה אותך מראש? כשעוד בטרם נולדת, כבר ידוע שאתה עתיד להיות רשע? האם יש בכלל טעם למאבק? האם הבחירה החופשית שלנו היא אשליה, או שמא היא הכוח החזק ביותר שיש לנו?
פרשת "תולדות" מעמידה אותנו מול שני זוגות אחים. מצד אחד – יצחק וישמעאל, ומצד שני – יעקב ועשו. שניהם, ישמעאל ועשו, קיבלו "תעודת זהות רוחנית" עוד לפני שנכנסו לעולם. אבל מה באמת היה ייעודם והאם הצליחו – או אפילו ניסו – לשנות אותו?
ישמעאל: "פֶּרֶא אָדָם" – גזירת גורל, או תיאור אפשרות?
כשהגר בורחת למדבר, מלאך ה' מבשר לה על הבן העתיד להיוולד: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ". משפט זה נשמע כגזר דין חתום וסגור. אבל האם זו באמת נבואת קללה, או שמא תיאור של אפשרות?
הרמב"ן מפתיע בפירושו ומסביר שזהו לא גזר דין, אלא תיאור של טבע – פרא אדם, היינו שיהיה איש חופשי, לא משועבד, יגור במדבר ויחיה מציד. זו לא קללה, אלא תיאור של אופי עצמאי ופראי. ישמעאל יהיה חופשי, לא כבול ובחירותו זו טמונה גם האפשרות לבחור בטוב.
הרב סולובייצ'יק מעמיק בכך ומסביר שהנבואה איננה גזר דין, אלא תיאור נטיות שניתן להתגבר עליהן. האדם נברא עם נטיות מסוימות, אך הבחירה החופשית שלו היא שמכרעת את דרכו הסופית. זה לא מה שנאמר עליך שקובע את גורלך, אלא מה שאתה בוחר לעשות עם מה שנאמר.
אכן, התורה מספרת שכאשר אברהם מת, "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו". רש"י מציין פרט מרתק: מכאן, שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו. הנער, שנועד להיות "פרא אדם", בחר בסופו של דבר לכבד את אביו ולהעניק את הכבוד הראשון לאחיו הצדיק. זו לא סתם מחווה חיצונית. זו הכרה עמוקה שהדרך שבה התחיל אינה הדרך שבה הוא חייב לסיים.
עשו – הניסיון שלא החזיק מעמד
בניגוד לישמעאל, עשו קיבל נבואה שונה במהותה. עוד לפני שנולד, רבקה שומעת מפי ה': "וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". המלבי"ם מבאר שהנבואה הזו לא דיברה על עשו האדם, אלא על עשו האומה – על העתיד ההיסטורי של שני העמים, לא על גזר דין אישי.
ה"שפת אמת" מחדד את הנקודה הזו באופן מרתק: כל אדם נברא עם נטיות טבעיות, אבל יש לו כוח פנימי לשבור אותן. עשו קיבל נטייה לכוח גופני ולתאוות, אך לוּ היה בוחר לעבוד על עצמו, היה יכול להיות גדול אפילו מיעקב. הכוח הגופני שלו, שהפך לאלימות, יכול היה להיות כוח להגן על החלשים. התאווה שלו, שהפכה לחיים חומריים, יכלה הייתה להיות תשוקה לקדושה.
אכן, המדרש מספר שעשו התחתן עם בשמת בת ישמעאל, לכבד את אביו – ניסיון אמתי לשנות כיוון. הוא הבין שנישואיו הקודמים פגעו באביו ורצה לתקן. אבל הניסיון לא החזיק מעמד. למה? כי שינוי אמתי דורש יותר מרגע אחד של החלטה טובה – זהו מאבק יום-יומי מתמיד. עשו חשב שמעשה אחד יספיק ולא הבין שהדרך לשינוי גורל היא דרך ארוכה ומתמשכת.
הסיפור החסידי: הבחירה בכל רגע מחדש
רבי זושא מאניפולי נכנס פעם לחדרו של תלמיד צעיר שישב נואש ובוכה. "רבי", אמר הבחור, "אני יודע שאני נולדתי עם נטייה לכעס ולתאוות. אני מרגיש שהטבע שלי חזק ממני. איך אני יכול להשתנות?"
