אחרי שנסעו יותר משעה לקיר הטיפוס הקרוב, והבינו כמה הפריפריה פריפריאלית, החליטו נעה וינון ברגיל לבנות קיר טיפוס קרוב, בגולן, או בעמק הירדן. קל זה לא היה
איך הכול התחיל? לפני כשנתיים, ביום שבת עם הילדים, התלבטנו נעה אשתי ואני “מה נעשה היום”. הילדים שלנו הם אחת ההוכחות שמוצא האדם מן הקוף. הבן הבכור שלנו, כרם (בן 9), הוא המכונה שלנו לקיטוף תאנים מעצים גבוהים במיוחד וכשבתנו הקטנה ימה (בת 7) הייתה בגן, היינו צריכים להוריד אותה מפנסי רחוב, עליהן טיפסה בשניות של חוסר תשומת לב מצידנו.
החלטנו לנסוע לקיר טיפוס. החוויה הייתה מלהיבה ומרגשת. משחררים את הילדים לקיר, ללא אבטחות, באזור הבולדר. הם יכולים לטפס מיד לגובה משמעותי, להפעיל את הגוף, לבחור במסלולים קלים ומהנים, או מאתגרים, שאפשר לתכנן ולהתאמן עליהם שעות. יוצאים מהמסכים, מפעילים את הגוף, מתחזקים ופותרים חידות. בנוסף, הטיפוס ביחד עם חברים הוא חוויה מגבשת וקהילתית ולבסוף – התמונות להשוויץ לסבים, לדודים ולחברים נראות כולן כאילו נגזרו ממגזין החיים הטובים או מארץ הפלאות.
הנסיעה לקיר הקרוב מדרום רמת הגולן ארכה למעלה משעה. כל הדרך חזרה, חשבנו רק למה אנחנו צריכים לנסוע כל כך רחוק בשביל חוויה כזו, כמה הפריפריה פריפריאלית ולמה שלא נרים את הכפפה ונבנה אחד באזור. במקרה, גם נעה וגם אני היינו בתקופה רגועה בעבודה, אז התחלנו ללמוד את המשמעויות.
חלומות באפיקים
אני ינון ברגיל, נשוי לנעה פטישי, אבא לכרם וימה. בן 40. טייס ב”אל על”, כרגע בחל”ת. נולדתי וגדלתי בקיבוץ מבוא חמה. בשירות הקבע בחיל האוויר, גרתי 10 שנים במרכז, ולקראת הלידה של כרם, חזרנו לקיבוץ הכי יפה בארץ ובנינו בית בוץ אקולוגי בהרחבה, על הנוף לכנרת. כאן המקום לציין שהקיבוץ קולט משפחות.
עם כל האהבה לדרום-מרכז רמת הגולן, הערכנו שאין עדיין מספיק תנועת אנשים שתוכל להצדיק פה את ההשקעה בהקמת הקיר. בדקנו מבנים בכל עמק הירדן והחיבור עם אפיקים היה הכי טוב. לי גם יש משפחה באפיקים. אבא שלי, בני ברגיל, גדל באפיקים
עם כל האהבה לדרום-מרכז רמת הגולן, הערכנו שאין עדיין מספיק תנועת אנשים שתוכל להצדיק פה את הקמת הקיר. בדקנו מבנים בכל עמק הירדן והחיבור עם אפיקים היה הכי טוב. קיבוץ אפיקים נמצא במרכז רשת מדרכות האופניים שבמשולש כנרת, שער הגולן ואשדות יעקב והרעיון הוא שיגיעו לקיר הטיפוס הרבה אופניים.
הגענו עם אפיקים להסכמה על מבנה, שהיה אמור להתפנות לפני יותר משנה וחצי, אבל בפועל, התפנה רק לפני כארבעה חודשים.
בינתיים הכרנו והתחברנו לאילן ואורית מרגולין. אילן הוא מאמן נינג’ה ואייקי, סוג של אמנות לחימה, כמעט בכל בתי הספר באזור. הוא מִגנט אליו אלפי ילדים עד היום. מעורב בפעילויות מחלקת הספורט של הגולן ועמק הירדן וספורטאי מוכשר בעצמו. גם את כרם שלנו, אילן אימן והחיבור בינינו היה מעולה מהרגע הראשון.
