ככה גדלתי. יום שלישי ושישי – קוסקוס. שאר הימים – ים פחמימות. הגֶנים שלי טובים, אז לא קרה שהסתכסכתי עם המשקל. אבל הקורונה והסגרים השאירו עליי חמישה קילו, שבאו להישאר
יום שלישי היה יום של קוסקוס אצל הוריי. ככה זה בעדה שלנו. קוסקוס – שלישי ושישי ובשאר ימות השבוע, מלא פחמימות ובצקים ואחר כך מתפלאים למה התוניסאיות קצת עגלגלות… התמזל מזלי ואמי שתבורך נתנה לי גנים טובים. רוב חיי, לא היה לי צורך לעצור את עצמי מלאכול, המשקל היה בסדר ולא היו לי אתו סכסוכים. בהריונות, עליתי מאוד. זוכרת את ההיריון הראשון עם הבכורה. עליתי 38 קילו וכל פעם שהגעתי למעקב היריון, הרופא היה נוזף בי, שאני מגזימה עם המשקל וכדאי שאשמור. אבל היו לי אז חשקים מוגזמים לעוגות גבינה פירורים ולבצקים, אהבתי לאכול ולא הצלחתי להישמע להוראות.
גם בהריונות האחרים, עליתי לא מעט, אבל בחסדי ה‘ והגֶנים, גם ירדתי די מהר. אני יודעת שמסתובבות הרבה נשים בעולם, שמקנאות וכועסות על חוסר הצדק המוחלט… אבל הנה, גם לי זה קרה. עם בוא הקורונה, והישיבה בבית תקופה ארוכה, ובישולים של שלוש ארוחות ביום, גם אני, החסינה, עליתי במשקל. למרות שכל פעם שאני מספרת את זה, אומרים לי “תפסיקי לקשקש, לא רואים עליך…”, אז רק אומרת, שהמשקל דווקא רואה והג‘ינסים לא נסגרים ושמלות שמאוד אהבתי לא עולות עליי וזה מפריע לי.
אני, שמדי פעם כעסתי על האיש, שהוא לא יורד מספיק עם הדיאטות, פתאום, גיליתי שדיאטה זה לא פשוט ולסגור את הפה, זה אפילו קצת קשה. חמשת הקילוגרמים המיותרים שלי מתעקשים להישאר. כבר עברה יותר משנה והם לא ממש יורדים ובכל שבוע, מחדש, אני מבטיחה לעצמי שאני מתחילה בדיאטה וחייבת לחזור למשקל של פעם. כל פעם, מסיבות אחרות, זה לא קורה ויש אומרים שזה בהשפעת הגיל ושאפסיק להילחם…
בחנוכה, הגזמתי לגמרי עם הסופגניות, אפילו שאמרתי לעצמי שאני חייבת לשמור. יום אחד, היינו אצל ההורים שלי ואימא הכינה סופגניות–אש ולא ויתרה לי עד שראתה שאכלתי שתיים ועוד נתנה לי משלוח הביתה.
לא היה נעים לי לא לאכול, אז אכלתי עוד אחת בערב, ואחת למחרת בבוקר ויום אחר כך, הבכורה הכינה צ‘ורוס מעולים והייתי חייבת לטעום. כשאכלתי רק אחד, היא ישר נעלבה שלא טעים לי, אז אכלתי ארבעה–חמישה
לא היה נעים לי לא לאכול, אז אכלתי עוד אחת בערב, ואחת למחרת בבוקר ויום אחר כך, הבכורה הכינה צ‘ורוס מעולים והייתי חייבת לטעום. כשאכלתי רק אחד, היא ישר נעלבה שלא טעים לי, אז אכלתי ארבעה–חמישה. למחרת, הקטנה עשתה סופגניות מושלמות וגם היא נעלבה שאני אוכלת רק אחת, אז אכלתי עוד.
יש לנו מנהג, שבחנוכה חייבים לאכול סופגנייה ב“רולדין” (לא עושה להם פרסומת), אז גם שם אכלתי אחת מפוצצת שוקולד ורטבים ועליתי עוד קילו אחד וסוף סוף, כשנגמר חנוכה ואין יותר סופגניות, הודעתי שאני מתנזרת מסוכר ופחמימות, עד שהקילוגרמים יורדים.
רק שאז, הייתי בכל מיני פגישות עם קפה ועוגה ונעלבים, אז עוד יום אחד ספגתי קלוריות טעימות ובעת כתיבת הטור, כבר יום שלישי וקמתי בבוקר בהחלטה שדי. ואז חברה הזמינה אותי לחומוס עם פיתות וקינוח מסקרפונה ומלבי ולא היה נעים להגיד לא וגם היה ממש טעים ומשמין ובערב, כשהרוחות סערו והרגיש קר וחורפי, פתאום לקטנה התחשק מרק אפונה ירוקה, סמיך ועשיר ולא ממש דיאטטי וכבר בישלתי בשבילה, אז טעמתי צלחת לא קטנה והדיאטה… שה‘ יעזור.
נראה לי שאולי רק בשנה הבאה, כי עכשיו חורף וקר וגשום ואין כמו בצקים, סוכרים ומתוקים. הם הכי כיפיים ומנחמים בימים קרים. לפחות אכלתי הערב רק מרק ולא קוסקוס למרות שאני תוניסאית ויום שלישי.
