"לכל איש יש שם, ולכל משפחה סיפור": קצרין ציינה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בסימן התא המשפחתי
בטקס מרגש ועוצמתי, שנערך בהפקת מתנ"ס קצרין ושודר בשידור חי ללא קהל בשל הנחיות פיקוד העורף, התייחדה קצרין עם זכר הנספים. השנה, בצל הנושא המרכזי – "המשפחה היהודית בשואה", עברו סיפורי הגבורה והשתיקה מהניצולים אל הדורות הבאים, כהבטחה שהלפיד לא יכבה לעולם.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ו בקצרין עמד השנה בסימן המעבר הבין-דורי. בטקס הושם דגש מיוחד על כוחו של התא המשפחתי, זה שפורק באכזריות בתקופת המלחמה וזה שנבנה מחדש מתוך האפר על אדמת ישראל.
את הטקס הנחה אבי נפרסטק, עובד המתנ"ס, שפתח במונולוג אישי המייצג רבים מבני הדור השני. אביו, שרגא פייבל נפרסטק ז"ל, שרד את תופת אושוויץ לאחר שזייף את גילו, כדי להישלח לעבודות כפייה במקום להשמדה. נפרסטק שיתף את הקהל במורכבות החיים לצד השתיקה העמוקה ששררה בבית: "הסיפורים הפכו לחלק מהזהות דרך ההיעדר", סיפר. בחירתו של אביו לקרוא לשלושת ילדיו על שם הנספים הייתה הדרך השקטה שלו להבטיח כי זיכרון המשפחה שנגדעה ימשיך להתקיים.
הנושא השנתי שנקבע על ידי "יד ושם", "המשפחה היהודית בשואה", שזור היה כחוט השני לאורך כל הערב. ראש המועצה המקומית קצרין, יהודה דואה, נשא דברים בנאום עוצמתי ומרגש, בו הזכיר את סבא וסבתא רבה. הרב אביעד ששון ריגש את הנוכחים בתפילות "יזכור" ו"אל מלא רחמים".
גילה פפר סק, דור שני לניצולים ומחברת הספר "קוראים בשמה", קראה את טקסט ה"יזכור" של אבא קובנר. גילה, שהקדישה את ספרה לאימה המנוחה פלה פפר ז"ל, סימלה בקריאתה את מחויבות החיים למתים: "ואל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם".
שישה נרות של גבורה ותקומה
במרכז הטקס, עמד מעמד הדלקת שש משואות הזיכרון, שכל אחת מהן סיפרה עולם ומלואו:
נר ראשון: הודלק על ידי איטה עצמון וצילה פלד, בנותיהם של פייגה ציפורה ז"ל (שורדת אושוויץ ותושבת קצרין שנים רבות) ויצחק שוורץ ז"ל (פרטיזן).
נר שני: הודלק על ידי שמואל שרף, שחזר לרגע היותו ילד בן שבע בצעדות המוות: "אבי נשא אותי בשארית כוחותיו על כתפיו כשביקשתי שישאירו אותי מאחור", העיד בדמעות.
נר שלישי: הודלק על ידי ציפי גיספן, לזכר אימה רבקה מילר ז"ל, שהתייתמה מהוריה וארבעת אחיה בגיל 11 ועלתה ארצה באונייה "אקסודוס".
נר רביעי: הודלק על ידי מקסים גור, שסיפר את סיפורה של אימו, רבקה איידליץ ז"ל, שנמלטה מגטו וילנה ליערות והצטרפה ללחימת הפרטיזנים.
נר חמישי: הודלק על ידי חיים גרינברג, שנולד בתנאים לא אנושיים בתוך מחנה השמדה ברומניה וזכה לסגירת מעגל כשפגש אישה שהייתה נוכחת בלידתו.
נר שישי: הודלק על ידי גלינה טיחונוב, שנחטפה על ידי אימה מרכבת הגירוש בבלארוס, כשהייתה בת שלוש בלבד וכך ניצלו חייהן ביערות סיביר.
המשכיות הדורות
החלק האמנותי של הערב שילב צלילים ומילים שחדרו ללב. מקסים גור הקריא את "אני נושא עמי", בליווי רעייתו טליה בקלרינט. אירנה אלון הגישה מונולוג עוצמתי מתוך "המזוודה" של שולמית לפיד, לצד חנה קוטלז, חיה ערוסי ואייל דודסקו.
מקהלת "מפגש", בניצוחה של לאנה פיץ, ביצעה את "הליכה לקיסריה" ודנית דרימר קראה שיר נוקב שכתבה על אימה, מרים הירש: "אימא שלי מעולם לא צוחקת בקול… ילדות שאבדה באימי השואה".
גם בני הנוער של קצרין לקחו חלק בטקס, כשפתחו את הערב בחולצות שחורות כסמל לאבל ולחורבן, שבו לבמה בחולצות לבנות עם דגלי ישראל בזמן ביצוע השיר "יש לי סיכוי". המעבר החד סימל את הניצחון הגדול מכולם – הקמת המדינה והמשכיות הדורות.
בעוד מספר הניצולים הולך ומתמעט, טקס זה הוכיח כי בקהילת קצרין, לפיד הזיכרון מופקד בידיים בטוחות. כפי שנאמר בטקס: "עלינו לוודא שזיכרון השואה יהיה צרוב לדורות – בכל בית ובכל לב".
