היא מנהלת ביטחון קהילתי, מוקד 106 ושירות ייעוץ לתושב, במועצה המקומית קצרין. "אני פועלת מתוך מעורבות, אכפתיות ואחריות אישית גבוהה". האורחת שלנו לשבת היא אביבה אטד, מקצרין
קצת על עצמך
"אביבה אטד, בת 48, נשואה לשוקי ואימא לרון ונוי. חשוב לי ליצור שינוי אמתי במה שאני עושה ולכן אני פועלת מתוך מעורבות, אכפתיות ואחריות אישית גבוהה".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בארצות הברית. עשינו עלייה, כשהייתי בת שלוש. גדלתי בחצור הגלילית, מקום קטן עם לב גדול, מזכיר לי את קצרין. בחצור, למדתי מגיל צעיר מהי קהילה, ערבות הדדית וכוחם של אנשים להיות אחד בשביל השני.
"הילדות שלי עיצבה אותי להיות מי שאני היום – חזקה, רגישה, עצמאית ואדם שלא נשאר אדיש למה שקורה סביבו.
"גדלתי בסביבה פשוטה ואמיתית, שבה כולם מכירים את כולם ושם הבנתי כמה משמעות יש למילה טובה, לנוכחות ולתחושת שייכות.
"הרחוב, האנשים, החוויות וההתמודדויות של הילדוּת לימדו אותי להסתכל על אנשים בגובה העיניים, לפתח חוסן ולהאמין שגם מתוך קושי אפשר לצמוח. זה המקום שבו גדלתי והוא תמיד יהיה חלק משמעותי ממי שאני".
מגורים
"קצרין. הגעתי להשלים בגרויות במכללת 'אוהלו' בקצרין, התאהבתי, התחתנתי ונשארתי. קצרין בשבילי זה הרבה מעבר לבית. זו קהילה, משפחה ותחושת שליחות.
"בקצרין, מצאתי חיבור אמתי לאנשים, לעשייה ולרצון להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי".
עיסוק
"מנהלת ביטחון קהילתי, מוקד 106 ושירות ייעוץ לתושב, במועצה המקומית קצרין. תפקיד שמרכז בתוכו אחריות גדולה, עשייה יום-יומית ועבודה מול הקהילה כולה.
"התפקיד דורש ממני להיות קשובה, זמינה, רגישה ומקצועית. לדעת לתת מענה במצבי חירום, ללוות תושבים ברגעים לא פשוטים, לעבוד עם בני נוער, משפחות, גורמי אכיפה, חינוך ורווחה ולחבר בין כל הגורמים למען מטרה אחת – קהילה בטוחה, חזקה ומאוחדת יותר.
"כבר 23 שנים, אני עובדת במועצה המקומית קצרין. עברתי דרך מקצועית ואישית שמסמלת עבורי התמדה, צמיחה, אהבת אדם ושליחות אמיתית לעשייה ציבורית. את הדרך שלי התחלתי כסייעת בגני ילדים. עם השנים, צמחתי והתפתחתי לתפקיד רכזת תומכות חינוך. עשיתי תואר ראשון בגיל מבוגר יחסית. למדתי להתמודד עם אתגרים, לנהל מצבים מורכבים, להוביל תהליכים ולעבוד מול מגוון רחב של אנשים וגורמים. אני גאה בדרך שעשיתי ונבנתה שלב אחרי שלב, מתוך עבודה קשה, למידה בלתי פוסקת ואמונה בעצמי.
"עברתי מסלול של צמיחה אמיתית מתוך השטח, מתוך האנשים ומתוך הרצון להשפיע ולעשות טוב".
איך נראה יום שישי שלך?
"אם אני לא עובדת, אז מתחיל מוקדם בבוקר, עם הבישולים. חלק אני מבשלת וחלק בעלי. גם על הקניות הוא אחראי… ואני מנסה למצוא זמן לכוס קפה עם חברה, בבית קפה או בבית, זה רגע של נחת".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
זה תלוי מי מהבנות ובני הזוג מגיעים לשבת, לכל אחד אנחנו מכינים את מה שהוא אוהב. תמיד יהיו הדגים של בעלי. גם אם אנחנו אוכלים עם המשפחה המורחבת, על הדגים שלו לא מוותרים".
