בשבוע שעבר דיברנו על מלכת הסלעים. השבוע – מלך הבִּיצה. הנרקיס המצוי, שפורח ממש בימים אלו באחו נוב, בשמורת גמלא ובעוד ועוד מקומות מתאימים. פינה בטבע – סיפורים מהטבע החי, הצומח והדומם של הגולן
כמו הרקפת, גם הנרקיס פורח בחורף וכמוה, גם לו יש פתרונות לבעיות העלולות להיות לפרחים בחורף. מבנה הפרח של הנרקיס מיוחד במינו – בראש הגבעול מתנשא הפרח, בעל עלי כותרת לבנים ומרשימים ובמרכז העטיף מופיע מין כתר צהוב, זה שהקנה לו את השם “מלך הביצה“, הנקרא עטרה.
בתוך העטרה, מופיעים אברי הרבייה של הפרח – האבקנים ועמוד העלי, שבראשו צלקת ובתחתיתו השחלה.
בנרקיס המצוי, אנו מוצאים שני טיפוסים של אורך עמוד העלי – טיפוס בעל עמוד עלי קצר מהאבקנים וטיפוס בעל עמוד עלי ארוך יותר מאבקנים. החלק המעניין הוא שקיימת אי–התאמה כימית בין אבקנים מאותו הטיפוס, כך שהם לא יוכלו להפרות פרחים מטיפוס דומה. בכך, הנרקיס מונע האבקה עצמית מפני שכל הפרחים היוצאים מאותו בצל יהיו כמובן בעלי אותו טיפוס של אורך עמוד העלי.
הנרקיס צריך למנוע ממי הגשמים להגיע אל אברי הרביה ולהרוס אותם וככל הנראה, העטרה הצהובה היא זו שמסוככת על האבקנים ושומרת עליהם. מלבד זה, הדגם של כתם צהוב חזק על רקע פרח לבן משמש כפרסומת הנראית למרחקים ומאותת למאביקים שכדאי להם לבוא ולשתות מהצוף.
אומנם התחרות על מאביקים פחותה, אך גם לא רבים המאביקים שפעילים בחורף. לצורך העניין הזה, הנרקיס מתהדר בריח חזק מאוד (לדעת רבים, גם נעים מאוד) שמגביר את הפרסומת ומושך אליו מאביקים נוספים.
אנחנו מכירים את הנרקיס כ“מלך הביצה” ואכן אתרי הפריחה המפורסמים ביותר שלו נמצאים על גבי קרקעות כבדות, שלרוב מוצפות בחורף, כמו למשל אחו נוב, עמק החולה ועמקי מישור החוף, שבעבר היו שטחי הביצה הגדולים ביותר בישראל. אך מוכר בישראל בית גידול נוסף שבו פורח הנרקיס (והוא עושה את זה אף מוקדם יותר) והוא על כיסי קרקע בין הסלעים, באזורי ההר, בחבל הים תיכוני, אך גם במזרח השומרון ואפילו בנחל דימונה ונחל חצץ, בהר הנגב.
בקיצור, שווה להיות נרקיסיסט ולצאת לחפש אותם פורחים!
