פאצ אדמס, שהיה רופא, המציא את הליצן הרפואי כבר ב-1972, מתוך הבנה שהומור מסייע בהחלמה. כיום, ברוב בתי החולים פועלים ליצנים רפואיים ולאחרונה, גם בבתי הספר – ליצנים חינוכיים. אוריה טפרברג הוא אחד מהם. עבודה רצינית
היו ימים שליצן היה רק דמות של מצחיקן בקרקס, או בחגיגות יומולדת. ילדים רבים אוהבים להתחפש בפורים לליצנים, דמות מצחיקה, משעשעת ומשמחת. ילד או נער מצחיקן מקבל את הכינוי המחמיא ליצן הכיתה, או הליצן של החבר‘ה. הומור הוא דרך חיים. היכולת לראות את הפן הקומי בכל סיטואציה בחיים מאפשרת לשרוד אותם ומלווה אותנו ביום–יום.
עם הזמן, נוספו לליצן של פעם תפקידים נוספים. פאצ אדמס, שהיה רופא, המציא את הליצן הרפואי כבר ב-1972, מתוך הבנה שהומור מסייע בהחלמה. גם בארץ, תחום הליצנות הרפואית תופס מקום של כבוד ולאחרונה, בכל בתי החולים בארץ, מסתובבים ליצנים ומשמחים את החולים ואת בני משפחותיהם.
בשנים האחרונות, נולד ליצן חדש – הליצן החינוכי. הוא מגיע לבתי הספר, משמח את התלמידים ומסייע להם בהתמודדות עם בעיות חברתיות, רגשיות ולפעמים אף לימודיות. רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, פגשתי את אוריה טפרברג, איש חינוך, שחקן ובמאי, ליצן רפואי שהיום עוסק לפרנסתו גם בליצנות חינוכית.
אוריה, נשוי לורדית, מנהלת אולפנת “אולפנת הגולן קצרין” ולהם שבעה ילדים. הם גרים בחיספין כבר 11 שנים. לפני כשנה, תמר בתם התחתנה עם בן חיספין וגם הם גרים ביישוב.
אוריה: “נולדתי וגדלתי בפתח תקוה ולאחר הישיבה התיכונית, עברתי ללמוד בישיבת ההסדר במעלות, אז גם נישאתי לורדית, לפני בדיוק 25 שנים. בכל שנותיי, מאז לימודיי בישיבה ועד היום, חיי המקצועיים היו משולבים בין שני תחומים שמאוד עניינו אותי – חינוך ותאטרון. ב”מרכז לתיאטרון” בעכו, הייתי חלק מקבוצת תאטרון של חברים מהישיבה. היינו הדתיים הראשונים שהשתתפו בפסטיבל עכו בסוכות ובהמשך, למדתי תאטרון באוניברסיטת תל אביב. ברוך השם, זכיתי לשלב בין שני התחומים בכל מקום שהייתי בו, כמנהל פנימיות, או כמורה לתאטרון בתיכון“.
לקח את החרדה
איך הגעת לליצנות?
אוריה: “לאחר שבע שנים, כמנהל חינוכי בפנימייה לנוער בסיכון, יצאנו כמשפחה לארבע שנות שליחות בארצות הברית, בעיר סנט לואיס, במסגרת ‘תורה מציון‘. שם, ורדית ואני עסקנו בחינוך בבית הספר היהודי ובקהילה. שם גם שילבתי את היצירה התיאטרלית והקמתי קבוצת נוער וקבוצת מבוגרים, שפעלו לאורך שנותינו בשליחות.
“במהלך שהותנו שם, בתנו השלישית, הדס, החלה להרגיש מאוד לא טוב ולאחר שהמצב החמיר, פינינו אותה לבית חולים ושם התבשרנו על כך שהיא חלתה בסוכרת נעורים. כשפינו אותה באמבולנס, ורדית נשארה עם שאר הילדים בבית ואני נסעתי אתה.
שם, בבית החולים, בעודי עומד בחוסר אונים מוחלט על יד מיטת בתי, כשהיא מעורפלת הכרה ואני לא מצליח להבין מה קורה מסביבי, ואני בכלל בארץ זרה ולא מכיר אף אחד, בתוך כל החרדה הזאת, הגיע ליצן אל החדר שלנו
שם, בבית החולים, בעודי עומד בחוסר אונים מוחלט על יד מיטת בתי, כשהיא מעורפלת הכרה ואני לא מצליח להבין מה קורה מסביבי, ואני בכלל בארץ זרה ולא מכיר אף אחד, בתוך כל החרדה הזאת, הגיע ליצן אל החדר שלנו ולמרות שניסיתי להסביר לו שאין לו מה לעזור לנו, משום שהבת שלי לא בדיוק במצב של שיתוף פעולה, הוא בכל זאת נשאר ותיקשר אתי.
