סרטו של הבמאי גור בנטביץ’ “ריח פועלים” צולם כולו ברמת הגולן וזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בתחרות הסרטים העצמאיים “פרינג’ידר”. סרט הפרינג’, שנוצר בהשראת אלבומו של מאיר אריאל “רישומי פחם”, מגיע בחודש פברואר להקרנות בסינמטק ראש פינה ובבית גבריאל
“זה לא דומה לשום דבר שראיתי, ומבחינתי זאת מחמאה”, כך נימק הבמאי גור בנטביץ’ בשנה שעברה, את החלטתו להעניק ל”ריח פועלים” את פרס הסרט הטוב ביותר בתחרות הסרטים העצמאיים “פרינג’ידר” בפסטיבל חיפה.
יוצר הסרט המצוין הזה הוא גודיס (גד) שניידר, 38, נשוי ואב לבת, שנולד ב-1974 בקוניטרה וצמח יחד עם ארבעת אחיותיו ואחיו בחוות שניידר לגידול בקר בבית הבק.
הסרט “ריח פועלים” צולם כולו בגולן, לצד מכלאת משק שניידר שליד אלוני הבשן ובתוכה; נופי הגולן, הבקר והאבק הם הרקע, אך הנושא אינו רמת הגולן; ייחודו של הסרט בריאליזם חד כתער, בעיסוק בבני השלושים פלוס בישראל “שנמצאים בנקודה שהיא מבחינתי בקו ירידת המים, שנייה לפני שאתה מתחתן”, כדברי שניידר. הסרט הינו תמהיל מרתק של עלילה ודוקומנט, הוא מצולם בידי שני צוותים, האחד מצלם את העלילה והשני – את הראשון; הסרט מתכתב עם הטקסטים והמוסיקה של מאיר אריאל ומחזיר למסך רבים משיריו.
עלילת הסרט המוצהרת היא סיפור רומנטי על זוגיות ומיסודה, על הקושי בשיח אישי גלוי ומעבר לערוצי אינטרנט, סלולר ומנגל, על החיבוק שהומר לנגיעות כתף, הצעירים שמתחבאים בתוך עצמם ומתקשים להתמסד.
העלילה הבלתי מוצהרת של הסרט מתחוללת בתוך הצוות שעל הסט, שאחריו עוקבת מצלמה דוקומנטרית. כמו כל עלילה של ממש, גם זו מגיעה לנקודה משברית, עד שהיא כמעט חותרת תחת יסודות סיפור הסרט עצמו.
“מבחינתי זה סרט מוזר על אנשים רגילים” אומר שניידר. “בראיון עם יאיר לפיד שמובא בתחילת הסרט, אומר מאיר אריאל שיש בתקליט שלו שדה מוקשים קטן, תיל דוקרני, השיר לא יבוא אליך בקלות ולא יחליק לך את הדברים וזה מה שניסיתי לעשות בסרט”.
החודש סיים הסרט שני חודשי הקרנה בסינמטק בתל אביב והוא מגיע לארבע הקרנות בסינמטק בראש פנה ובבית גבריאל.
לרגל הקרנת הסרט כאן, שיחה עם היוצר על הסרט, לא רק לאוהבי אריאל, לא רק לאוהבי הגולן, אולי לכל בני הדור שהסרט עוסק בהם, בוודאי להוריהם.
שניידר: “לפני ארבע שנים, לקראת יום השנה העשירי למותו של מאיר אריאל, רצינו אני וחברי הטוב עמית שעל, בנו של ג’ימי מגבעת יואב, לעשות סרט לזכרו של מאיר. הוא הפגיש אותי עם שיריו של אריאל כאשר היינו ביחד בשנת שירות. נדלקתי, אמרנו שאנחנו חייבים לעשות משהו לזכרו, ננסה לעשות סרט. הסצנות בסרט העלילתי אכן קרו לנו בחיים, שיריו של אריאל השפיעו על המצבים הללו בחיינו.
