תמיד הכרזתי שאני טיפוס של קיץ. אני שונאת שקר לי. והסתיו כאילו אמור להיות התקופה הטובה, עם עלי השלכת היפים והחצבים, אבל זה לא זה. הידעתם? מצב הרוח משפיע על יחסנו לעונות השנה. עובדה
תמיד הכרזתי שאני טיפוס של קיץ. אוהבת את השמים כחולים, ים ושמש ובגדים קלילים והכי אני שונאת שקר לי. אבל בשנים האחרונות, הקיץ נעשה חם יותר, כך מרגיש לי, או שאולי זה הגיל וגלי החום שמשגעים אותי. מתגעגעת לימים שהשמש הייתה מלטפת אותי בחומה הלוהט והייתי נהנית ממנה. עכשיו אני קצת סובלת כשחם לי. אבל אני עדיין לא יכולה להגיד שאני אוהבת את החורף, כי אני שונאת שקר לי. אני אוהבת שנעים והסתיו כאילו אמור להיות התקופה הטובה, עם עלי השלכת היפים והחצבים, אבל בימים האחרונים, ביום עדיין חם והערבים התחילו להיות קרים ורוחות חזקות מנשבות בלילה ומפריעות לי לישון והימים מתקצרים.
אני אוהבת את הימים ארוכים, כי כשהחושך מקדים להגיע בחמש בערב, אני כבר מתחילה לפהק ומתחשק לי רק ללכת לישון. האמת היא שבתקופה הזאת מה כבר יותר כיף מלישון ולשכוח מכל מה שקורה. זה רק נדמה לי, או שבחדשות יש רק בשורות רעות… כי עכשיו, תוך כדי כתיבת הטור הזה, בחדשות מדברים על פרשת ההדלפות וחוק הגיוס ושר הביטחון גלנט שפוטר. המתבגרת שואלת אותי אם זה טוב או רע שהוא פוטר ואני מיד עונה לה ש"בטח שרע".
אבל אני כבר לא באמת יודעת מה טוב ומה פחות ואני פתאום מרגישה כל כך מבולבלת ואני לא יודעת מי אני – ליכוד? מחנה ממלכתי? ציונות דתית? ומה אני חושבת על החרדים? אף פעם לא הפריע לי מה שאחרים עושים. אנחנו מחנכים לצבא והם מחנכים ללימוד תורה והבן שלי עשה כל כך הרבה מילואים השנה והם לא וזה לא הטריד אותי. עכשיו, כשהכול סוער בכל החזיתות, יותר מהרוח שמפריעה לי לישון בלילות, אני כבר לא יודעת מה טוב ומה נכון ואיך אפשר לנהל ככה מדינה וחיים ושגרה.
אולי אביב?
בעצם, כבר שכחנו מזמן מה זו שגרה, עם מלחמה כל כך ארוכה. מה שהיה נראה פעם טבעי מקבל משמעויות אחרות. אני לא יודעת לענות למתבגרת מה טוב ומה פחות ואם אני בעד טראמפ או האריס ומה יהיה אם עוד פעם יקראו לבן שלי למילואים, איך אני אגיב ומה אחשוב. אני מרגישה מבולבלת כל כך ולא שקטה ממה שקורה לנו בחיים ובמדינה ואני מרגישה שאני בעיקר רוצה שקט ושלווה. לא מלחמות! בלי הרוגים ונרצחים, לא רוצה אזעקות ולא טילים ולא הפגנות ולא שנאת אחים.
אני כל כך רוצה ומבקשת שיחזירו כבר את החטופים. אני רוצה לחזור לחיים השקטים שהיו לנו, לשגרה המבורכת שלא תמיד ידענו להעריך וכל כך מתחשק לי שיהיו עכשיו מלא-מלא שמחות ובשורות טובות, שהשמש תזרח ביום ותלטף אותי, שהשמים יהיו כחולים ומזג האוויר יהיה נעים. לא חם מדי ולא קר ושירד הרבה גשם בלילה, שהימים יהיו ארוכים והלילות יהיו שקטים ושתהיה אהבת אחים, בלי מחלוקות, בלי שנאה והשמצות, שתהיה הנהגה טובה למדינה, שארגיש בטוחה ושלווה.
זה אפשרי שתהיה מציאות שכזאת עכשיו? אני שואלת כי אני כבר ממש מבולבלת ולא יודעת מה אני – טיפוס של קיץ, או של חורף? בעצם, אולי אני בכלל טיפוס של אביב. אני פשוט עוד לא החלטתי…
כשאין לי תשובות טובות, גיליתי לאחרונה שהקוראים שלי מאוד אוהבים שאני משתפת מתכונים, אז חולקת אתכם בשמחה
מתכון לעוגת שוקולד פירורים שתמיד מצליחה לי
החומרים:
2 ורבע כוסות קמח
שקית אבקת אפייה
1/4 כוס סוכר
3/4 כוס שמן
1 ביצה
ההכנה:
ללוש בוו גיטרה את כל החומרים לתערובת פירורית. 3/4 מכמות הבצק לשטח בתבנית חד-פעמית בינונית (גודל 24) ואת הרבע הנותר לשמור בצד.
מילוי השוקולד:
החומרים:
1/2 כוס מים
1/2 כוס שמן
200 גר שוקולד מריר
1/2 כוס סוכר
2 ביצים
כף קמח
2 כפות שוקולית
כף קקאו
ההכנה:
במיקרוגל, להמיס במשך כשתי דקות מים, שמן, סוכר ושוקולד ולערבב היטב. להוסיף שתי ביצים, כף קמח, שתי כפות שוקולית וקקאו. לערבב היטב ולשפוך על הבצק. לפזר מעל את פירורי הבצק ששמרנו, לאפות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות, במשך כ-35 דקות, עד שפירורי הבצק משחימים. לקרר מעט ולחתוך לריבועים.