“אני לא באמת זוכר מה הוא עשה שם, אבל אני כן זוכר שהוא עזב אותי רק כשהגיע רופא וביקש לשוחח אתי ולהסביר לי את המצב. פתאום, הבנתי שהוא בעצם לקח ממני את דקות החרדה וחוסר האונים ובמקום שאחשוב על הדברים הגרועים ביותר, הייתי עסוק בקסמים ובלונים. כמה גאוני מצדו!
“בתום ארבע שנים, חזרנו לארץ ועלינו לגולן, בעקבות עבודתי כמנהל כפר הנוער ‘בני הגולן‘, ברמת מגשימים. העבודה האינטנסיבית בכפר הקשתה עלי להמשיך עם התאטרון באותו הקצב, אך דווקא בזכות הדס, ובזכות העובדה שבכל שבוע היינו בביקורות בבית החולים ‘זיו‘ בצפת, המפגש שלנו עם ליצנים רפואיים היה די קבוע.
“בתוך תוכי, השתעשעתי עם המחשבה על עצמי כליצן רפואי, אך לא באמת ידעתי איך עושים את זה ולא באמת היה זמן לכך. לאחר כמה שנים, ראינו הדס ואני פרסומת של עמותת ‘שמחת הלב‘, על לימודים לליצנות רפואית והחלטנו לקפוץ על המציאה וללכת יחד ללמוד ליצנות רפואית. כשהגענו לריאיון הקבלה, הסבירו להדס שהייתה בת 16 שהיא צעירה מדי, משום שזה רק מגיל 18, אך לאחר שיחה של חמש דקות עם מנכ“ל העמותה, גם היא נכנסה ללימודים כליצנית הרפואית הכי צעירה ב‘שמחת הלב‘. ארגון ‘שמחת הלב‘ עוסק בשיפור תהליכי ריפוי של חולים ואיכות החיים בכלל, באמצעות שמחה והומור“.
להבין, לתמוך ולשמח
ליצנות רפואית–טיפולית היא שיטה לטיפול באמצעות כישורים מתחום אמנות הבמה. ההומור והצחוק מסייעים לתקשר עם חולים מאוכלוסיות שונות, להפיג לחצים ופחדים, לשפר את מצב הרוח ולתרום בכך לתהליך הריפוי.
ספר על החוויה של אבא ובת שבוחרים ללמוד יחד ומתנדבים יחד
אוריה: “הלימודים יחד עם הבת שלי היו חוויה. בכל שבוע, למשך חמש שעות, אנחנו שנינו תלמידים, שנינו מתוודעים יחד למשהו חדש לגמרי ועוברים מסע משותף, שהוא לבדו היה מתנה עצומה בשבילי. נוסיף לזה שאחרי הלימודים זכינו להתנדב יחד במשך תקופה בבתי חולים שונים, כזוג ליצנים שיש להם שפה משותפת, אוספים יחד חוויות ייחודיות לנו ומגיעים לקשר של אב ובת מיוחד במינו ועסוקים בהתנדבות משותפת. יש לזה ערך יקר“.
מה אתה מרגיש שהנוכחות שלך עושה לחולים?
“כשאני מגיע כליצן לבית חולים, אני לא יודע מה אני הולך לפגוש, שזה כר פעולה נפלא לליצן. חוסר ודאות לליצן היא כלי העבודה הטוב ביותר. אני כן יודע בטוח שאני אפגוש אנשים שלא משנה מהיכן באו, כמה כסף יש להם ומי הם בחייהם. המכנה המשותף של כולם הוא שהם בהחלט היו מעדיפים עכשיו להיות במקום אחר ולא בבית החולים. בכל פעם שאני נפגש עם אדם כזה, אני אתייחס אליו ואל האדם שהוא ולא אל המחלה.
“תמיד חשבתי שליצן הוא עוד סוג של אומנות במה. יותר קרקסית. כזאת שמלאה בציניות, בלחפש את החולשות בעומד מולך ולנצל אותן לטובת הצחוק של האחר. זה אולי קיים בחלק מהליצנים, אבל אני נפגשתי עם ליצנות מסוג אחר לגמרי, כזאת שבאה ברגישות אל הצד השני, מתוך רצון להבין, לתמוך ולשמח. אני אוהב להסתובב בבתי החולים כליצן ולשמח.
“ההצלחה שלי תהיה תמיד החיוך של האחר. בכל פעם, לגרום לאדם בבית החולים לחשוב פחות על הסבל והמחלה ולהיות עסוק כמה דקות בשטויות ליצניות. אני מרגיש שאני משלם חוב שלי לאותו ליצן מבית החולים בסנט לואיס“.