“החלטתי לעשות סרט, לא היה הרבה כסף וחשבנו איך להוציא את המקסימום ממה שיש לנו. הייתי אז נורא חזק בז’אנר של הריאליטי, לצלם סרט באורך מלא בחמישה ימים, לשלב את עצמנו בתוכו, התאים למה שהיה לי להגיד וגם לאמצעים הכלכליים הדלים שלי. לא ידענו מה יצא לנו, צילמנו דרמה של חמישים דקות בחמישה ימים, צילמנו את עצמנו מצלמים את הדרמה ושילבנו את שניהם בעריכה.
“למעשה היו כאן שני צוותי צילום: אחד שעבד על הדרמה העלילתית ואחד שעקב אחרינו מצלמים את הדרמה. לא היתה תקשורת בין שני הצוותים, פשוט נתנו לזה לקרות. נכון, בלי לשים לב התפתחה דרמה גם בתוך צוות הצילום, סיטואציה מאוד מלחיצה, טעונה רגשית והיתה מצלמה שתפסה את זה.”
כיצד נבנה הריאליזם הקיצוני של הסרט?
“היתה מחשבה לעשות את החלק העלילתי כמה שיותר ריאליסטי; אני חושב שבריאליזם של הדיאלוג אני עושה משהו חדש; האנשים חוזרים על עצמם, הדיבורים עולים זה על זה, עושים את זה המון, הצילום נעשה במצלמת כתף.”
זו המצאה שלך או ז’אנר?
“יש ז’אנר כזה, לא אני המצאתי את זה, לטלוויזיה ולקולנוע העלילתי יש היום נטייה לריאליזם בגלל העלייה של הריאליטי, הדוקומנטרי. הריאליזם בקולנוע העלילתי מחקה את הדוקומנטרי באמצעות יציאות מהפוקוס, מצלמות כתף ועוד.”
הסרט נפתח עם שני שוטים נפלאים של שניות בודדות על נופי צפון הגולן. הסרט עובר מיד אל קוצים, אבק, יובש ולא מזכיר עוד ברמז את יופי האזור. כמו מסרב חד משמעית להיות מזוהה עם השיוך התיירותי, המערבוני של הגולן. ניחשתי נכון?
“זה הצלם, נתתי לו לעשות מה שהוא רוצה והקוצים נותנים עומק ל’פריים’. אני חושב שהגולן הוא יפהפה בגלל הקוצים, זה חלק מקסמו, הבזלת, המכלאה החלודה… זה יפה בעיניי, במובן מחוספס אבל יפה, כמו השירים של מאיר אריאל. יפה בלי להסתיר את הפגמים, כמו הסרט בעיניי, הוא לא מחביא את הפגמים שלו, לא מחליק את הקושי. כך המוסיקה של מאיר אריאל.
הסרט לא מרחם על הצופה, מעמת אותו עם רוחות יבשות, צעירים שהטקסטים שלהם שבורים, פוסח על כל היופי שיכולים לזמן סוסים, בקר, אנשים שעוסקים בהם… אין הנחות, גודיס?
“דווקא לא. הנקודה שהצעירים נמצאים בה היא מבחינתי בקו ירידת המים, שנייה לפני שאתה מתחתן, כל הסרט הזה קרה שנייה לפני שהתברגנו. אנשי הסרט לבסוף מתחתנים, יש הפי אנד, הקפדתי שיהיה איזשהו סוף שמח, אין רק מגע כתף, בסוף הסרט יש התנשקות, דמות הגיבורה כן מתקדמת לקשר הבא…”
הסרט הופק בידי משפחת שניידר, “שניידר הפקות”, שאימצה לעצמה כסמל ראש של פר, כתחליף לאריה השואג של מ.ג.מ. בהוליווד.
שניידר, שגדל בגולן, למד בבתי הספר “דליות” ו”בית ירח”, וקולנוע באוניברסיטת תל אביב, מתגורר בתל אביב ועובד היום על סרטו הבא.
שניידר הינו בעיקר תסריטאי, לפני כן כתב תסריטים לסרט “ירח של זאבים”, שנוצר במסגרת פרויקט “סרטים מכאן” של הוט, ולסדרה “איתמר ואני” ששודרה בערוץ 1.
החודש כאן, ללכת, להסחף, ולצאת עם המון חומר למחשבה, ולנשמה.
