הצייר, זוכה פרס שיף לאמנות, לאוניד בלקלב מגיע ללמד בקצרין. גישתו של בלקלב היא: הציור לא מצלם את המציאות, או מעתיק אותה, הציור הוא החיים עצמם. ריאיון עם מי שאומר שלא צריך לומר שום דבר, הכול נמצא בציורים
לא בכל יום מגיע אמן בסדר גודל לאומי לקצרין ולא לביקור חד–פעמי, אלא לסדרה שנתית. הצייר לאוניד בלקלב, זוכה פרס שיף לאמנות ועוד פרסים רבים אחרים, יגיע החל מהשבוע, בכל יום רביעי, ללמד בקצרין במרכז שיאון (רחוב שיאון 3). לקראת תחילת הלימודים, יצאנו לקבל רשמים מתלמידים של לאוניד, מלאוניד עצמו ומציוריו הרבים, בעיפרון, בפחם ובשמן, שמספרים כמעט הכול.
באחת מהסצנות, בסדרה המצליחה “שטיסל“, נכנסים קיווע וליבי הביתה, רגע לאחר שנישאו. בשניות הראשונות לאחר כניסתם לביתם הטרי, קיווע מבקש מליבי רק רגע. היא מופתעת. הוא מבקש לצייר אותה. בהמשך, לאחר פטירתה של ליבי, הציור האישי כל כך הזה יימכר ובסצנה מרגשת במיוחד, קיווע ידרוש את הציור חזרה מהקונה ויתבלבל בין ליבי שבציור לבין ליבי האמיתית. המתה. ברגעים האלה, הוא צועק על הקונה: “אני רוצה שתחזירי לי את אשתי!”.
מן הסתם, רוב הצופים שצפו ב“שטיסל” ובסצנה הזו, לא יודעים שיוצר הסדרה, אורי אלון, הוא אחד מתלמידיו הרבים של הצייר עטור הפרסים, לאוניד בלקלב. הסצנה המדוברת מייצגת מאוד את הרוח של לאוניד, שאינה מפרידה בין החיים לבין הציור, אלא מחברת אותם למקשה אחת. הציור לא מצלם את המציאות, או מעתיק אותה. הציור הוא החיים עצמם.
לאוניד, שתערוכות יחיד שלו הוצגו במוזאון ישראל, במוזאון תל אביב ובעוד מוזיאונים בארץ, יגיע החל מהשבוע ללמד ציור בקצרין, בכל יום רביעי. בלקלב עלה לישראל בשנת 1989 ולדבריו, גילה את האור של ארץ ישראל, שבא לידי ביטוי עוצמתי בציוריו.
בכל ציור של טבע דומם בשיעוריו, הוא יזמין את התלמידים ל“טיול“, עוד לפני שיניחו את המכחול על הקנבס. הוא יחפש יחד אתם נקודת מבט, זווית שבה קורה משהו. יחס. אחד התיאורים השגורים בפיו של לאוניד על ציור הוא ש“הוא אמתי“
לכל ציור יש סיפור
תלמידיו הרבים, שפזורים בכל רחבי הארץ, מעידים על לאוניד כעל הרבה יותר ממורה ומתארים אותו כאדם ששינה להם את נקודת המבט על החיים, את הרגשת המציאות ואת היכולת לתאר רגש במכחול. כך, בכל ציור של טבע דומם בשיעוריו, הוא יזמין את התלמידים ל“טיול“, עוד לפני שיניחו את המכחול על הקנבס. בטיול הקטן בסטודיו, הוא יחפש יחד אתם נקודת מבט, זווית שבה קורה משהו. יחס. לא בכדי, אחד התיאורים השגורים בפיו של לאוניד על ציור הוא ש“הוא אמתי“.
לכל ציור יש סיפור, שיר, או הרגשה שעוברת. שני עצים ליד ספסל הם נכדים שבאו לבקר את סבא. תפוח שנוגע בענבים, בציור טבע דומם, הוא חבר שנותן לו חיבוק. לאוניד מצייר את החיים, את היחסים בין אנשים ובין חפצים, בהם הוא נופח נשמות. אבא ובן. אימא ותינוק. סבא ונכדים.
