בשנת 1921 נישאו בגרמניה הוריה של חווה קאופמן מרמת מגשימים, כיום בת 90, וקיבלו לחתונתם בין השאר ארונית פסח מיוחדת מעץ. בני המשפחה הצליחו לחלץ את הארונית כשעלו ארצה, וסיפורם הוא שילוב של יציאת מצרים, קערת הפסח והגדת לבנך
קערת ליל הסדר היא צלחת מסורתית סמלית שאותה מניחים על השולחן בליל הסדר, ועליה שישה מאכלים המייצגים רעיונות הקשורים לסדר הפסח וליציאת מצרים.
חיפשנו אותה השנה, את קערת הפסח המיוחדת, שעשתה אף היא יציאת מצרים משלה, ומצאנו. מצאנו קערת פסח שעליה בלבד ראוי לומר: והגדת לבנך, ואף להוסיף ולהדגיש: דבר לא לשכוח – עד דור עשירי, עד שוך עלבוניי עד כולם, עד כולם (“נדר”, אברהם שלונסקי).
הקערה שנמצאה למעשה אינה קערה, אלא מעין ארונית עגולה עשויה עץ, המכילה שלוש “קומות” עבור שלוש המצות ומעמד לקערת הפסח. הארונית, שמעטרת את ראשה צלחת חדשה שנרכשה בירושלים, מוצבת מדי פסח על שולחן החג של משפחת קאופמן ברמת מגשימים. זו, וחפצי קודש רבים שהצילה המשפחה ואגפים אחרים שלה, נוצרו בידי אמנים יהודים בקהילת מינכן, אשר שמם נודע באיכות יצירתם והקפדתם היתרה.
חצי מיליון נפשות מנתה יהדות גרמניה בראשית המאה הקודמת. מכיוון שיהדות זו היתה ממש בעין הסערה, שרדו מעטים מתוכה, מרביתם מי שהצילו עצמם בראשית שנות השלושים. ביניהם גם משפחתה של חווה קאופמן, אימו של רפי קאופמן חבר רמת מגשימים. בני המשפחה היו הן ציונים והן דתיים ועלו לישראל בשנת 1935, כאשר היה עדיין אפשר להציל גם רכוש.
חווה נולדה ב-1925 והתחנכה באזור בסמוך לברלין, בשנת 1933 נאלצו בני המשפחה לעזוב את ביתם עקב עליית היטלר לשלטון, כשהם מצטרפים לקהילת ברלין שמקיימת בתי ספר, מוסדות כשרים ובתי כנסת. כמו צעירים רבים ביהדות זו, גם אם המשפחה הייתה בתנועת נוער ציוני ‘בלוווייס’ והאב בתנועת נוער ציונית ‘הרצל-בונד’.
לא הרבה דובר או נחקר על “עליית הייקים” לישראל, אך אפשר גם מסיפור משפחה זו ללמוד, שאיש לא חיכה להם כאן עם זרי פרחים, איש לא פינה עבורם מקום למגורים או יעד לפרנסה. עלייתם, כמו רבות לפניה ואחריה, היתה קשה, מייאשת, הוותיקים מתנכרים לעיתים והחדשים מסתגרים בתוך עצמם.
עם עלייתם, ובחסרונו של דיור למשפחה, הופרדו חווה ואחותה רחל מהוריהן ונשלחו לבית משפחה בנהלל, שם סבלו רעב ממש. בבית הספר המקומי קראו לעברן הילדים: “חיזרו להיטלר!” בתום חצי שנה הועברו הבנות לבית הילדים “אהבה” בנווה שאנן, יורשו של בית יתומים מברלין, שרוב ילדיו ניצלו שכן הועברו לאיטם לארץ. רק לאחר חלוף שנה לעלייתם, התאחדה המשפחה בדירה בכרמל, כאשר האב נכנס לנהל את קרן היסוד.
