הלך לעולמו קצ‘ה, שמעון כהנר, לוחם ומפקד מיתולוגי, איש יחידה 101 והצנחנים, איש קיבוץ נווה איתן, חקלאי, בוקר ורפתן, איש התיישבות, ידיד הגולן
אל שמו של קצ‘ה התוודעתי כילד, כאשר קראתי בשקיקה את הספרים על יחידה 101 והצנחנים; היחידה ששינתה את דמותו של צה“ל והפכה אותו לצבא יוזם, נחוש, דבק במשימה, חותר למגע, מעז ומנצח.
בנעוריי, כאשר חבריי ואני נסענו לטיולים בגולן, במסגרת התנועה, או באופן עצמאי, והמקומות האהובים עלינו היו הזוויתן והיָהודייה, התוודענו למושג “החווה של קצ‘ה“, שהייתה מוכרת לכל טייל ולכל טרמפיסט (כמובן שנסענו אז בטרמפים) – חוות הבקר של נווה איתן, סמוך ליהודייה ולזוויתן.
מספר קצ‘ה, בספרו האוטוביוגרפי שיצא בימים אלה לאור:
“כדי שהעדר של נווה איתן יגדל ויתפתח – נדרשו שטחי מרעה חדשים. המרעה הדל בעמק שלנו לא הספיק לכל החקלאים והבוקרים באזור. לאחר מלחמת ששת הימים, תרתי אחר אזורים נוספים למרעה. בין השטחים שהתאימו היה גם השטח ביער יהודייה שברמת הגולן, שהיה ריק מתושבים. את האזור הכרתי מפעילות מבצעית מעבר לגבול, בשנות ה-50′. ואכן, לאחר המלחמה, במקביל להקמת היישובים הראשונים בגולן, קיבלנו מרשות שמורות הטבע שטח בין כ-25,000 דונמים של מרעה משובח, עתיר בוואדיות, במפלים ובנחלים (ואדי זוויתן והנחלים יהודייה, משושים ועסליה) שטחים ובהם שיחים ועצים. מרעה מעולה הן בחורף והן בקיץ…
“שנה לפני שהעברנו את העדר שמנה כ-300 ראש לרמה, עלינו כל צוות הענף. יחד, הכנו את השטח לקליטת הבקר. מתחנו למעלה מ-30 קילומטרים של גדר תיל לגידור שטחי המרעה וחלוקתו ליחידות מרעה משניות, הכשרנו דרכים בתוך השטח ודרכי גישה אליו, הכנו פסי בידוד למניעת שריפות והקמנו מכלאה גדולה, שקתות ואבוסים…
מתוך ספרו: “המסע והתוואי תוכננו והוכנו מבעוד מועד, כמו במבצע צבאי. בכל חנייה, קידם את פנינו שטח מגודר בגדר חשמלית ובו מזון ומים, כל התנאים הנדרשים לצרכי הבקר. שם, במקום העצירה הלילי, הפרות אכלו, נחו והיו מוכנות ליום המסע הבא…”
“באוגוסט 1969, יצאנו כל בוקרי נווה איתן רכובים על סוסים, למסע בן ארבעה ימים עם למעלה מ-300 ראשי בקר, מעמק בית שאן עד לרמת הגולן, מרחק של 60 ק“מ. בכל יום, התקדמנו בממוצע כ-15 ק“מ. המסע והתוואי תוכננו והוכנו מבעוד מועד, כמו במבצע צבאי. בכל חנייה, קידם את פנינו שטח מגודר בגדר חשמלית ובו מזון ומים, כל התנאים הנדרשים לצרכי הבקר. שם, במקום העצירה הלילי, הפרות אכלו, נחו והיו מוכנות ליום המסע הבא… ביום השלישי, המשיך העדר לכפר עקב, בעמק הבטיחה. בסוף היום, הגענו עם עדר מותש, אך שלם, לשטחי המרעה ביהודייה“.
