עיד אל בנאת, חג הבנות, נחוג בסוף חג החנוכה. ראש חודש טבת, סוף חג החנוכה, נשים ביהדות צפון אפריקה, סלוניקי ועוד, היו מתכנסות וחוגגות חג של בנות
מור שגיא, “עיינות – יהדות ישראלית”
עיד אל בנאת הוא חג הבנות העתיק, מיסודן של עדות המזרח, בעיקר מצפון אפריקה. זהו זמן של יחד, אוכל, ריקודים, הדלקת נרות, סיפורים על גיבורות חנוכה ומנהגים שונים: אמירת סליחה, חגיגות בת-מצווה, מתנות ועוד.
בגולן, ישנן לא מעט נשים המכירות מבית אימא את החג ונפגשו לספר עליו. בתמיכת מיזם “הלוז העברי”, של “עיינות – יהדות ישראלית”, במרכז הקהילתי גולן, ובשיתוף עם “מרחב נשימה – הקליניקה הקהילתית לנשים בגולן” ו”אנסמבל נשים רוקדות”, החלטנו לחדש את החג, כאן בגולן.
בנר שמיני של חנוכה, התכנסו נשים מרחבי הגולן, באוהל שב”חאן אל על”, לערב של יצירה, ריקודים, זמן נשים יחד. מעגלים של צלילים, חיוכים, ריקודים וחיבורים עלו מהאוהל אל שמי הגולן. הייתה אווירה מיוחדת והשאיפה היא להפוך את החג למסורת. המטרה היא להרחיב את ההיכרות בין נשים בגולן, במפגשים השונים המתרחשים במהלך השנה: מפגשי הקליניקה הקהילתית, פעמיים בחודש בקצרין (בימי א’) ובבני יהודה (בימי ד’), סדנאות התנועה של המרכז לנשים רוקדות ושל “עיינות”, סדר הנשים שמתקיים מדי שנה לקראת פסח וקבוצות הלימוד לנשים ונערות.
מיכל בלנק – “אנסמבל נשים רוקדות”: “הריקוד יכול להחזיר אותנו לאחור בזמן, בשל היותו צורך קדום, המתממש בטקסים משחר ההיסטוריה. הריקוד פותח לבבות, משמח, מייצר חגיגה וחיבור כנה ובלתי מילולי בין אנשים. ערב שכזה שקורא לנו, הנשים, להיזכר במי ובמה שאנו ופשוט לחגוג את היותנו. שמחנו להשתתף ולשתף את הריקוד ‘רקמה אנושית’, במרחב המקבל שהתעגל סביבנו. אנו ממשיכות לעבוד על חומרים חדשים, ומזמינות נשים להצטרף אלינו ל’אנסמבל נשים רוקדות’, המורכב מנשים גולניות אמיצות ומרתקות. פרטים במרכז הקהילתי חיספין”.
אורית גביש כהן: “בעיד אל בנאת, ההופעה הייתה אינטימית במעגל הנשים הגדול שנוצר והרגשתי שהריקוד הצליח לגעת בלב של כולן, במשמעות שהוא יצר. אני נהניתי מאוד ובשיחה אחרי המופע, כולן סיפרו שהיה משהו עוצמתי ומיוחד”
אורית גביש כהן – “אנסמבל נשים רוקדות”: “אני מקדמת צבי, בת 58 ואני רוקדת בשנתיים האחרונות במרכז לנשים רוקדות, במרכז הקהילתי אשכול ‘אל על’, בהנחייתה של מיכל בלנק, מאליעד. בחוויה שלי, ממפגש למפגש, אנו יוצרות רקמה אנושית, שזה גם שם המופע שהעלינו בערב המרגש שהיה. אנו יוצרות מעין פסיפס של תרבויות, המנסות ליצור תצרף אנושי, דרך תנועה המחברת פנימה, באופן שכל היום והשבוע נראה ומרגיש אחר, לאחר הריקוד. בעיד אל בנאת, ההופעה הייתה אינטימית במעגל הנשים הגדול שנוצר והרגשתי שהריקוד הצליח לגעת בלב של כולן, במשמעות שהוא יצר. אני נהניתי מאוד ובשיחה אחרי המופע, כולן סיפרו שהיה משהו עוצמתי ומיוחד”.
