בשושלת של אבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב, נמסרת האחריות לשליחות שלהם כלפי בית ישראל, ההקרבה שהיו מוכנים להקריב ולעמוד בניסיונות קשים למען זה. ישמעאל ועשו, ברחו מן האחריות הזאת
“אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק…”
לאחר חטא אדם הראשון, העולם המתין לאדם שיבוא ויתקנו וישלים את מעשה בראשית. “על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”. אברהם יצחק ויעקב הם העמודים עליהם עומד העולם. אברהם הוא איש החסד, יצחק הוא איש העבודה (גם עבודת הקורבנות) ויעקב איש התורה “איש תם יושב אוהלים”. שלושתם היו בבחינת מרכבה לשכינה, בבחינת “לתקן עולם במלכות ש-די”, כלומר, להשלים את העולם ולהביאו למדרגה העליונה שבה חפץ הקב”ה לראות את עולמו. אברהם אבינו, במידת החסד, מודיע ומפרסם בעולם את שם ה’ וכל מי שנכנס תחת קורת ביתו, התוודע לערכים הנעלים שאברהם הקנה באורח חייו.
לאברהם היו תלמידים רבים. אחד מהם היה אליעזר, שעליו נאמר: “ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר”. רש”י מפרש: “דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים”. הוא היה תלמיד מובהק וכל תורתו הייתה מה שהעביר לו אברהם. אך אליעזר לא היה מסוגל ליצור מן התורה שלמד עמוד מיוחד שיאיר באור חדש. הוא היה ונשאר “עבד אברהם”. יצחק בן אברהם היה בבחינת תלמיד ששתה את תורת אביו-רבו. הוא חפר את הבארות שחפר אביו, “וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם…”. אך יצחק ידע לחפור גם בורות חדשים – “ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים”, בהם השקה את סביבתו. המים מסמלים כמובן גם את התורה ואת החוכמה. אברהם רואה ביצחק את ממשיך דרכו והוא מברך אותו בברכה שברכו ה’, ברכת הזרע וברכת הארץ.
להיות נבחר זה מחייב את האדם ברצון עז שיהיה מוכן להקריב את עצמו למען מטרה וכן, לא כל אדם מוכן להיכנס לנעלי אבותיו. גם אנחנו נבחרנו, ואנו בוחרים כל דור מחדש, להיות עם סגולה ואור לגויים. בכל דור, אנו נתבעים לשלם על בחירה זאת, כמו אבותינו
ישנם שלושה סוגי תלמידים. יש תלמיד שהוא “בור סוד שאינו מאבד טיפה” – הוא מעביר רק את תורת רבו. הסכנה בבור כזה היא שהמים עלולים להבאיש. יש תלמיד שהוא “כמעין המתגבר” – כל הזמן ממימיו מתגברים, אך אינו שומר את המים שקדמו לו. השלישי הוא תלמיד שהוא בבחינת באר – שהוא גם אוגר מים חדשים וגם שומר על המים הקיימים, כדוגמת תורה שבכתב והתורה שבע”פ. אליעזר הוא בור סוד ואילו יצחק הוא מעיין המתגבר, אחוז במידת הגבורה.
אברהם מת בשיבה טובה כאשר הוא יודע שיש לו ממשיך. “ברא כרעא דאבוהה” – הבן הוא רגליו של אביו בעולם הזה. כמו כן, יצחק נאמן לאברהם ותורתו ולכן, כפלה התורה – אלה תולדות אברהם אברהם הוליד את יצחק”, אברהם היה גאה בבנו-תלמידו ויצחק היה גאה באביו, מורו ורבו.
גם יצחק מברך את יעקב ואומר לו “ואל ש-די יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם”. יעקב מבסס את תורתו על יסודות החסד הגבורה של אבותיו ומוריש לדורות הבאים את מידת האמת.
ספר בראשית הוא ספר הישר, שכן האבות נקראים “ישרים”. למרות שבספר בראשית לא מוצאים הרבה הלכות ומצוות, אלא סיפורי האבות, ספר בראשית הוא תורה. התורה היא בבחינת הוראה ומעשה אבות סימן לבנים. בכל צעד ושעל, היו האבות מודעים לאחריות ולשליחות שלהם כלפי בית ישראל ועל כן היו מוכנים להקריב ולעמוד בניסיונות קשים, כדי להיות יסודות לבית ישראל ולכלל האנושות. למרות שהאבות לא קיבלו את התורה, הם הקנו לעולם כולו את תורת האדם בבחינת “ועשית הטוב והישר”. הם לימדו אותנו את התכונות וההנהגות המקנות לאדם את מעמדו כצלם אלוקים.
עשו היה בכורו של יעקב ועליו נאמר: “ויבז עשו את הבכורה”. כלומר, עשו ידע מה המשמעות של להיות בן ממשיך ואילו ערכים מחייבים אותו. ברגע שהוא בז לערכים הללו, ניטלה ממנו הבכורה. כמו כן, נאמר על ישמעאל שהוא “מצחק”. ראתה שרה שישמעאל הוא ההפך הגמור מאברהם ומידותיו ועל כן שילחה אותו “כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק” והקב”ה אישר את המעשה.
להיות נבחר זה מחייב את האדם ברצון עז שיהיה מוכן להקריב את עצמו למען מטרה וכן, לא כל אדם מוכן להיכנס לנעלי אבותיו. גם אנחנו נבחרנו, ואנו בוחרים כל דור מחדש, להיות עם סגולה ואור לגויים. בכל דור, אנו נתבעים לשלם על בחירה זאת, כמו אבותינו, אך אולי בזכות זאת אנחנו עם הנצח ועם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
