סגן אנאל טולדנו, תושבת אליעד, קצינת חימוש בחיל השריון ובוגרת “נופי גולן”, מצביעה על המוטיבציה לשירות קרבי בבית הספר כגורם מרכזי למסלול הצבאי המיוחד שבחרה, אשר הביא אותה בין השאר לפעולת חילוץ טנק מורכבת במיוחד ברצועת עזה
דמיינו לעצמכם קצינה צעירה, בשנות ה-20 לחייה, המפקדת על חוליות שלמות של חיילים ועל אנשי קבע עם ניסיון חיים שעליו היא יכולה רק לחלום. עבור סגן אנאל טולדנו ממושב אליעד לא מדובר בדמיון – אלא במציאות היומיומית שלה. ככל הנראה את טולדנו, קצינת החימוש של גדוד השריון 198, זה לא מרגש במיוחד. “נכון, אומנם אני מפקדת על חימושניקים רבים ונמצאת בבקרה מלאה עליהם, ובאותה נשימה גם על נגדים שלפחות מחציתם נשואים עם ילדים, אבל זה הכול עניין של גישה”, היא אומרת. “לומדים למצוא את השיח המשותף עימם. לי זה עובד טוב כי אני מבינה שזה תלוי באיך שאני פונה לאנשים. אני סומכת על האנשים שלי שיעשו את העבודה שלהם בצורה הטובה ביותר – וזה רק מחזק את האמון בינינו”.
אנאל היא אחות בכורה לשישה אחים. אמה היא עולה מדנמרק, אשר הכירה את אביה במהלך טיול שערך בחו”ל ובסופו של דבר עלתה בעקבותיו לארץ והקימה משפחה. היא מספרת כי כאשר התחילה לחשוב על צבא, בחירתה הראשונה הייתה שירות כלוחמת. “הבחירה ללכת במסלול הצבאי הזה מגיעה במידה מסוימת מהמקום שבו גדלתי. ראיתי פעם כתבה על כך שהמוטיבציה לשירות קרבי בבית הספר ‘נופי גולן’ בקצרין, שבו למדתי – גבוהה במיוחד. אני בטוחה שהייתה לעובדה זו השפעה”. אומנם בחירתה הראשונה הייתה להיות לוחמת, אך כמי שמעידה על עצמה כ”אדם טכני מאוד שאוהב לעבוד עם הידיים”, הבינה כי אולי דווקא העיסוק בחימוש מתאים לה יותר. ככל שהתקרב תאריך גיוסה, חשבה על כך ש”מעבר לכותרת של להיות לוחמת, אני רוצה לעשות משהו יותר פרקטי, יותר טכני, גם אם זה לא אופייני לאישה”.
היה מספרת כי מסלול ההתקדמות שלה בצבא היה מהיר מאוד, ככל הנראה דבר הנובע מהמוטיבציה הגבוהה לשירות משמעותי שמאפיינת אותה. תחילה פיקדה על ארבע חיילות, אך הרגישה שהיא רוצה לעשות משהו מעבר לזה. “זה כבר תפקיד שלישי שאני ממלאת, לפני כן הייתי העוזרת של קצין החימוש של החטיבה ומפקדת מחלקת חימוש בגדוד תותחנים”.
בהיותו של גדוד 198 גדוד הכשרות, מבצע “צוק איתן” היה החוויה המבצעית הראשונה של רוב בעלי התפקידים בגדוד. “התחלנו עם שבוע וחצי של העלאת כוננות מהבסיס, ולאחר מכן עלינו לגזרה”, היא אומרת. 30 ימים תמימים עבדו אנשי הגדוד, חלקם בעלי משפחות וילדים, במסגרת המאמץ המלחמתי האדיר של צה”ל לפגוע פגיעה קשה בשלטון הטרור של החמאס ברצועת עזה. השבת הראשונה מבין ארבע השבתות שהעבירו הרחק מהבית הייתה, לדבריה של אנאל, “הפוכה לחלוטין”. היא מספרת כי “כולם נרתמו כדי שתהיה לנו שבת כמו שצריך, אבל מכיוון שעדיין היינו עסוקים בהתארגנות ובהכנת הכוחות, הייתה שבת קצת מוזרה, במיוחד לדתיים מבינינו”.
בשבתות שבאו לאחר מכן, דאגו חיילי הגדוד להביא בקבוקי תירוש קטנים כדי לעשות קידוש – גם אם במרכז שטחי הכינוס. “המעבר מטיפול בנגמ”ש לקידוש של ערב שישי היה קצת מוזר”, היא מודה, אך מוסיפה כי “ניצלנו את ההזדמנות כדי לדרבן את החיילים ולחזק אותם. אחד הקצינים הדתיים דיבר על חשיבות החימוש ועל כך שבלעדינו – אף טנק לא יזוז. הלוחמים על הכלים רוצים אותם בכשירות הכי גבוהה שיש – ופה בדיוק אנחנו נכנסים לתמונה. מכיוון שמדובר בטנקים שמתאמנים כל הזמן בשגרה, עולה הסבירות לתקלות. במקום הזה עבודת התחזוק היומיומית והמצוינת של החיילים שלי הוכיחה את עצמה, והפידבקים מהשטח היו בהתאם. הכוחות הלוחמים רצו את החימושניקים איתם בכל מקום בו לחמו”.
וכשהיא אומרת שהכוחות הלוחמים רצו אותם איתם בכל מקום, היא יודעת בדיוק על מה היא מדברת. מקרה הזכור לה במיוחד אירע כאשר אחד הטנקים נתקע בתוך שטח רצועת עזה, ונסיונות החילוץ העצמאיים לא הניבו תוצאות. “נדרשנו להיכנס לתוך הרצועה ולבצע את החילוץ, שהיה מורכב במיוחד”. בליווי של טנקים מאבטחים נכנסה אנאל יחד עם מספר חיילי חימוש עליהם היא מפקדת, ואלו עבדו על הטנק משעות הצהריים המוקדמות ועד הלילה. בלילה לפנות בוקר יצאו חזרה אל שטחי הכינוס, התארגנו – ומיד חזרו בחזרה אל החילוץ, שארך זמן רב. “במשך כל הזמן נפרסו באזור כוחות אבטחה ותצפתו כדי להגן עלינו בזמן העבודה”.
על עבודתה המסורה במהלך ימי ולילות המבצע קיבלה אנאל הוקרה מיוחדת והביאה גאווה רבה לתושבי אליעד, כאשר נבחרה למצטיינת באירוע ראש השנה של החטיבה וזכתה לקיצור דרגה. לכן מעתה אימרו – סרן אנאל טולדנו.