אחרי מספר חודשים, הצטרף אלינו גם דמיאן. בן אלומות ונשוי לתום, בת אפיקים. במסגרת לימודי ההנדסה שלו, הוא הכין תכנית עסקית לקיר טיפוס בעמק הירדן. אחרי סיום הקורס, התקשרה אליו המנחה שלו ואמרה לו: “תשמע, אני מטפסת בעצמי. זה יכול לעבוד פה”. דמיאן גייס עוד שלושה חברים רציניים מהעמק וגם הם התחילו לברר. במסגרת הבירורים שלהם, נפגשנו והחלטנו להתאחד – העיקר שזה יקרה!
תזמון גורלי
אבל הכול היה רק דיבורים וחלומות עד לנקודת המפנה. בסוף מרץ השנה, קרו מספר דברים בו-זמנית. אני מצאתי את עצמי חוזר מגרמניה באמצע סימולטור קידום לקברניטאות ב”אל על”, לחל”ת ארוך, שסופו לא ידוע. בנק, שאישר לנו הלוואה, הקפיא את האישור בגלל הסגר והקורונה. המבנה שרצינו התפנה ואפיקים דרשו תשובה מידית, אם אנחנו נכנסים, או לא. היינו חייבים לקבל החלטות.
שותפים אולטימטיביים
נעה ואני החלטנו שהולכים על זה. החבר’ה עודדו אותנו על האומץ, אבל עדיין חששו להתחייב. נסעתי לדבר עם יובל המבורג, בעלים של מספר קירות מפורסמים בארץ. חבר של חברים. הוא נתן לי ביטחון שזה אפשרי ומאז הוא מלווה אותי בפרויקט.
במתווה החדש שבנינו, לקחתי עליי את ההתחייבויות ונשארנו רק שלושה שותפים – אילן אחראי על הצד המקצועי, דמיאן על שיווק ומכירות, אורית מנהלת אדמיניסטרטיבית, נעה מעצבת ואני הפקתי את ההקמה ועכשיו צריך להצליח להחזיר את ההלוואות
במתווה החדש שבנינו, לקחתי עליי את ההתחייבויות ונשארנו רק שלושה שותפים – אילן אחראי על הצד המקצועי, דמיאן על שיווק ומכירות, אורית מנהלת אדמיניסטרטיבית, נעה מעצבת ואני הפקתי את ההקמה ועכשיו צריך להצליח להחזיר את ההלוואות.
אילן, אורית, דמיאן ותם – הם באמת השותפים האולטימטיביים. גם אם הייתי מתכנן, לא הייתי מגיע למשהו יותר טוב, גם בפן האנושי וגם המקצועי.
הדבר שאני אני הכי גאה בו ומרוצה ממנו בהקמת הקיר הוא שאת רובו ככולו תכננו ובנו חברים מקומיים מהקיבוץ והאזור. המתכננים המדהימים של הקיר הם גם חברים ושכנים – ניר בית אב, צור סופר ורמי ג’יימס.
הבנאים המקצועיים, ערן מיכאלסון וארז קובריגו, גם הם חברים טובים ממבוא חמה. אפילו הבירות, “בזלת” ו”פס”, רק מהגולן.
נתנו יד להקמה המון אנשים טובים, חלקם בסכומים לא גבוהים, חלקם תמורת מנוי עתידי לקיר וחלקם ממש בהתנדבות. חברים מהקיבוצים באזור, בני משפחה מקסימים וגם חברים בחל”ת מ”אל על”. זה מאוד מחבר את הקהילה למקום וגורם לכולם להרגיש ממש בבית, כי כל אחד עזר לבנות משהו, או מכיר מישהו שעזר במשהו.
אני חייב תודה מיוחדת לנעה אשתי, שתמכה בי לאורך כל התקופה, עיצבה את שאר החלל במבנה (חוץ מהקיר), ציירה את התמונות התלויות ואפשרה לי ימי עבודה ארוכים והיעדרויות מהבית.
ועוד תודות ליובל המבורג, שליווה אותי לכל אורך ההקמה, לקהילת המטפסים בארץ, שהיא חבורה מופלאה ומפרגנת, “קמפוס” – שהדריכו לנו את המדריכים, “גרביטי בלוקס” – שהתקינו מזרן ועוד. ובכלל, לכל האנשים המדהימים שעזרו ועדיין עוזרים לנו. חבורה מופלאה שבנתה אתנו חלום – יש מאין.
