הילד בן השמונה אינו מסוגל להבין ולדעת מהו תהליך החינוך שנכון לו ולעתידו. הוא איננו מודע למתבקש בחיים הבוגרים. החינוך הוא באחריות המבוגרים
תקופת המלחמה הביאה את הילדים, ההורים ואת הצוות החינוכי למפגש בין גישות שונות של חינוך. בקיבוץ בו אני עובדת כרגע, נפגשתי עם צוות חינוכי, ילדים והורים מבית הספר הדמוקרטי. מכיוון שמטרת בית הספר שנבנה בקיבוץ הייתה להכניס את הילדים לשגרה, שהיא מסגרת חינוכית שמתקיימת בכל יום מ-8:30 עד 12:30, וחשוב היה לי להבין את השיגרה שחווים הילדים במסגרות החינוכיות השונות, יצאתי לחקור ולהבין את החינוך הדמוקרטי.
חינוך דמוקרטי הוא אסכולה בחינוך, המבוססת על ראייתו של הילד כאדם שלם ועל כן כזכאי למלוא זכויות האדם בתהליך החינוך ובראשן הזכות לחירות ולשוויון. האם ילד בגיל שמונה מסוגל להבין ולדעת מהו תהליך החינוך שנכון לו ולעתידו? שוויון עם מי? שאלות רבות עלו והתחדדו יותר כששיחקנו “חבילה עוברת” ו”ארץ עיר”, כשרצינו להוסיף עוד עמודה ובה “מילה חיובית” וילדים לא הצליחו לקרוא ולשחק אתנו.
החינוך הדמוקרטי מושתת על זכויות האדם, בהן הזכות לכבוד, חופש הבחירה, חופש הביטוי, חופש התנועה וכדומה. אני מאמינה שכל מסגרת חינוכית מושתתת על זכויות אדם והזכות לכבוד. בכל מסגרת חינוכית, מתקיימות שיחות אישיות ודיונים בכיתה המאפשרים את חופש הביטוי, אך האם בחיים בכלל יש לנו חופש תנועה מלא? אנחנו יכולים ללכת מתי שאנחנו רוצים, לאן שאנחנו רוצים? בכל תחום עבודה שנהייה, אנחנו מתחייבים לשעות עבודה. מי שרוצה חופש, צריך לבקש מהבוס, שלעתים מסכים ולעתים לא. האם אין כללים למסגרת שבתוכה אנו חווים את חופש התנועה? החינוך הוא באחריות המבוגרים.
בדרכו שלו
בבסיס הגישה לחינוך דמוקרטי, עומדת תפיסתם של ז’אן-ז’אק רוסו, אלכסנדר ס. ניל וג’ון דיואי. לפי השקפתו של רוסו, המחנך חייב לצמצם את השפעתו על החניך למינימום האפשרי, כדי שהחניך יפתח את נטיותיו וכישרונותיו הטבעיים כאינדיבידואל עצמאי ובלשונו של רוסו עצמו: “שהילד לא יעשה דבר רק מפני שרואים או שומעים אותו, ובקצרה שום דבר בזיקה לאחרים, אלא אך ורק את מה שדורש ממנו הטבע; או אז כל שיעשה יהיה אך טוב”. גם קורצ’ק אמר: “חנוך לנער על פי דרכו”. בכל מסגרת חינוכית, נדרשים לראות את הילד שלפנינו, בוחנים את כישוריו ומאפשרים לו את סביבת הלמידה שתתן מענה לכל צרכיו וכישוריו, למען ייפתח ויתפתח בדרכו שלו.
מטרת המסגרת החינוכית היא להיות העוגן והקביים להתפתחות נכונה למען רווחתו העכשווית והעתידית של הילד. הילד הקטן איננו מודע למתבקש בחיים הבוגרים, אנחנו המבוגרים – כן. אנחנו יודעים שילד, כדי שיהיה עצמאי, חייב לדעת קרוא וכתוב. לדעת תקשורת מקרבת וכישורי חיים שבין אדם לחברו. על כן, באמצעות הכוונה להתנהלות, במסגרת בה יש כללי התנהגות, מקבל הילד הכוונה להצלחה בחיים. להגיע בזמן אינה בחירה. ילד שלא ילמד להגיע בזמן, יפספס את האוטובוס/ הרכבת/ המטוס. ילד שלא ילמד להביא ציוד, יתקשה להתארגן ולקחת את כל מה שצריך שיעשה לו אך טוב. אין כאן שום דבר בזיקה לאחרים. חובתנו לתת לילד כלים למען הצלחתו.
* למען הסר ספק, ד”ר מרום אינה עוסקת ברפואה