האף האדום מקלף ממני את כל הציניות שיש בי. לא נותן לי להתעסק בשאלה אם אני מוצלח, או מצחיק. למדתי שליצן טוב הוא דווקא זה שממש לא מחפש את ההצלחה, אלא יודע לחבק את הכישלון ולעבוד אתו ובעצם, באף האדום, יש גם משהו מצחיק
מה הקטע של האף האדום אצל ליצנים?
“שמעתי כמה הסברים לסיבה של האף האדום אצל הליצנים אך איני יודע מהי הסיבה האמתית. אני יודע לומר שאצלי האף האדום הוא כמו קולפן, שברגע שאני שם אותו, הוא מקלף ממני את כל הציניות שיש בי. לא נותן לי להתעסק בשאלה אם אני מוצלח או מצחיק, אלא בדיוק הפוך. למדתי ממוריי הנפלאים לליצנות שליצן טוב הוא דווקא זה שממש לא מחפש את ההצלחה, אלא יודע לחבק את הכישלון ולעבוד אתו ובעצם, כשאני מסתכל על האף האדום, יש בו גם משהו מצחיק“.
הארה
איך עברת לתחום של ליצנות חינוכית?
אוריה: “לפני כשנה, התוודעתי לפרויקט לא פחות מגאוני, הלא הוא ‘ליצנות חינוכית‘. את המרכז לליצנות חינוכית, הגתה, הקימה ומובילה אשת תאטרון, ליצנית רפואית ותיקה ואישיות מדהימה בשם טליה ספרא. ברגע שנחשפתי לדבר הזה, הרגשתי שאני מבין איפה אני צריך להיות. מבחינתי, זאת הייתה הארה של מישהו שללא ספק היה חסר לו מאוד ליצן, בשנותיו כתלמיד.
כליצן אני אחפש את הילד שיושב בצד בהפסקה ואדאג בדרכי הליצנית שיהיה מרכז העניינים. אחפש את התלמיד שכרגע מחוץ לשיעור ומפחד להיכנס משום שאיחר ואכנס אתו ואפילו אשב לידו וננסה יחד להיכנס לעניינים בחיוך
“כליצן חינוכי, עבדתי השנה בתיכון ‘אורט אמירים‘, בבית שאן. דווקא כמי שהיה בצד הניהולי בבית ספר, קשה להסביר את החוויה העוצמתית שיש במפגש הייחודי הזה, בין תלמיד לליצן. התלמיד לפעמים חרד מהיום המזומן לו, לפעמים מרגיש מחוץ לעניינים החברתיים בכיתה ולפעמים סתם בלי חשק והליצן הוא דמות נקייה מפניות, לא באה מטעם. באותו הרגע, היא רק שלו. רגעי קסם שמתרחשים בתוך הכיתה בין הליצן ובין המורה ובין התלמידים. המיזם הזה לאט לאט תופס תאוצה בכל הארץ ואני ממש מקווה שגם בתי הספר שלנו בגולן יצליחו לראות את הפוטנציאל שבזה ויאמצו אליהם ליצן או ליצנית“.
מהי ליצנות חינוכית?
“תפקיד הליצן החינוכי בבית ספר הוא רחב ומורכב. מתחיל בבוקר, בקבלת פניהם של התלמידים, בשער בית הספר. משם, אל תוך מערכת השיעורים. לפעמים, בצורה ספונטנית, לפי זיהוי צרכים מידי של הליצן ולפעמים, על פי בקשת המנהלת/ היועצת, או המורה בכיתה. כליצן אני אחפש את הילד שיושב בצד בהפסקה ואדאג בדרכי הליצנית שיהיה מרכז העניינים. אחפש את התלמיד שכרגע מחוץ לשיעור ומפחד להיכנס משום שאיחר ואכנס אתו ואפילו אשב לידו וננסה יחד להיכנס לעניינים בחיוך.
“באחת הפעמים, ניגשה אליי בהפסקה אחת המורות ושאלה אם אוכל להיכנס לשיעור שלה בכיתה ח‘. יש שם תלמיד שאמור להציג בפני הכיתה מצגת שעשה, אך הוא מסרב לעלות, מחשש לתגובות החברים. ברור שמיד נרתמתי למשימה. מעולם, מצגת על בן גוריון לא הייתה משעשעת כל כך, כמו באותו היום והתלמיד היה לרגע מרכז העניינים“.
איך מגיבה הסביבה לשליחות שלך?
“לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שמה שחשוב לי הוא מה שהמשפחה שלי חושבת. שהם ישמחו במה שבחרתי לעשות ושלא, חלילה, ירגישו מובכים. לשמחתי הרבה, לא רק שאינם מובכים, אלא דוחפים אותי להשתכלל ולהוסיף מקצועיות בתחום שגם הם מבינים כמה הוא נצרך וחשוב“.
איזה מסר היית רוצה להעביר?
“קטונתי מלהעביר מסרים לאחרים. בכל יום, אני משתדל להיות טוב ומקווה שגם מצליח להשפיע את זה החוצה“.
