זכות הראשונים למפעל חיינו היא לאיתן סט, מגדות. איתן היה ראש וראשון למיישבי הגולן. בשבת, הוא הלך לעולמו. בן 91 היה במותו. יהי זכרו ברוך
כאשר אני מדריך סיורים בעקבות ההתיישבות הגולן, אני פותח אותם במצפה גדות. מצפה גדות בנוי על מוצב מורתפע, מוצב סורי שבמשך שנות הכיבוש הסורי של הגולן חלש על קיבוץ גדות ומירר את חיי חבריו. כשכוחות צה"ל תפסו את המוצב, הביט מפקד חטיבת אלכסנדרוני אל"מ מנו שקד בתדהמה על הקיבוץ, הפרוש כעל כף ידו ודיווח בקשר לחמ"ל של גדות: מכאן אתם נראים גדולים שבעתיים!
אני עומד שם עם המטיילים ואומר להם – כאן, בגדות, נולדה ההתיישבות בגולן והמיילד היה חבר גדות, איתן סט.
זכות הראשונים למפעל חיינו היא לאיתן סט. איתן היה ראש וראשון למיישבי הגולן. בשבת, הוא הלך לעולמו. בן 91 היה במותו.
יהי זכרו ברוך!
בדרך הציונות המעשית
ב-22 ביוני 1967, 12 יום לאחר שחרור הגולן, ביומיים האחרונים של מלחמת ששת הימים, התכנסו במועדון, המחורר מירי, של קיבוץ גדות, מזכירים ונציגים מקיבוצי הגליל העליון, לדון בשאלה: מה עושים עכשיו?
השאלה שעמדה על הפרק, הייתה איך להבטיח שהגולן יישאר בידינו וישראל לא תיסוג ממנו בלחץ המעצמות, כפי שנסוגה מסיני לאחר מלחמת סיני, כעשור קודם לכן.
לא בכדי, הישיבה נערכה בקיבוץ גדות. במשך 18 שנות קיומו, מאז עלייתו לקרקע ב-1949, היה זה היישוב שסבל יותר מכל יישוב אחר מן התוקפנות הסורית.
במלחמה עצמה, התארגנה משלחת של יישובי הגליל והעמק, בראשות חבר כפר גלעדי וראש המועצה האזורית גליל עליון יעקב אשכולי, שהשתתפה בישיבת הממשלה ולחצה על שחרור הגולן ושחרור הגליל והעמק מן הסיוט הסורי. כעת, הם ישבו כדי לדון איך לא להחזיר את הגלגל אחורה.
איתן סט, חבר גדות, הציע לפעול בדרך הציונות המעשית – להבטיח שהגולן יישאר בידינו באמצעות התיישבות. היכן שעוברת המחרשה העברית – שם יעבור הגבול. יש להכות שורשים התיישבותיים בגולן. דעתו התקבלה והוא מונה "לבדוק את האפשרות להקים התיישבות בגולן". לבקשתו, הקיבוץ שחרר אותו ממשימת השיקום, כדי שיוכל לפנות את כל זמנו וכל מרצו למשימה שבערה בלבו.
22 ימים לאחר מכן, ב-14 ביולי, עלתה קבוצה של צעירים, רובם מקיבוצי הצפון, למחנה הסורי הנטוש בעליקה. הם הוגדרו כמחנה עבודה לטיפול בבקר הסורי המשוטט ואכן, זו הייתה משימתם העיקרית. עלייתם אושרה בידי הממשלה חודש לאחר שהם כבר עבדו בשטח. כך החלה ההתיישבות בגולן.
באותם 22 יום הוא עבר מקיבוץ לקיבוץ, בגליל העליון ובמקומות אחרים, פגש צעירים אידאליסטים והרפתקנים וגייס אותם למשימה. הוא רתם לרעיון את דן לנר, מנאות מרדכי, רמ"ט פיקוד צפון (מילואימניק) שרתם את דדו, אלוף הפיקוד, שרתם את יגאל אלון. הוא ארגן את כל האישורים וכך, בתוך שלושה שבועות, נולדה ההתיישבות בגולן. קם קיבוץ גולן, לימים – מרום גולן. לאחר עליית החלוצים לעליקה, איתן היה אתם בימים וחזר לישון בגדות בלילות ובמקביל, החל לגייס את הגרעין של מייסדי עין זיוון.
כעבור חודשים אחדים, גויס איתן לקיבוץ המאוחד. בעקבות מלחמת ששת הימים, הוחלט לדחות בשנה את הגיוס של כל שכבת י"ב ולרתום אותה לשנת שירות בהתיישבות החדשה בגולן ובבקעת הירדן. איתן גויס לרכז את המיזם.
בעבורי ובעבור רבים, איתן הוא קיבוץ גדות וקיבוץ גדות הוא איתן. אף על פי כן, מבחינתי, הוא היה ונשאר תמיד איש הגולן. כשראיינתי אותו למחקריי, שאלתי אותו מדוע הוא אישית לא עלה להתיישבות בגולן. הוא השיב בפשטות ובכנות שאשתו לא הסכימה. אך הוא היה תמיד איש הגולן. אהב את הגולן. היה מעורה בחיי הגולן. ליווה את הגולן.
בתקופת המאבק על הגולן, הוא היה פעיל ומעורב במאבק ואחר כך בייסוד תנועת "הדרך השלישית". כאשר קיבוץ מיצר היה על סף פירוק, הוא נרתם לסייע לו, כשכבר היה מעבר לגיל הפנסיה. הייתה לו עוד טביעת אצבע בגולן – אנדרטת הארז והתאנה היוצאים מתוך נגמ"ש, בקרבת אלוני הבשן, לזכרם של חבריו לנשק שנפלו שם.