17 שנים ניהל קצ‘ה את העדר בגולן, עד שנבחר למזכיר של ארגון מגדלי הבקר לבשר. בשנת 2000, נמכר העדר. בכך, קצ‘ה היה שותף למעשה ההיסטורי של ההתיישבות בגולן ושל הקמת ענף הבקר בגולן. ומאז, נפשו נקשרה לגולן.
נוצֵר המורשת
שמחתי שהמועצה האזורית זכרה את קצ‘ה והזמינה אותו לאירוע הממלכתי של חגיגת היובל להתיישבות בגולן. ראיתי אותו עומד, נשען על מקלו, ליד חבל הגידור של אזור האח“מים. הוא התבייש להיכנס אליו ולשבת. ליוויתי אותו למקומו. ותיקי הגולן שזיהו את האיש המזוקן, שהיה אגדה בחייו, ניגשו אליו ולחצו את ידו בחום. רוב האנשים שחלפו על פניו, צעירים זה מקרוב באו, לא הכירו אותו.
באופן אישי, הכרתי את קצ‘ה לפני כמעט שלושים שנה, בתקופת המאבק על הגולן. קצ‘ה היה שותף פעיל למאבק ולמועצה למען הגולן ובקעת הירדן. לאחר שנישאתי ליעל, שאביה – אריק שליין, היה אף הוא לוחם ה-101 וחברו של קצ‘ה, ההיכרות העמיקה.
קצ‘ה היה נוצֵר המורשת של ה-101 והצנחנים והפיץ את בשורתה. הוא היה הפרויקטור של הקמת אתר הזיכרון של הצנחנים בגבעת התחמושת ומנהל האתר. זמן קצר לפני פתיחתו הרשמית, הוא הזמין את הנהלת ועד יישובי הגולן לסיור מרתק באתר, בהדרכתו
קצ‘ה היה נוצֵר המורשת של ה-101 והצנחנים והפיץ את בשורתה. הוא היה הפרויקטור של הקמת אתר הזיכרון של הצנחנים בגבעת התחמושת ומנהל האתר. זמן קצר לפני פתיחתו הרשמית, הוא הזמין את הנהלת ועד יישובי הגולן לסיור מרתק באתר, בהדרכתו (ומשם המשכנו לסיור במנהרת הכותל, שנפתחה שבועות אחדים קודם לכן).
לפני כשנה, יזם קצ‘ה והוביל אירוע לוותיקי יחידה 101, במחנה גדוד הצנחנים 101, בבית ליד (שבעקבותיו כתבתי למדור זה את מאמרי “אין משימה שהיא בלתי אפשרית“). לאירוע הוזמנו מפקדי הגדוד לשיח על מורשת היחידה, בחינת דור לדור יביע אומר. לאירוע הוזמנו אלמנות לוחמי היחידה, וכך יעל ואני השתתפנו על תקן “הנהג של סבתא שלומית“, חמותי.
אני זוכר מספר פגישות חברים שקצ‘ה אירח בתחנת הדלק שהקים ליד קיבוצו. ישבנו סביב תנור ושוחחנו על ענייני השעה. אחת הפגישות הייתה בתחילת מתקפת הטרור המוכרת בשם החיבה “האינתיפאדה השנייה“. בתחילתה, היא התמקדה עדיין באזורי יש“ע וכללה בעיקר אירועי ירי. קצ‘ה, אז בן 66, יזם הקמת יחידת מתנדבים שתסייר להפגנת נוכחות רכובה ולשמירות בהתיישבות ביש“ע. בסופו של דבר, היוזמה לא התממשה.
ביום שישי האחרון, קניתי את האוטוביוגרפיה של קצ‘ה, שיצאה לאור לאחרונה – “להיות אחד מרבים“. הצגתי את הספר לשלומית חמותי והיא סיפרה לי שקצ‘ה חולה מאוד.
הצטערתי מאוד לשמוע על פטירתו. אל“מ שמעון כהנר – קצ‘ה, איש יקר, איש התיישבות וביטחון, אוהב ארץ ישראל, אוהב הגולן, אדם מגויס כל חייו למען מדינת ישראל. יהי זכרו ברוך!