גם הגורמים הנדרשים לרישוי עסקים היו מאוד תומכים ואנחנו מאוד מבקשים להודות להם. לראש המועצה האזורית עמק הירדן, למשטרת טבריה, לרני ממחלקת הרישוי, לוועדת התכנון, למכבי אש טבריה וקבלני הביצוע, הקונסטרוקטור, יועצי הנגישות והבטיחות ועוד.
“רוקה”
החזון שלנו הוא ליצור מועדון שהוא קהילה, שחברים בה מטפסים שמכירים זה את זה, שהם חברים, משתפים חוויות וזמן משותף. גדלים ביחד. השקענו הרבה כדי שיהיה נעים להגיע אלינו גם ככה סתם, פשוט להיפגש לקפה, או בירה, גם בלי לטפס.
ענף הטיפוס הוא אולימפי החל מהשנה. זהו תחום רציני ומפותח מאוד בעולם. מועדון הטיפוס שבנינו מנגיש את הענף הזה לרבים שלא היו יכולים לעסוק בו אלמלא היוזמה שלנו. מטפסים מהטובים בעולם הגיעו דווקא ממועדונים קטנים ואזורי ספר, שם המתאמנים יותר רעבים להצלחה ולא מדושני עונג כמו מתאמנים עמידים בערים הגדולות. אנחנו מתכוונים לעמוד בסטנדרטים המקצועיים הכי גבוהים, כדי לאפשר להם להגיע להישגים בקנה מידה עולמי. אנחנו מאמינים שהקיר הזה הוא בשורה גדולה לעמק הצמא לפעילויות, בדגש על פעילויות אינדור.
אנחנו יודעים לתת מענה בשמחה גם למשפחות נופשים ותיירים בצפון המחפשים אטרקציה, אבל לב העשייה שלנו הוא קהילת המטפסים של “רוקה”.
היו לנו כמובן חששות להיכנס לכאלה השקעות בתקופה של מיתון. לשמחתי, אחרי ההפניה מ”מעוף” של משרד הכלכלה, ובזכות הייעוץ הכלכלי של מירב אנידג’ר ומשרד “דיסנס”, לא קיבלנו אף סירוב משום בנק, קרן, חטיבה להתיישבות, או ערבות מדינה, שלכולם פנינו. זה גם מחזק את האמונה שאפשר שנצליח.
בשורה התחתונה, באמת צריך היה אופטימיות כדי ללכת על זה ואני איש אופטימי. יש שיאמרו אופטימי מדי. בינתיים, מאז הפתיחה, יש לנו לפחות קבוצה אחת בכל יום. עוד שנה-שנתיים, נדע יותר טוב. דבר אחד בטוח – גם אם אנחנו נפסיד, העמק והרמה הרוויחו !
עם זאת, בשורה התחתונה, באמת צריך היה אופטימיות כדי ללכת על זה ואני איש אופטימי. יש שיאמרו אופטימי מדי. בינתיים, מאז הפתיחה, יש לנו לפחות קבוצה אחת בכל יום, רבות מהן הוזמנו מראש, עוד לפני הפתיחה. עוד שנה-שנתיים, נדע יותר טוב. דבר אחד בטוח – גם אם אנחנו נפסיד, העמק הרוויח!
תודה מיוחדת ל”קרן נתן”, “קרן הגליל” ולבנק “פועלים”, סניף בני יהודה, שהאמינו בנו במיוחד.
זה מאוד טרנדי להגיד שלקורונה יש גם צדדים חיוביים, אבל אצלנו זה מוחלט. אם לא הייתה קורונה, הייתי עסוק מדי בעבודה והסיכוי שהיינו מקימים הקיץ את הקיר היה נמוך בהרבה. כל השותפים היו במשרה מלאה.
מה הלאה?
יש לנו הרבה חלומות ושאיפות להמשך. יש אזור במתחם שעדיין לא מנוצל. ננסה לשלב בו אלמנטים של טיפוס עם אבטחה, נינג’ה ועוד.
כמו כל קיבוצניק שקורא מאיר שלו, אני חולם לטפס על הסילו של אפיקים. “האתגר החקלאי”. אולי אחרי הכתבה הזאת, אפיקים ייקחו אותי סוף סוף ברצינות בעניין הזה 🙂
הטלפון שלנו – 054–8330920
https://www.rocaclimb.co.il
