בתערוכה חדשה בגלריה של סטודיו "מנדרינה", מציגה האמנית עדי מלכה, תושבת צפון רמת הגולן, עבודות שנולדו מאיסוף בשטחי האש: תרמילי כדורים, אבנים, גללי בעלי חיים ותצלומים של מלחמה ישנה. התערוכה פתוחה עד סוף נובמבר. אוצרת: רינה אפלבוים
צילום: מיכאל גלעדי
כבר בכניסה לגלריה, מקבלות את פני המבקרים שתי חביות ברזל חלודות, מחוררות כמו תחרה. לצדן, על עמוד, תלוי פנס עגול ישן, ובתוכו תצלום שחור-לבן של טנק וחייל, שעליו צוירו קווים אדומים וירוקים בטוש. כבר ברגע הזה, ברור שזו לא תערוכה רגילה על מלחמה. היא לא מסתכלת על הקרב עצמו. היא מסתכלת על מה שנשאר אחריו.
"אחרי שהקרב נגמר, השדה נשאר", נכתב בטקסט הפתיחה של התערוכה. "בעוד שהמבט שלנו מופנה בדרך כלל אל האדם, אל מי שנהרג, מי שנפצע, מי שנעדר, התערוכה מבקשת להפנות את המבט אל מה שנשאר מאחור. אל האדמה. אל הסלעים. אל הצמחייה".
בשנים האחרונות, עדי מלכה יוצאת שוב ושוב לשטחי האש של צה"ל ברמה. באזורים שסומנו כשטחי אימונים, היא אוספת תרמילים, אבנים, פסולת וחפצים נטושים ומתייחסת אליהם כמו לממצאים ארכאולוגיים של ההווה. מה שמעניין אותה הוא הקשר בין צבא, נוף וזיכרון והדרך שבה האדמה עצמה סופגת את סימני האלימות.
הנזק הזה, לדבריה, לא נגמר בפגיעה בצמחייה, או בקרקע. היא מתארת אותו כמעין "פוסט-טראומה" של האדמה, פצע סביבתי שימשיך להדהד עוד דורות. מה קורה לנוף אחרי מלחמה? מה קורה לצמחים, לסלעים, לבעלי החיים? אלה השאלות שהתערוכה שואלת והיא שואלת אותן בשקט, בלי לצעוק.
בין יופי לפסולת
חלק מהעבודות נולדו מתערוכה אחרת, כזו שלא נפתחה אף פעם. לפני שלוש שנים, ממש ערב שבעה באוקטובר, הייתה אמורה להיפתח תערוכה לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. המלחמה פרצה והתערוכה בוטלה. מלכה לקחה את התצלומים שהוכנו עבורה, ציירה עליהם בצבעי טושים ובצבעי זכוכית והפכה אותם לעבודות חדשות. את חלקן אפשר לראות בפנסים העגולים שמחוץ לגלריה: חייל עם קסדה ומשקפי מגן על רקע ורוד עז, טנק שמוקף בקו אדום. הדימויים ההיסטוריים הפכו לחומר חי, שממשיך להשתנות יחד עם המציאות.
אחד המוטיבים החוזרים בתערוכה הוא התרמיל. מלכה אספה כמות גדולה של תרמילי כדורים ושמה לב שצורתם מזכירה תרמילי אפונה. מהדמיון הזה היא בונה הקבלה בין תרמיל שיש בו חיים וצמיחה לבין תרמיל שהוא שארית של ירי. בציור השמן הגדול "תרמילים ריקים", יושבת קבוצת עובדים בהפסקה בין שורות של מטע תפוחים ולרגליהם שני תיקי גב של ילדים, ורוד וכחול, אחד מהם פתוח וריק.
לצד אלה, מוצגים תצלומים של גללי בעלי חיים שצילמה האמנית בשטח. בזכות הקומפוזיציה והעיבוד הם מאבדים את הזיהוי המיידי שלהם והופכים לדימויים יפים, כמעט מופשטים, תלויים על קיר לבן במסגרות לבנות. המבט נע בין משיכה לדחייה ושואל איפה עובר הגבול בין יופי לפסולת. בתערוכה, מוצגות גם עבודות קרמיקה בהשראת הבזלת ועבודות וידאו.
התערוכה נוגעת גם במקום של רמת הגולן בתודעה הישראלית. בשנים האחרונות, הגולן מותג כמרחב של טבע, תיירות ונוף והמלחמות כאילו נדחקו הצדה. המציאות של השנים האחרונות החזירה אותן אל פני השטח. מלכה לא מסתירה את המתח האישי שלה, בין עמדותיה הפוליטיות לבין הפטריוטיות החזקה שהתעוררה בה בתחילת המלחמה.
שְׁאֵרִית הַשָּׂדֶה | עדי מלכה
הגלריה במתחם סטודיו "מנדרינה", בנטור
התערוכה פתוחה עד סוף נובמבר 2026
שעות פתיחה: ראשון עד חמישי 8:30-17:00, שישי 8:30-14:00, בשבת סגור