רבי זושא הביט בו בעיניים חמות ואמר: "בני, האם אתה יודע מה ההבדל בין אבנים שנמצאות בתחתית ההר לאבנים שנמצאות בפסגה?"
הבחור חשב ואמר: "האבנים בפסגה עלו מעלה מעלה…".
"לא, בני," חייך רבי זושא. "האבנים בתחתית ההר ובפסגה ההר הן בדיוק אותן אבנים. הן לא זו שעלתה או ירדה – אלא מישהו הרים אותן. השאלה היא: האם אתה מוכן שהקב"ה ירים אותך, גם אם זה כואב? האם אתה מוכן להילחם בטבע שלך כל יום מחדש, כל רגע מחדש?"
הבחור שתק. רבי זושא המשיך: "עשו לא נכשל בגלל שנולד רשע. הוא נכשל כי הפסיק להילחם, כי חשב שהטבע שלו חזק מדי. אבל הבחירה, בני, היא לא פעולה חד-פעמית. זו החלטה של כל רגע מחדש".
הרמב"ם: אין אדם שאין לו אפשרות לשנות
כשהרמב"ם מגיע לדון בשאלת הבחירה החופשית, הוא כותב בבהירות שאין לה אח ורע: "רשות לכל אדם נתונה – אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו".
הוא ממשיך ומזהיר מפני התפיסה המסוכנת שיש אנשים שנולדו עם גזר דין: "ואל יעלה על דעתך שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק, או רשע. אין הדבר כן." הרמב"ם לא משאיר מקום לספק – הגורל אינו כובל אותנו.
איך מתיישב הדבר עם הנבואות על ישמעאל ועשו? הרמב"ם מסביר שנבואה יכולה לתאר נטיות או תוצאות סטטיסטיות, אבל היא לעולם לא מבטלת את בחירת הפרט. הנבואה היא כמו רופא שמבשר למטופל: "אם תמשיך לעשן, תחלה". זו לא קללה שאי אפשר להימנע ממנה – זו אזהרה על מסלול סביר, אם לא תשנה כיוון. כשם שהמטופל יכול לבחור להפסיק לעשן, כך כל אדם יכול לשנות את מסלול חייו.
המהר"ל: הבחירה שמשחררת מהגורל הלאומי
המהר"ל מפראג מוסיף ממד מרתק לדיון. הוא מבחין בין גורל לאומי לגורל פרטי ומסביר שיש דברים שנגזרו על עמים כקולקטיב, אבל כל פרט בתוך הקולקטיב יכול לשחרר עצמו מהגורל הזה. עשו כאומה – אדום, רומי – נגזר עליו שישרת את יעקב. אבל עשו כאדם יכול היה להצטרף לצד של יעקב, להיות חלק מעם ישראל ואז הגורל הלאומי לא היה חל עליו.
המהר"ל מביא דוגמה מרגשת: רות המואבייה. היא באה מעם מואב, עם שהיה עליו איסור להיכנס בקהל ה' עד עולם. אבל רות לא הסתפקה בגורל שנגזר על עמה. היא אמרה לנעמי: "עמך עמי ואלוהיך אלוהי". ברגע שבחרה לעזוב את מואב ולהצטרף לעם ישראל, הגורל הלאומי שלה התבטל לחלוטין. והיא לא רק שוחררה מגורלה – היא הפכה לסבתא של דוד המלך, לאם המלוכה. זה לא סתם שינוי גורל – זו הפיכת הגורל לגדלות היסטורית.
אותו הדבר קרה עם רחב. היא הייתה פרוצה בעיר יריחו, מישהי שכל הגורל והסביבה שלה צעקו "אין לך תקווה". הגורל הזה היה צריך לחרוץ את עתידה. אבל כשהיא בחרה להציל את המרגלים, ולהצטרף לעם ישראל, היא לא רק שינתה את עתידה. המדרש מספר שנישאה ליהושע בן נון והפכה לאם בישראל. הגורל שלה כפרוצה בכנען לא קבע את סופה. דוגמאות אלו מלמדות לקח מהפכני: הגורל הוא רק נקודת התחלה, לא נקודת סיום.