לאחר שנות לימודים, שהסתכמו במעבר בין כשמונה בתי ספר שונים עקב התנאים, נישאה חווה בשנת 1944 לארנולד, יוצא גרמניה אף הוא, מנהל חשבונות בתל אביב, והם מקיימים במהלך 40 שנות חיים משותפות משק חקלאי ברמת הדר, היום הוד השרון.
מה מקורם של כלי הקודש שהועלו לישראל בידי בני משפחתך?
קאופמן, היום בת 90: “הוריי נישאו בשנת 1921 וקיבלו את הארונית הזאת לחתונתם מהוריהם. היא נוצרה במינכן, בדרום גרמניה, בה היה ריכוז מאוד גדול של אנשים שעסקו ביודאיקה.
הכל עשוי מעץ, אך כלי העץ כבר לא קיימים יותר. זהו מעין ארון קטן עם מגירות, אשר בהן מניחים את שלוש המצות ואת האפיקומן וסוגרים אותם עם דלתות קטנות. למעלה מניחים ששת מאכלי הפסח בצלחת פסח או בצלוחיות קטנות.
הוריי הורישו לי את הארונית ואת שאר כלי הקודש שהצליחו לחלץ מגרמניה עם עלייתם ארצה ואני העברתי את כולם לבני משפחתי ברמת מגשימים. יחד עם הארונית עברה לרמת מגשימים גם מגילת אסתר שאף היא נכתבה במינכן, וניתנה למשפחה לשימוש בבית הכנסת וכן משניות די עתיקות. גם ספר תורה העלינו מגרמניה, שאינו קיים עוד אבל כל האביזרים שקשורים אליו – כתרים, יד ומעילים נתרמו לצה”ל.
“אפשר להוסיף שבמוזיאון ישראל יש סוכה שנתרמה ממשפחת פרנקל, היא משפחת אמי, אשר הצליחה להציל אותה ככל הנראה בשנת 1939. הסוכה צוירה ונעשתה אף היא בדרום גרמניה לפני כ-300 שנה”, מסיימת חווה פרנקל, סבתא רבתא ל-14 נינים, אשר כמעט כל צאצאיה נאחזו ברמת הגולן.
הבן רפי קאופמן הקים עם מרים את ביתם ברמת מגשימים. בנם הבכור הראל עם משפחתו מתגוררים במעלה גלבוע; הבנים אייל, דורון ומאיר גרים בנטור; אלון ביונתן ואורית באניעם.
וסבתא חווה? מתגוררת בבית המשפחה, ממשיכה ללמוד במכללה, ליהנות ממינוי בתזמורת ובתיאטרון. וזוכרת.
—-
כלי החג שרדו, לא בעליהם
עם כתיבת הדברים נזכרתי אף אני בכלי חג מתוצרת גרמניה, אשר מונחים למשמרת במשפחתנו ובוודאי גם הם הונחו על שולחן הסדר בבית משפחה רוגעת. כלי האוכל שכאן היו מתנת החתונה לסבתי הרטה לבית יוסף מהעיר קמניץ, כאשר נישאה לסבי מקס ריכטר. האות R אשר מתנוססת על ידיות הכלים מציינת את שם המשפחה, האותיות MHR על כלי ההגשה – את ראשי תיבות שמותיהם של בני הזוג שנישאו.
הכלים עשויים כסף, למעט להבי הפלדה של הסכינים, אשר עליהם חרוט שם היצרן ג’יי.ר. הנקלזולינגן צווילינגסוורק -J.R.HENKELSOLINGEN ZWILLINGSWERK
אשר עדיין נחשב כיצרן הסכינים הטוב בעולם.
הורי נמלטו מגרמניה בסוף שנת 1939, נושאים על כתפיהם תרמילי גב בלבד, מגיעים לחופי הארץ באונית המעפילים הבלתי לגלית “הילדה” ונעצרים בידי הבריטים.
כלי הכסף שצילומם כאן הוחבאו בברלין ורק שנים רבות לאחר תום המלחמה הושבו למשפחתנו.
סבי וסבתי הי”ד, כמו גם כל בני משפחתם הנוספים, למעט ארבעה, נרצחו בידי הנאצים.
דניאלה שאול
