מהו האירוע המזקק את עומק המחדל שהוביל לשבעה באוקטובר? בעיניי, הסמל הוא הקמת מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני של ישראל – התנקשות בריבונות ישראל. תגובת ישראל: התמכרות לשקט
מהו האירוע המזקק את עומק המחדל שהוביל לשבעה באוקטובר?
ראשית, מעצם ניסוח השאלה ברור, שבעיניי, המחדל לא היה בשבעה באוקטובר, אלא שהשבעה באוקטובר היה התוצאה הבלתי נמנעת של המחדל.
הסמל של המחדל כלל אינו בגזרת עזה, כי המחדל, שהוא ביטוי להלך נפש ותפיסת עולם, לא נגע רק לעזה, אלא היה רב-זירתי. בעיניי, הסמל הוא הקמת מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני של ישראל. הקמת המאחז היא התנקשות בריבונות ישראל.
עצם הקמת המאחז מעיד על האופן שבו האויב תפס אותנו – חברת קורי עכביש, שתשלים עם התנקשות בריבונותה. התגובה של ישראל אוששה את התובנה הזאת וסינוואר ראה זאת, כמובן.
האירוע הזה מעיד על עומק חלחול תורת הביטחון של ההתמכרות לַשקט, כי הוא מראה איך הרקב זה חלחל לכל הדרגים, מראש הממשלה עד הש"ג.
ההתמכרות לשקט
הרי איך צריך היה לפתור את הבעיה? סיור בוקר מזהה חדירת אויב לשטחנו. המ"כ מורה לפרוק מהבט"שית, להסתער על האויב ולחסל אותו ואחר כך מדווח בקשר על הביצוע. כך למדנו. כך תרגלנו. אבל המ"כ לא נקט בפעולה, אלא דיווח למ"מ, שדיווח למ"פ, שדיווח למג"ד, שדיווח למח"ט וכן הלאה עד הרמטכ"ל, שגלגל את תפוח האדמה הלוהט לדרג המדיני, קרי ראש הממשלה ושר הביטחון.
מה עשה ראש הממשלה? במקום לנזוף ברמטכ"ל על כך שמטרידים אותו בסוגייה, שצריכה הייתה להיפתר מיד במקום האירוע, ובמקום להורות לו לסלק בתוך עשר דקות את הפולש, הוא לא נקט בשום צעד אקטיבי. הוא החל בניסיון לפתור זאת באופן דיפלומטי, ובמשך חצי שנה (!), עד 8 באוקטובר, אחרי הירי של חיזבאללה, למחרת הטבח בדרום, מאחז חיזבאללה ניצב בתוך שטחנו הריבוני, ללא כל הפרעה.
למה? איך מדינה חזקה כמו ישראל משותקת כל כך? אסביר זאת במשפט אחד: "מה, בגלל איזה אוהל מצ'וקמק נפתח במלחמה נגד אויב שמצויד ב-150 אלף טילים ובהם אלפי טילים מדויקים שיכולים להוריד גורדי שחקים בתל אביב?" המשפט הזה הוא הוא תמצית תפיסת ההתמכרות לשקט. אפשר לנסח זאת בלשון התנ"ך: "והיינו כחגבים בעינינו, וכן היינו בעיניהם". התפיסה הזאת, שביטאו עשרת המרגלים, והעם אימץ אותה, דחתה את כניסת בני ישראל לארץ ישראל בארבעים שנה, כי הוכח שזה עם של עבדים, שאינו בשל לריבונות לאומית. אכן, בשנים שקדמו לשבעה באוקטובר נהגנו כעם לא ריבוני, שמשותק מפחד מפני הסלמה.
נרטיב מסוכן
מי אמר שסילוק המאחז היה מוביל למלחמה? לדעתי, חיזבאללה לא היה תוקף כאשר היוזמה וההפתעה אינן שלו. אבל אם זה היה מחולל מלחמה, עדיף שאנו ניזום אותה, ולא נמתין בפאסיביות למתקפת פתע של האויב.
מתוך השיתוק מפחד ההסלמה, סיפרנו לעצמנו את הסיפור של "מה קרה? כולה אוהל", ולא הבנו שמבחינת האויב זה צעד בדרך למסגד אל-אקצה והבלגתנו מדרבנת אותו להמשיך.
סיפור מאחז חיזבאללה בהר דב, מפריך את הסיפור הקונספירטיבי, שהמחדל הוא "חיזוק חמאס כדי להחליש את רש"פ". את מי המדיניות הפייסנית כלפי חיזבאללה נועדה להחליש? הקונספירציה חסרת השחר הזאת נובעת מהרצון של שונאי נתניהו האוטומטיים, שהיו שותפיו למדיניות ההתמכרות לשקט, להרחיק עדות ולספר, קודם כול לעצמם, שידם לא שפכה את הדם הזה. המחדל לא היה הפייסנות, שאנו שותפים מלאים לה, אלא הרצון של הימין להחליש את רש"פ, כדי למנוע את פתרון הבעיה הפלשתינאית.
סיפור הנרטיב הפנטסטי הזה, במקום לעשות חשבון נפש נוקב על דרכם של המספרים אותו הוא מסוכן, כי אם לא נפיק את הלקח האמתי מהמחדל, לא נתקן את דרכנו.
הפקנו את הלקח?
איני נוטה לייחס כוונות רעות ליריבים פוליטיים ואידאולוגיים. אני מאמין שמה שעמד בבסיס מדיניותו של נתניהו היה רצון כן ואמתי למנוע מלחמות, להרחיק ככל הניתן את המלחמה הבאה, גם במחיר תשלום פרוטקשן לחמאס, כדי למנוע שפיכות דמים והרג של חיילי צה"ל. אולי היותו אח שכול, אולי טראומת מהומות מנהרת הכותל, בתחילת הקדנציה הראשונה שלו, שבהן נפלו 14 חיילי צה"ל, הביאו אותו למדיניות השיתוק הזו.
הרצון לחסוך בחיי אדם הוא רצון חיובי וראוי. הבעיה היא, שהתמכרות משתקת לשקט מסרסת את המדינה ומחיר הדמים שלה גדול לאין ערוך, כפי שנוכחנו בשבעה באוקטובר. בשבעה באוקטובר עוד התמזל מזלנו – הפליטה המוקדמת של סינוואר, מנעה מתקפה משותפת מעזה, לבנון וסוריה, אולי גם באיו"ש, תוך ירי מאסיבי של אלפי טילים מאיראן ומתימן. המחדל הנורא, עלול היה להמיט עלינו אסון כבד לאין ערוך.
צעדי ישראל בסוריה, עם נפילת אסד ומבצע "עם כלביא" באיראן, מצביעים על כך שהפקנו את הלקח. הם גם מוכיחים לעצמנו שאפשר גם אחרת. השאלה היא אם התובנה הזה חלחלה לעומק החברה ותביא לשינוי פרדיגמטי לטווח ארוך. אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה.