"במקום שבעלי תשובה עומדים"
אבל הפרשה מלמדת אותנו משהו עמוק עוד יותר. לא רק שאפשר לשנות גורל – מי ששינה את גורלו עומד במדרגה גבוהה אפילו ממי שלא נזקק לשינוי. חז"ל אמרו: "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים". זו לא סתם אמרה יפה. זו הצהרת מהפכה על טבע המציאות.
למה בעל התשובה עומד במדרגה כל כך גבוהה? כי הצדיק שנולד צדיק הולך בדרך חלקה. הוא לא יודע מה זה המאבק האמתי עם היצר הרע, מה זה הקושי לקום אחרי נפילה, מה זה הכאב של בושה וחרטה. אבל בעל תשובה הוא זה שעמד בפני הצורך לבחור מחדש, מדי יום ביומו. הוא זה שידע מה זה להיות בתחתית ולהחליט לטפס למעלה. המאמץ שלו, המלחמה שלו, הבחירה המתחדשת שלו – אלו הם שמעניקים לו מדרגה שהצדיק הגמור לא יכול להגיע אליה.
ישמעאל הוא הדוגמה המושלמת לכך. הנבואה עליו הייתה שלילית – "פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו". אבל כשהוא עשה תשובה, כשהוא הוליך את יצחק לפניו בקבורת אברהם, הוא הראה שהוא לא רק שינה את גורלו, הוא עלה למדרגה שגם יצחק הצדיק לא היה בה. יצחק נולד קדוש, ישמעאל בחר להיות קדוש וזו המהפכה.
הגר"א: ככל שהמכשול גדול יותר – כך הגדלוּת גדולה יותר
הגאון מווילנה מוסיף עומק נוסף להבנת הדברים. הוא כותב שרגע אחד של בחירה נגד הטבע שווה יותר מאלף שנים של קלות בטוב. למה? כי הבחירה האמיתית נמדדת לא בתוצאה, אלא במאמץ. מי שנולד צדיק ולא נאבק – גדלותו מוגבלת. אבל מי שנולד עם נטיות קשות ונלחם בהן – גדלותו אדירה.
לכן, אומר הגר"א, עשו וישמעאל קיבלו נטיות קשות במתכוון. זה לא היה עונש, אלא הזדמנות. לו היו מצליחים להתגבר עליהן, היו מגיעים לגדלוּת שיעקב ויצחק לא יכלו להגיע אליה. זו לא נחמה זולה – זו אמת עמוקה. הנטיות הקשות שלך, הטבע הקשה שלך, המשפחה המסובכת שלך – כל אלו אינם עונש. אלו הזדמנויות לגדלות, שאף אחד אחר לא יכול להגיע אליה. המכשול הוא הדלת לגדלות.
המסר האישי: אתה יכול לשנות
אז מה זה אומר עלינו היום? כל אחד מאתנו נולד עם "נבואות" מסוימות. אולי אמרו לך שאתה "מהיר לכעוס", "לא טוב בלימודים", "לא מספיק חזק", "חסר ביטחון". אולי ההורים שלך היו בעלי נטיות מסוימות ואתה מרגיש שאתה חייב לרשת אותן. אולי אתה חי בסביבה שצועקת לך כל הזמן מי אתה אמור להיות.
אבל פרשת "תולדות" באה ואומרת לך: הגורל שלך הוא רק נקודת התחלה. רות הייתה מואבייה – והפכה לסבתא-רבתא של דוד המלך. רחב הייתה פרוצה – והפכה לצדקת שנישאה ליהושע. ישמעאל היה "פרא אדם" – ושב בתשובה ונפטר כצדיק. כל אחד מהם לא התעלם מנקודת ההתחלה שלו, אבל הם לא הסכימו שהיא תקבע את נקודת הסיום.
השאלה היא לא אם יש לך נטיות קשות. השאלה היא: האם אתה מוכן למאבק? האם אתה מוכן לקום, בכל בוקר ולהחליט מחדש מי אתה רוצה להיות? כי ככל שהמאבק קשה יותר, כך הגדלות שאתה יכול להגיע אליה גדולה יותר. אם אתה נאבק, אתה עומד במקום שצדיקים גמורים לא עומדים.
הגורל הוא רק נקודת ההתחלה שלך. הבחירה – היא היעד. מי שבחר לשנות – עומד במדרגה הגבוהה ביותר.
שבת שלום ומבורך!