זיכרון ילדות משבת
"אבא שלי חוזר מבית כנסת מברך אותי את ברכת הבנות. מדקלם את 'אשת חיל' שר 'שלום עליכם' ואנחנו יושבים סביב השולחן, מספרים איך עבר עלינו השבוע ושרים שירי שבת. אז, לא הערכתי את זה מספיק, רציתי תמיד לסיים את הארוחה מהר ולצאת החוצה. היום אני נזכרת בגעגוע".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"אני מחכה לשבתות שהבנות שלי ובני זוגן ביחד אתנו. אבל אני אוהבת גם את השבתות השקטות, לקרוא ספר, לראות סדרה בטלוויזיה. זמן טעינה".
המלצה על ספר
"'ללכת בדרכך', של ג'וג'ו מויס. ספר מאוד מרגש, על בחור צעיר ועשיר שנפצע בתאונה והופך למשותק ובחורה שמגיעה לטפל בו ומשנה לו את החיים. ממליצה לקרוא את הספר לפני שרואים את הסרט, כי הסרט הוא אחד הסרטים הכי מרגשים שראיתי בשנים האחרונות".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"הייתי נותנת הכול בשביל עוד כוס קפה אחת עם אבא שלי. לשאול אותו אם הוא גאה בי, או אפילו רק לשבת לידו בשקט, לשמוע שוב את הקול שלו, את הסיפורים, את הצחוק, את החוכמה הפשוטה של פעם.
"לשאול עוד שאלות שלא הספקתי, לחבק עוד פעם אחת ולהגיד לו כמה הוא חלק ממי שאני היום.
"יש אנשים שגם כשהם כבר לא כאן, הם ממשיכים לחיות בתוכנו, בערכים, בזיכרונות, בהרגלים הקטנים ובאהבה שהם השאירו אחריהם. לפעמים, כל מה שהלב רוצה זה רק עוד רגע קטן אתם, אפילו רק לשבת יחד על קפה".
מה עושה בשעות הפנאי?
"האמת היא שאין לי הרבה זמן פנוי .בערבים, אני יוצאת לסיורים, לפגוש את הנוער שלנו. כשיש זמן, אני קוראת, יושבת עם בעלי, או משפחה וחברות".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"המלחמה חידדה אצלי את תחושת האחריות, הדאגה לאנשים והצורך להיות חזקה גם ברגעים של פחד, חוסר ודאות ועומס רגשי. בתוך התקופה הזאת, מצאתי את עצמי מחזיקה הרבה אנשים ובני נוער, משפחות, תושבים וצוותים, בזמן שגם אני בעצמי מתמודדת עם חששות, כאב ועייפות נפשית.
"למדתי כמה כוח יש לנוכחות, למילה טובה, להקשבה ולתחושה שמישהו נמצא שם עבורך ברגעים הכי קשים.
"המלחמה גם גרמה לי להסתכל אחרת על החיים, להבין כמה שום דבר לא מובן מאליו, כמה חשוב לחבק, לומר מה מרגישים, להיות בשביל האנשים שאנחנו אוהבים ולא לדחות רגעים חשובים.
"מצד אחד, היא חיזקה בי חוסן, רגישות ויכולת להתמודד עם מצבי לחץ ומצד שני, היא השאירה בי גם הרבה כאב, דאגה ותפילה לימים שקטים יותר".
מהו המוטו שלך בחיים?
"אם את רוצה לעשות שינוי, תתחילי עם עצמך".
מהו החלום שלך?
"נכדים".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את הנופים המדהימים".
*מה את מאחלת לעצמך? *
"להמשיך ללכת בדרך שלי עם לב פתוח ואמונה בעצמי, גם כשלא תמיד קל. להמשיך לגדול, ללמוד ולהתחזק מכל מה שהחיים מביאים אתם. לדעת תמיד להוקיר תודה ולא לשפוט.
"בעיקר, אני מאחלת לעצמי חיים שיש בהם אהבה, משמעות ושמחה פשוטה של רגעים קטנים, שממלאים את הלב".