הרגש, היחסים והחום יכולים לבוא לידי ביטוי באופניים שעוברים ליד שלולית בכביש, או באנשים שממתינים בתחנת אוטובוס. ציור אחר של לאוניד, של עז אחת שפונה לכיוון שונה מהעדר בדיר, מתואר על ידו כיציאה מהחושך אל האור. “תראה“, כך הוא יתאר בלחישה נרגשת, “יש לך כאן את החושך ורק עז אחת היא היציאה. האור“.
לאוניד מתאר לא אחת את העבודה הקשה בתוך הצל, ובתוך החושך, “הצד השני“, כפי שהוא מגדיר אותו, לצד “הנשיקה של האור“. הנקודות המוארות ביותר. האור ששוטף את ציוריו ושלאוניד מתאר אותו כאור של ארץ ישראל.
לצד הרגש, האור והחום בשיעוריו, לאוניד יכול לפצוח במונולוגים ארוכים ומעוררי השתאות על אמנים ידועים כרמברנדט, מודליאני ואחרים, כאילו שהם חבריו הטובים ביותר שיושבים אתו כאן אתנו בחדר.
“רמברנדט לא היה יהודי, אבל הוא היה צדיק“. הוא מצמצם עיניים, כמעט לוחש. “הוא הצליח לראות מה שאף אחד לא הצליח אף פעם“.
במהלך הריאיון, לאוניד מבקש שוב שוב להדגיש את הליווי של כל תלמיד בקורס: “אחד צריך בשמן, אחד – בפסטל, אחר – בעיפרון. עיפרון זה הבסיס, זה הלחם. אחר כך יגיע גם השוקולד, אבל כל אחד מקבל בדיוק מה שהוא צריך“. הוא מדגיש שהקורס לא מיועד רק לבוגרי בתי ספר לאמנות, או מגיל מסוים, אלא “אני רק צריך לראות שיש כישרון ואז אני יכול לעזור לגדול“.
הצבע נוזל מהלב
תלמיד של לאוניד, שלומד אצלו כבר כמה שנים, מתאר את החוויה של הלימוד: “לאוניד מלמד בציור לראות את מה שלנגד עינינו, להעביר ליד מה שהלב מרגיש, לבחור במה להתבונן ולאפשר לזולת לראות את היופי הזה, המצוי בתוכנו, דרך הצבעים והמגע עם הקנבס והטאצ‘. צריך לראות בעיניים איך הקסם הזה כל כך אמתי“.
הוא ממשיך לתאר בציוריות איך לאוניד מגיע וכל הכיסים שלו מפוחמים מהמחברות שנמצאות בכל מקום בתיק.
“הצבע נוזל לו מהלב ואתה רק צריך לבוא ולקחת ממנו קצת צבע ולהתחיל לעשות זאת בעצמך“.
תלמיד מספר: “כשהתחלתי, הוא היה אומר לי ‘תסתכל על הצל שבעצים, אתה רואה שהוא כחול?’ והאמת היא שראיתי רק שחור בעיניים … אך למרבה הפליאה, כעבור כחצי שנה, נפקחו לי העיניים וראיתי על מה הוא מדבר“
תלמיד נוסף מספק מזווית נוספת: “צורת הלמידה שלי אצל לאוניד הייתה בעיקר השראה. כשהתחלתי, הוא היה אומר לי ‘תסתכל על הצל שבעצים, אתה רואה שהוא כחול?’ והאמת היא שראיתי רק שחור בעיניים … אך למרבה הפליאה, כעבור כחצי שנה, נפקחו לי העיניים וראיתי על מה הוא מדבר. בעצם, הוא לימד את המוח שלי לראות את הצבעים העדינים, שמעולם לא שמתי לב אליהם. את שוני הגוון שיש בכל צבע. כך, העולם נהיה יותר צבעוני, יותר מרגש ויותר מזמין לצייר אותו“.
לאוניד יגיע החל מהשבוע הקרוב ללמד בקצרין. זאת אחרי שנתיים שלימד בקבוצה עצמאית, שפעלה בקשת. כששאלנו אותו מה יש לו לומר, הוא עונה שלא צריך לומר שום דבר. הכול נמצא בציורים.
“מי שרוצה ללמוד, שפשוט יסתכל בציורים. הם מדברים יותר טוב ממני“.
כלוחצים עליו, בכל זאת, הוא אומר: “יש שני מקומות בעולם שהגעתי אליהם והרגשתי בית. אחד בירושלים והשני בגולן“.
השיעור עם לאוניד יתקיים בכל יום רביעי בין 12:30-15:30.
מייל mercazsion@gmail.com