בית ראשון במולדת
מאז הגיעו ב-1958 לגדות, בעקבות חברתו ולימים אשתו – הדסה, בת גרעין לקיבוץ, היה איתן דמות מרכזית ומובילה בקיבוץ. בשנות השישים, כיהן כמרכז משק. הנושא המרכזי שהעסיק אותו ואת חבריו באותם ימים היה הנושא הביטחוני. קיבוץ גדות (או בשמו הראשון – הגוברים) קם ב-1949 על חורבות המושבה משמר הירדן, שנפלה בתש"ח, בשטח המפורז, שאסור היה להכניס אליו כוחות צה"ל. גדות היה מעין מוצב קדמי של מדינת ישראל, השולט על גשר בנות יעקב – המעבר ההכרחי מסוריה לישראל.
בשל המצב הביטחוני, הייתה סוללת עפר שהגנה על גדות, תעלות קשר חצו אותה והיא התנהלה כקיבוץ אזרחי המגדל ילדים, שהוא גם סוג של מוצב צבאי. חברים בקיבוץ נהרגו. הקיבוץ ספג הפגזות, הצתות, מיקושים וצליפות לרוב. בשבעה באפריל 1967, ספג הרעשה ארטילרית אדירה – 680 פגזים מדויקים שנפלו בתוך הקיבוץ, בתוך 20 דקות. זו ההפגזה הכבדה ביותר אי פעם על יישוב אזרחי בישראל. כיוון שהתושבים והילדים היו מיומנים, הם קפצו לתעלות הקשר מיד עם פגז הטיווח הראשון. לא היו בהתקפה הזו הרוגים ורק פצוע קל אחד ומספר פצועי חרדה, אך נגרם נזק רב מאוד לבתים. כעבור חודשיים, במלחמת ששת הימים, גדות הופגזה שוב.
איתן שירת במלחמה כמ"מ מחלקת הסיור של חטיבה 9. לבקשת הקיבוץ המאוחד, הוא שוחרר אחרי שוך הקרבות, כדי לנהל את השיקום הפיזי של הקיבוץ, אולם, כאמור, לאחר זמן קצר החליף את המשימה, במשימה של יישוב הגולן.
במלחמת יום הכיפורים, נלחם איתן בגולן, נפצע, ברח מבית החולים והמשיך בלחימה.
איתן היה רב פעלים ורב זכויות. אזכיר כאן את פועלו למען העלייה מבריה"מ. במשך כעשר שנים, הוא עבד ב"נתיב" – לשכת הקשר, ארגון חשאי שפעל במחתרת לעידוד התעוררות ציונית ועלייה בקרב יהודי בריה"מ. בתקופת העלייה הגדולה בשנות ה-90', יזם, יחד עם חברו גרשון קסטל מקיבוץ יפתח, את מיזם "בית ראשון במולדת".
אכפתניק בלתי רגיל
אם איתן היה קורא את המאמר הזה, הוא היה גוער בי. איתן היה איש מעשה, אך צנוע מאוד. פעם, גיששתי אתו אפשרות של המלצה עליו ליקיר הגולן והוא השליך אותי מכל המדרגות. גם כשראיינתי אותו, וראיינתי אותו שעות ארוכות, הוא המעיט בחלקו ותמיד הציג את עשייתו כ"אחד מ…".
היו לי הרבה מאוד שעות איתן. בעיקר בשנים האחרונות, שבהן נהגתי להסיע אותו לכנסים ומפגשים שונים במרכז הארץ. איתן היה ציוני נלהב, איש עלייה, התיישבות וביטחון בכל רמ"ח ושס"ה, אכפתניק בלתי רגיל לכל מה שקורה בקיבוצו, בגליל, בגולן, בתנועה הקיבוצית, במדינה ובעם היהודי. הוא האמין מאוד בהגנה המרחבית ובכיתות הכוננות, זעם על התנועה הקיבוצית שנרדמה והפקירה את הנושא, וטען שזה לב מחדל שבעה באוקטובר.
בשנה האחרונה, ליוויתי אותו בשני כנסים, אחד בתל-חי והשני ביגור, שבשניהם הוא שיסע שוב ושוב בקריאות ביניים שבהן העלה את מחדל ההגנה המרחבית ככשל של התנועה ורטן על כך שלא הופק הלקח ובכך אנו מזמינים את המחדל הבא. הוא לא היה צעיר, גם לא בריא, אך האכפתיות, הטמפרמנט והלהט לא עזבו אותו, כאילו היה בן עשרים.
לפני כשלושה חודשים, לקה איתן באירוע מוחי קשה.
ביקרתי אותו בבית הסיעודי בלהבות הבשן. איני משוכנע שהוא באמת זיהה אותי. לצדו, היה ספרי, "יהודה הראל – ביוגרפיה". בנו סיפר לי שהוא מקריא לו את הספר. בבית הסיעודי, מצאתי אותו שלֵו, נינוח ומחויך. אך מהיכרותי אתו, היה לי ברור, שאילו הדבר היה בידו, הוא לא היה רוצה לחיות כך.
איתן נפטר, שבע ימים ומעשים והשאיר טביעות אצבעות רבות ובראשן – מפעל ההתיישבות בגולן, שיש לו בו מניות יסוד רבות.







